המשחק הסעודי הכפול
אין זה סוד שממש לפני טבח 7 באוקטובר ישראל וסעודיה עמדו לחתום על הסכם נורמליזציה, בתחילה מסחרי־כלכלי ואחר כך מלא. אבל בעקבות הטבח הכל הוקפא. לאחר שובו של טראמפ לשלטון המהלך חודש, ועד לפני כמה חודשים נדמה היה שאפשר לקדם את המהלך. הסיכומים היו על הסכם כלכלי־מסחרי שיחל בסוגיית הולכת הנפט, בין השאר בשל בעיית הורמוז ואיראן, ויהיו בו גם חלקים ביטחוניים חשאיים. כל הצדדים הסכימו שהמשך רציני יהיה רק לאחר הבחירות בישראל, ורק עם ממשלה שלא תכלול את הימין הקיצוני. אלא שבחודשיים האחרונים חל שינוי כיוון שלילי: המגעים הופסקו בפועל, הסעודים התקררו, וגם מה שכבר הושג חזר לאחור.
השבוע, כך נודע לנו, סעודיה הפסיקה לתת אשרות כניסה לישראלים המבקשים להגיע לכנסים מקצועיים בתחומה. מדובר בישראלים בעלי דרכונים זרים, רובם נציגי חברות מסחריות, שעד כה כניסתם התאפשרה כחלק ממדיניות הפשרה סעודית כלפי ישראל והקשרים המסחריים עם חברות ישראליות או בבעלות ישראלית. החשש כעת הוא כי הסעודים יבטלו כליל את הנוהג הזה, ולא רק בהגעה לכנסים, נוהג שאפשר לאנשי עסקים ישראלים להגיע לממלכה במפרץ.
חברות ישראליות עושות עסקים בהיקפים מוערכים של מאות מיליוני דולרים בשנה, והדחיפה הגדולה חלה לאחר חתימת הסכמי אברהם. רוב היצוא והטכנולוגיה מועברים דרך האמירויות ובחריין וחברות הרשומות באירופה, במזרח או בארה"ב. חברות ישראליות משתלבות במיזמי הענק של סעודיה כגון "חזון 2030", בעיקר בתחומי הסייבר, חקלאות חכמה (AgTech), טכנולוגיות מים (WaterTech) ואנרגיה ירוקה.
כמו כן, קרן העושר הסעודית (PIF) משקיעה מאות מיליוני דולרים בקרנות הון־סיכון אמריקניות גדולות, המנתבות חלק ניכר מכספים אלו ישירות לסטארטאפים ישראליים. אחת מהן היא הקרן של חתנו של הנשיא ג'ארד קושנר, אפיניטי פרטנרס (Affinity Partners).
אלא שמאז 7 באוקטובר חוות חברות אלה נסיגה מהותית ברצון ובאווירה בסעודיה. יש עדיין מפגשים ועסקים, והחברות הישראליות, גם אם הן בעלות פתרונות ומוצרים טובים יותר, נתקלות בחסמים ובאווירה חיובית הרבה פחות. ד"ר נירית אופיר, מומחית למפרץ ואשת עסקים, אומרת כי הרחוב האזרחי והעסקי בסעודיה אמביוולנטי כלפי ישראל - מצד אחד הערכה גדולה על היכולות כמו מול איראן, שמבחינת סעודיה היא אויבת, ועל המוצרים המגיעים מישראל בעיקר בתחום הביטחון, ומצד אחר ביקורת חריפה בעניין המלחמה בעזה והסוגיה הפלסטינית ככלל.
אופיר מעידה עוד על אווירת ביקורת גוברת והולכת בתוך הממשל בסעודיה כלפי יורש העצר מוחמד בן סלמאן ואנשיו בשל המצב המדיני והכלכלי. סעודיה ספגה הפסדים כבדים בשל חסימת הורמוז, ולמעשה לא מייצאת עדיין נפט בהיקף מלא כמו לפני המלחמה. נוסף על כך, היא במצב מלחמה מתמשך לא רק מול איראן אלא גם מול החות'ים - שבימים האחרונים הגבירו את תקיפותיהם בתוך סעודיה וממשיכים לתקוף גם מכליות סעודיות העוברות בבאב אל־מנדב.
