"אתן חייבות לטעום את התמרים האלה!" אומרת ד"ר נירית אופיר בכניסתנו לביתה היפה באלקנה. "שלח לי אותם חבר מסעודיה. משהו מיוחד". היא צודקת, כמובן. לא ברור אם היא מתייחסת לטעם התמרים או לידידות שיש בינה לבין אנשים מסעודיה, בני מלוכה מהאמירויות שמשתפים אותה בסודותיהם האינטימיים ביותר או סתם, לחיים שלה בכלל, ש"משהו מיוחד" זאת דרך אחת לתאר אותם.
היא קטנה ונמרצת, שיערה בהיר וגולש, עיניה כחולות־סגולות, והיא נראית צעירה מ־50 שנותיה. לה ולבן זוגה שישה ילדים, ארבעה מהם ביולוגיים ושניים מאומצים לא רשמית. הבכור שבהם הוא סער אופיר, שיושב במעצר עד תום ההליכים כבר תשעה חודשים וחצי ומואשם בהכאה ובחטיפה של פלשתיני. עוד נגיע לזה. אבל תחילה הזרקור יופנה אל נירית עצמה, אל קשריה הענפים בעולם הערבי ואל פעילותה ההומניטרית יוצאת הדופן, שהפכה אותה מועמדת לפרס נובל לשלום מטעם האפיפיור.
היא דוקטור למזרח תיכון ומרצה באוניברסיטת רייכמן. במקביל, היא גם אשת עסקים שמתמקדת במדינות שאין לישראל קשרים דיפלומטים איתן. "אני הולכת להארד קור, לאיפה שקשה", היא אומרת בחיוך. היא מסתובבת בעולם ומציגה פטנטים ישראליים במקומות כמו סעודיה, עומאן ומפרציות נוספות. הגנת סייבר, טכנולוגיות רפואיות, חקלאות ופיננסים. "הגישה צריכה לבוא מתוך תרבות עסקית, וכך יותר קל לגשת לאנשים. כמערביים אנחנו מסתכלים ביהירות על מדינות אלו, אבל כולן בתהליכי ליברליזציה ופלורליזם. חקרתי את זה בדוקטורט והוכחתי שיש תהליכים שלבסוף יביאו את המזרח התיכון ליציבות. צריך לזכור שאפילו לאירופה לקח 400 שנים להיות דמוקרטית. לכל אחד יש הקצב שלו".
היא הגיעה לקטאר ב־2010 ולאיחוד האמירויות ב־2012, הרבה לפני שרוחות השלום של הסכמי אברהם נשבו באזור. להפך, היא הגיעה כשהפצע של חיסול אל־מבחוח על ידי אנשי מוסד ישראלים עוד היה פתוח. היא נכנסה עם דרכון גרמני שכתוב עליו שהונפק בתל אביב. ובשביל שלא יחשדו בה שהיא מהמוסד, היא דיברה עם האנשים שפגשה באנגלית, אף שהיא דוברת ערבית שוטפת (וגם פרסית, שתעזור לה כשתגיע לאפגניסטן).
הביקור ההוא שינה את חייה. "המארחים שלי ידעו שאני ישראלית, ועדיין הזמינו אותי לבתים שלהם. זאת היתה הפעם הראשונה שפגשתי ערבים לא ישראלים, ושם החלטתי לעשות את הדוקטורט שלי בשטח, לפגוש את האוכלוסייה במדינות עצמן, להרגיש את האדמה, ולא ללמוד עליהם באינטרנט.
"התחלתי לראיין אנשים בירדן, כמו את שר הפנים, את משפחת עוודאללה שחלקם פרו־ישראלים וחלקם מחבלים שהשב"כ חיסל, ראיינתי אנשים בבית המלוכה. פתאום ראיתי שהמזרח התיכון לא מתעב אותנו. אנחנו מפחדים ממפלצות, כי אנחנו לא מכירים אותן. הפעם הראשונה ששמעתי שאנחנו ממש אחים היתה באפגניסטן. שם סיפרו לי שגם הם היו איתנו ביציאת מצרים ורואים בנו אחים. פתאום קלטתי שזיבלו לי את השכל כל החיים".
לפגוע בקטאר? "טעות"
שם התחיל הרומן שלה עם המזרח התיכון והעולם הערבי בכלל. היא מעידה שלאורך מסעותיה פגשה אנשים מדהימים שהיא סומכת עליהם בעיניים עצומות. בעודה מדברת היא עורכת לנו שולחן ומגישה שקשוקה, גבינות ומתבלים שהכינה. גם את זה למדה מהערבים. "אין דבר כזה פגישה בלי צלחת, על הטאג'ין הכל נסגר", היא מסבירה וצוחקת.