בתוך הממשל בסעודיה גוברת הביקורת כלפי יורש העצר מוחמד בן סלמאן ואנשיו, על רקע המצב המדיני והכלכלי. סעודיה ספגה הפסדים כבדים בשל חסימת הורמוז. כמו כן, היא במצב מלחמה מתמשך לא רק מול איראן, אלא גם מול החות'ים
בן סלמאן, המתקשה להשתלט על כל החזיתות ולא סומך על האמריקנים, חתם לכן על הסכם ההגנה המשולש עם פקיסטן וטורקיה, והחליט להתרחק מישראל ובמידה מסוימת גם מארה"ב. ההתרחקות מישראל מורגשת בכמה אופנים, אפילו במהלכים פלורליסטיים שנראה כי כבר הפכו לנורמה, כגון הסכמים והשקעות אזרחיות עסקיות בסטארטאפים של ישראלים, השתתפות ישראלים בפורומים סעודיים מתוקשרים, ומנגד אמירות גנאי ברורות מול גורמים ישראליים ספציפיים במערכת הפוליטית, ונקיטת עמדה באופן גלוי וגורף בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני.
אופיר, שהיתה הישראלית הראשונה שנאמה בכנס בסעודיה, מציינת כי התנהגות השלטון הסעודי כלפי ישראל מגייסת בצורה מיידית את הרחוב הסעודי. המבנה ההיררכי הפירמידי אשר בראשו יושב מלך קובע כל, הופך את מהלכי השלטון גם לנורמה אזרחית, ועל כן ההשלכות הן מיידיות. אבל גם כאן, סיום חיובי לסוגיית איראן עשוי לשנות בחזרה את המשוואה.
מי עובד על מי
ההתנהלות של השבועות האחרונים בכל הקשור לרצועת עזה מבשרת על תחילתו של מהפך, לפחות על הנייר - מהפך שבו כל הצדדים חשים שהצליחו לקבל את שלהם ו"עבדו" על היתר.
חמאס ויתר על הנייר על נשקו - מהלך דרמטי מאין כמותו שכן הנשק הוא סמל ההתנגדות - ה"מוקוואמה", שהיא שמו של ארגון הטרור הפלסטיני. אבל בפועל הוא לא מוותר על השליטה ברחוב העזתי, אלא רק משיל מעליו את האחריות לדאוג לרחוב הזה. כל הסימנים מעידים שכוונתו להישאר באופן מאורגן ברצועה, להגיע לשליטה מאחורי הקלעים ובאמצעות דמויות שלכאורה לא משויכות אליו להיות מעורב בממשל החדש הצפוי להיכנס.
מועצת השלום השיגה הסכם יישום לתוכנית טראמפ וקבעה תאריכי יעד רחוקים למדי ליישומו כדי למנוע קריסה מוקדמת. ישראל הרוויחה את הוויתור על הנשק באמצעות התעקשותה והלחץ הצבאי הקבוע, לרבות החיסולים, ומנגד ראש הממשלה הודיע פומבית כי הוא לא מקבל את 15 הנקודות. אבל מהמידע שהגיע אלינו עולה כי מועצת השלום הבהירה לחמאס שניתן להתחיל את תהליך יישום פירוק הנשק, שכן ישראל בפועל יישמה את התחייבויותיה, כלומר הגבלת החיסולים והפעולות הצבאיות הלא הכרחיות, לצד התבססות על הקו הצהוב הרשמי.
חמאס צפוי להסכים, בין השאר כדי להתחיל לסחוט כספים ממועצת השלום. בחודשים האחרונים הפסיק הארגון תשלומים לחברות ספקים בעזה וקיצץ משכורות של עובדי הממשלה האזרחית, מתוך ידיעה כי החובות הללו ימומנו על ידי מועצת השלום. ל"היום" נודע כי זו היתה אחת הדרישות העיקריות של חמאס מנציגי המועצה ומהמתווכות - תשלום החובות ה"אזרחיים" במקום חמאס, לאחר שבארגון הטרור טענו כי משאביו מדולדלים ואין ביכולתו לשלם את החובות הללו. בהסכם 15 הנקודות נכתב במפורש כי מועצת השלום, באמצעות הוועדה הטכנוקרטית, תממן את המחויבויות לספקים ותשמור על זכויות עובדי הציבור - כל זה בהיקף של 400 מיליון דולר.
גורם המעורה במגעים עם חמאס ובמסמך 15 הנקודות אומר כי הארגון דרש מקדמה על כספי החובות, כדי לממן את המשכורות - אך סורב. לפי הגורם, הכוונה היא לבדוק לעומק את החובות הללו, וכן את אופן ניהול הכספים האזרחיים של ממשלת חמאס ואת גביית המיסים מסוחרי עזה, בטרם ישולמו חובות. "אנחנו ערים לכך שלחמאס היו מקורות כספיים ניכרים, בין השאר בשל השתלטות על משאיות הסיוע וגביית מיסים הן לממשל האזרחי והן לצרכים הצבאיים, וזה יובא בחשבון. עם זאת, יש להזכיר כי מטרת העל היא פירוק הארגון מנשקו ונטרול השפעתו - תוך העברת השליטה לוועדה הטכנוקרטית".