בתחילת הדרך היתה מתכסה כולה בבגדים מסורתיים. לאט־לאט התחילה להרגיש בטוחה יותר ללבוש ג'ינס וטי־שירט. תוך כדי המחקר והפעילות העסקית יצרה את הקשרים האישיים. "יש לי קשר טוב עם בני משפחת המלוכה של איחוד האמירויות, שמתייעצים איתי בנוגע לבעיות אישיות. משפחת אל־מכטום הם חברים של ממש. הכל מתחיל ונגמר בבנייה של יחס אישי מוצק. בהבנה שסומכים עלי". כך, כבר 15 שנה, בתור אישה יהודייה היא ביקרה בבתים מוסלמים: במרוקו, באפגניסטן, במיאנמר, בסוריה, במפרציות ובעוד מדינות שהיא מבקשת ששמותיהן לא יופיעו מעל דפי העיתון.
בזכות הקשרים שיצרה, הצליחה להביא שתי משלחות ישראליות ל"ראלי דקאר" בסעודיה. ב־7 בספטמבר 23' היא הכניסה משלחת ישראלית עסקית ראשונה לסעודיה. "זה היה להיט היסטרי: 12 חברות ישראליות קיבלו במה במדינה שאין לנו קשרים דיפלומטיים איתה. הצגתי את החברות הישראליות בכנס עם הטכנולוגיות שלהן. עלו שם נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש, ואני עליתי כמו שאני. אחת מהן אמרה לי 'את ההשראה שלנו'. קיבלנו יחס מכבד ואהוד וכולם ידענו שאנחנו מישראל. זה היה מדהים. הרגשנו שעשינו עוד צעד חשוב לקראת נורמליזציה". אלא שחודש לאחר מכן, ב־7 באוקטובר, העולם התהפך והכל נעצר.
"כשאנחנו מסתכלים על המצב המדיני של ישראל היום, נראה שחמאס הצליח: נעצרו תהליכי נורמליזציה סופר־קריטיים למדינת ישראל", היא טוענת ואף מצרה על ניסיון חיסול ראשי חמאס בקטאר. "בעיניי זו היתה טעות לפגוע בהם על אדמת קטאר. לצערי אני חוששת שהלכנו שנים אחורה. אני מכירה את קטאר מבפנים. אנחנו צובעים את קטאר באור לא נכון, שהם לכאורה היו התומכים העיקריים של חמאס. רגע, אנחנו לא מימנו את חמאס? וסעודיה? וארה"ב? צריך לזכור גם שהנציגות הדיפלומטית (לא שגרירות, י"א, ק"א) הראשונה מכל מדינות המפרץ בירושלים, היתה קטאר. דבר שני - תמיד השמיים מעליה היו פתוחים לטיסות ישראליות, ובקורונה קטאר עזרה לנו להחזיר את הישראלים שנתקעו בחו"ל. מאוד נוח לצבוע את קטאר באור שלילי, אבל זה יהיה חד־ממדי ומוטעה".
ד"ר אופיר תומכת בנורמליזציה עם מדינות המפרץ, אך מדגישה שלא בכל מחיר. "צריך להיזהר עם מוחמד בן סלמאן, ולהבין שזה מאוד מורכב. הוא נוהג בצורה אמביוולנטית. הלכנו לקראת נורמליזציה בעיניים קצת עיוורות. ניסיתי להתריע. אנחנו לא יודעים מה יהיה בזמן אמת. צריך להגיע לנורמליזציה, אך לא בכל מחיר. למשל, ישראל לא יכולה להסכים שסעודיה תהיה גרעינית, כי ביום שאחרי אנחנו לא יודעים מה יקרה. דברים יכולים להתהפך ברגע, כמו ב־7 באוקטובר".
מצד שני, היא טוענת שלמרות השינוי ביחס של המפרציות לישראל, לא הכל אבוד. "תהליכי ליברליזציה ופלורליזם תרבותי לא יכולים ללכת אחורה. בסעודיה הכיוון די ברור, אנחנו יודעים שהם ימשיכו קדימה. כמעט לא תיתכן מציאות שבה יישללו הזכויות מהנשים, למשל. הם התקדמו מאוד בהיבט זה. לדוגמה, כשאני שם אני לא צריכה לכסות את הראש".