בתשובה לשאלה מדוע הסכים חמאס לחתום על מסירת הנשק, סמלו העיקרי, אומר הגורם כי בכיריו שוכנעו כי הם במבוי סתום וכי אין טעם בהמשך שליטה על 40 אחוז מעזה החרבה, על מיליון וחצי עקוריה הדרים באוהלים. הגורם הוסיף כי ההתעקשות הישראלית, הן על מסירת הנשק והן על אי־התחלת השיקום בטרם המסירה, חלחלה בסוף לחמאס, לאחר שגם המתווכות וגם גורמים אחרים כמו הבכיר הפלסטיני לשעבר מוחמד דחלאן הבהירו להם שאם לא יימסר הנשק - ישראל תחדש את הלחימה. גם להמשך החיסולים היתה השפעה חזקה על החלטת חמאס להסכים למסירה. ועם זאת, לאף אחד אין אשליה שחמאס באמת מתכוון להשתנות ולזנוח את הכוונה לחסל את ישראל.
המתווכות, וגם גורמים אחרים, הבהירו לחמאס שאם לא יימסר הנשק, ישראל תחדש את הלחימה. גם להמשך החיסולים היתה השפעה על החלטת חמאס. ועם זאת, לאף אחד אין אשליה שבכוונת הארגון לזנוח את הכוונה לחסל את ישראל
באמצע השבוע פרסם חמאס הודעה, ולפיה על הסוחרים המייבאים סחורה לרצועה לדווח למשרד הכלכלה המקומי, ובהיקף מלא. בהודעה נאמר כי מדובר בדיווח טכני בלבד, אבל בפועל חמאס גובה מס בהיקף של בין 15 ל־30 אחוז משווי הסחורות הללו, ומעביר את רוב ההכנסות לפעילותו הצבאית. לעזה מוכנסות מדי שבוע 600 משאיות של סחורות, ופחות ממחציתן הן של ארגוני הסיוע, האו"ם, המטבח העולמי ועוד. היתר הוא מוצרי יבוא שהסוחרים העזתים רכשו בישראל, במצרים ובמקומות אחרים, ומובילים אותם לעזה. חמאס עדיין בוזז חלק מהסיוע, המועבר למחסניו ומשם נמכר במחירים מופקעים בשווקים. נוסף על כך, הוא דורש כאמור מהסוחרים מס יבוא, שאין לו ביסוס חוקי. סוחרים אלה קיבלו היתר יבוא לאחר בדיקה ביטחונית של ישראל. בקיצור, היום שבו חמאס יסיר ידיו מהשליטה ברצועה עוד רחוק.
מהפכת אמל"ט
הכירו את המרחב הידידותי ביותר לישראל ולישראלים בכל הקוסמוס - אמריקה הדרומית, או בכינוי משרד החוץ: אמל"ט. כן, כן, לא שכחתי את ברזיל, אבל בה העם פחות עם השלטון האנטי־ישראלי של הנשיא לולה, ועם קצת עזרה מידידים גם הוא יעוף בבחירות הקרובות בנובמבר.
בסוג של נס פוליטי מובהק, לא פחות משש מדינות במרחב הזה שינו בשנתיים האחרונות משטר משמאל סוציאליסטי אנטי־ישראלי לימין שמרני אוהד ישראל: הונדורס, בוליביה, צ'ילה, פרו, פרגוואי וקולומביה האחרונה בתור. בדרך נעשה גם שינוי שלא בדרך הטבע בעוד אחת שהיתה עוינת במיוחד, ונצואלה, ששליטה מדורו נלקח ממיטתו על ידי חיילים אמריקנים, והנשיאה הזמנית רודריגס שינתה כיוון. היא הסכימה, בעידוד אמריקני ובעקבות המשלחת שישראל שיגרה לנפגעי רעידת האדמה, לצעד ראשון בדרך לחידוש היחסים: הקמת מנגנון תיאום ייעודי שיאפשר מתן שירותים קונסולריים לאזרחי ישראל וונצואלה המתגוררים במדינה האחרת.