ווטסאפ מהאפיפיור
אם כל זה נשמע לכם בדיוני, עוד לא שמעתם כלום. כנכדה לארבעה ניצולי שואה, נירית הביטה בזעזוע במה שכונה "האביב הערבי" ולא יכלה לעמוד מנגד כמו שהעולם שתק מול מעשי הנאצים. "לא היתה לי זכות לעצום עיניים. ב־2010/11 התחלתי לעסוק בסיוע הומניטרי". בתחילה השקיעה את כל מרצה במציאת מקלטים מדיניים באירופה לפליטים רבים מסוריה, מתוניס וממצרים. "שנה אחרי זה כבר הבנתי את מה שאירופה מבינה היום: להביא אותם לאירופה עם התרבות והחינוך האלימים שספגו - זאת קטסטרופה לאירופה".
היא הפסיקה לפעול לטיפול בפליטים והתמקדה בסיוע הומניטרי במקרי אסון, למשל במלחמת האזרחים במיאנמר. כשהגיעה הקריאה היא הצליחה להכניס מטוס עם ציוד הומניטרי ישראלי, וכך גם ברעידת האדמה באפגניסטן ובזאת שפגעה בטורקיה ובסוריה. "אני הישראלית היחידה שהטורקים נתנו לה להכניס לסוריה. במקרה אחר הקמתי בית חולים באזור מאוד־מאוד מורכב, שחייב להישמר בסוד. יש שם עוני ואבטלה והרבה אונס בתוך המשפחה, וכשהילדה נכנסת להיריון - רוצחים אותה. שם הקמתי מחלקה להפלות. האם באה עם הבת לבצע את ההפלה בסתר, וכך חיי הילדה ניצלים".
כל אלו הם ניסיונות סיוע נקודתיים, אבל נירית הבינה שיש צורך בטיפול שורש ובראייה מערכתית. היא הקימה רשת של בתי ספר באזורי אסון וקונפליקט. בבתי הספר שלה לומדים כמעט 1,000 ילדים במדינות שונות, שאת שמות חלקן אסור לפרסם. "למשל, יש לי בתי ספר שהורי הילדים שבהם נרצחו על ידי דאעש. את חלק מההורים נאלצו הילדים לרצוח בהוראת המחבלים. יש לי בית ספר של ילדים עם פגיעות אוראליות מאוד קשות שנגרמו על ידי דאעש, אז הקמתי בשבילם בית ספר לאמנות כי הם לא יכולים לדבר. בכל בתי הספר הילדים מקבלים ארוחה חמה, ויש בתי ספר שהם עם לינה".
תלמידי בית הספר לאמנות של נירית יצרו מפסיפס דיוקן של האפיפיור הקודם, פרנציסקוס, גם הוא חבר קרוב של ד"ר אופיר. היא מוציאה את הנייד ומראה לי תמונה של ה"פפה" חוגג לה יום הולדת ושל הפסיפס המדובר שניתן כשי לאפיפיור.
כבר שלוש שנים מכהנת נירית בבורד של הוותיקן. מאז 7 באוקטובר היא נפגשה עם האפיפיור בכל חודש. "לא הרבה יודעים, אבל האפיפיור פרנציסקוס הגדיל את מספר החטופים ששוחררו בעסקאות, אחרי שהבאתי אליו משפחות חטופים. הוא היה מאוד מעורב". גם מחליפו בתפקיד מכיר את הפרויקטים שלה ופורס עליהם את חסותו. "יום אחד מתקשר אלי בכיר ואומר לי שאני מועמדת לפרס נובל לשלום מטעם האפיפיור. צחקתי כמובן, הייתי בטוחה שעובדים עלי, כי באמת לא עשיתי כלום, אני לא מרגישה ראויה. יש אנשים שעושים יותר למען העולם ולמען האנושות", היא אומרת בענווה. "אולי בעוד 15 שנה, אחרי שנצליח להוביל לשינוי בחינוך באזורים מוכי אסון".
נירית שבה אתמול מברצלונה לאחר שנפגשה שם עם ז'ואן לפורטה, נשיא מועדון הכדורגל של ברצלונה, שהבטיח להעניק חסות כלכלית לשיעורי הספורט בבתי הספר שלה. בקרוב תטוס לפגוש את מלכת הולנד. אין רגע דל. בחבר הנאמנים של הקרן שהקימה חברים לורדים מאנגליה, לצד בני משפחת המלוכה הסעודית.