יממה קודם הודיעה קולומביה על הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, המדינה השנייה בלבד אחרי ארה"ב. קולומביה הכריזה על ההכרה בתזמון מהיר ומעניין. הנשיא דה לה אספרייה נפגש ביום חמישי עם שר החוץ גדעון סער בברנקייה, יממה לפני השבעתו. סער השתתף בטקס ההשבעה, כנציגה הרשמי של ישראל. ביום ראשון זימן הטבע את מבחנו הרציני של הנשיא, כשאת קולומביה פקדה רעידת אדמה, אבל זה לא מנע יום אחר כך את מתן ההודעה על רמת הגולן, עדות לחשיבות הסוגיה הישראלית גם בעיניו.
בעקבות ההתפתחויות המדיניות הדרמטיות ביחסי ישראל עם מדינות אמריקה הלטינית, שר החוץ גדעון סער אומר ל"ישראל היום": "השינויים ביחסי מדינות אמל"ט וישראל הם מהפכה מדינית של ממש. אלה קשרים שעבדנו עליהם באינטנסיביות וטיפחנו בשנתיים האחרונות. הגדרתי למשרד החוץ את 2026 כשנת אמריקה הלטינית. מעבר למאמצי בלימה בגזרות אחרות - עיקר האנרגיות להתקדמות הופנו לאמל"ט. כעת כולם רואים שזה נושא פירות. אנחנו מגייסים גם את משרדי הממשלה האחרים למהלך הזה".
ואין מדובר רק בחילופי השלטון שהביאו למפנה. הממשל האמריקני הציב כיעד אסטרטגי עליון את טיפוח הקשרים עם החצר האחורית שלו - אמריקה הלטינית, ומי שממונה על כך הוא שר החוץ מרקו רוביו, שמוצאו כזכור מקובה, והוא עצמו ידיד גדול של ישראל. רוביו אירח ביולי מפגש שרי חוץ מאמל"ט בוושינגטון, שבו השתתף גם סער, וחמישה חודשים קודם לכן התקיים בעידודו של רוביו מפגש של סער עם שרי חוץ דרום־אמריקנים.
עם בחירתו שינה הנשיא החדש את המדיניות ב־180 מעלות. שתי המדינות הודיעו על חידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים, החזרת השגרירים, ביטול הדדי של צורך בוויזות, חזרה להסכם הסחר החופשי וכוונת קולומביה להעביר את שגרירותה לירושלים. כמו כן, ביטל הנשיא החדש את הכוונה לפתוח שגרירות לרשות הפלסטינית ברמאללה.
סער מונה כמה דגשים במהפכה הזו בכל אמל"ט: חידוש יחסים עם אלה שניתקו - ונצואלה, בוליביה וקולומביה; שינוי בדפוסי הצבעה במוסדות בינלאומיים; העברות שגרירות לירושלים - פרגוואי, קולומביה ועוד בדרך; שלילה של ארגוני טרור כמו חיזבאללה ומשמרות המהפכה; יציאה מחרמות ומתביעות נגד ישראל וחידוש יחסים כלכליים מקיפים. מדינות נוספות כמו צ'ילה, פנמה וקוסטה ריקה הצטרפו למהלכי החימום הללו, והרשימה מתארכת.
גורם בכיר במשרד החוץ מסכם: "לעומת הספֶרה של אירופה, שבה אנחנו במאבק תמידי - אמל"ט, בעזרת פעילות דיפלומטית ומיניסטריאלית ממוקדת, הפכה למרחב הכי ידידותי לישראל בעולם כולו". ואיך שומרים על זה גם אם יהיו חילופי משטר בחזרה? "אין תרופות קסם, אבל פעילות אזרחית ענפה, הרבה שימוש ביכולות הישראליות בהייטק, בחקלאות ובענפים ביטחוניים - והאינטרסים יהיו שם גם בעתיד".
נקודת ציון
לישראל יש ברית מתהדקת ומועילה במיוחד עם ציבור מאמין עצום ורב השפעה - הקהילות הנוצריות המאורגנות מהזרם האוונגליסטי. על הקהילות האמריקניות והשפעתן על ממשלי טראמפ אנחנו יודעים לא מעט, ולמשקלן בתוך המפלגה הרפובליקנית חשיבות רבה על בחירת מועמד המפלגה לנשיאות אחרי טראמפ. וכאן יש למרקו רוביו חביבנו יתרון מסוים על ואנס.
מה שפחות יודעים זה שבאמל"ט יש קהילות ענק, משפיעות לא פחות, של נוצרים אוונגליסטים אוהבי ישראל. משקלן באוכלוסייה ביבשת מגיע לממוצע של 25%, ובברזיל הם עשויים להיות מי שידיחו את לולה ויעלו את פלאביו בולסונארו, אוהד ישראל והבן של הנשיא הקודם.