דוקטור ואמא
נירית א־פוליטית. במקרים שבהם יש לה דעה הנוגעת למדיניות המקומות שבהם היא מתארחת - היא שומרת אותה לעצמה. היא יודעת שעיסוק כזה יכול למנוע ממנה לעשות את מה שהיא באמת רוצה. "אני מעדיפה לא לגעת למשל בזכויות נשים או בזכויות אדם, כדי להגיע לנושאים קריטיים, כמו הגנה על חיי ילדים. למרות שאני לא עוסקת בפוליטיקה, היו מקומות שפחדתי בהם. באבו דאבי לפני הסכמי אברהם הרגשתי בשלב מסוים שאני בסכנה. אבל בסוף אני הולכת עם המצפון שלי, ואם אני לא אהיה שם - אף אחד לא יהיה שם. בסוף אנחנו מצילים חיים".
ד"ר אופיר מייצגת את ישראל בבמות רבות, לא רק בעולם הערבי. עכשיו כאמור חזרה מברצלונה, שבה נשאה דברים להגנת ישראל. "היה לי קשה. שאלתי את עצמי על מי אני מגינה, על מי שלא מגן על הבן שלי?" גם באו"ם, המלווה את רשת בתי הספר שלה, היא מבקרת ונואמת מעת לעת, אבל בקרוב היא מתכננת לפנות לאו"ם למטרה אחרת לגמרי. "החלטנו לפנות לבית הדין הבינלאומי לזכויות אדם באו"ם כדי לבקש ממנו הגנה על סער הבן שלנו. לצערי, מדינת ישראל לא מצליחה להגן על סער מפני הרדיפה של הפרקליטות, ולכן אין לנו ברירה אלא לפנות לאו"ם. תשעה חודשים הבן שלי בכלא, עצור, ועדיין לא התחיל המשפט שלו. את מכירה עוד אזרח שלא היה לו עבר פלילי שבתוך שנה פתחו נגדו שבעה תיקי חקירה? שישה תיקים נסגרו מחוסר אשמה, ועם התיק האחרון אנחנו מתמודדים כעת. אנחנו רק מחכים שהמשפט ייפתח, כי בדיוני ההוכחות האמת תתברר, וסער ישוחרר".
סער בן ה־23 הוא הבכור שלה. הוא שירת בכפיר, עד שנפצע קשה בתאונת דרכים בעת חופשה במהלך שירותו הצבאי. בעקבות הפציעה שריסקה את ידו, נאלץ לעזוב את השירות הקרבי. ב־7 באוקטובר היה בביתו. כששמע מה קורה בדרום, ארז את תיק החובש שלו, את האפוד עם התחמושת ואת הנשק האישי שהוחזק אצלו ברישיון. יחד עם חברים שפגש בדרך, השתתף בקרבות בעוטף, הרג מחבלים וטיפל בפצועים.
בחודש דצמבר 2023 נפתחה חקירה בעקבות מידע שהתקבל על גניבת נשקים מלוחמי ימ"מ שנהרגו בקרבות ב־7 באוקטובר. סער נחקר בפרשה יחד עם חשודים נוספים. במסגרת חקירתו נמצאו התבטאויות כתובות שלו מזמן אמת, שבהן התוודה לכאורה על הריגתם של כמה מחבלים שהוא ואחרים תפסו בחיים, וכן במעשי אלימות קשים שנעשו במחבלים שלא במסגרת לחימה. בעקבות כך כנגד סער וחבריו נפתחה חקירה בחשד לרצח מחבל נוחבה. סער טען בחקירתו כי ההודעות ששלח היו דברי רהב. בחיפוש שנערך בביתו נמצאו אקדח לא חוקי, וכן חלקים של רובי M-16, והוא נחקר באזהרה גם על כך. בינואר 2025 החליטה הפרקליטות לסגור מחוסר אשמה את תיק החקירה בחשד לרצח מחבל כפות. כך כתבה הפרקליטות בהודעה שפורסמה:
"אשר לסער אופיר, נמצאו סתירות בהודאות השונות שמסר בהתכתבויות ווטסאפ עם מכרות שלו, שמובילות למסקנה שמשקלן נמוך, מה גם שלא נמצאו ראיות של ממש התומכות בהן. יתרה מכך, טענתו של אופיר שמדובר בהתרברבות היא בעלת היתכנות גבוהה, שכן היא נתמכת באינדיקציות רבות ומגוונות בחומר החקירה. בין היתר, נמצא שעוד לפני 7 באוקטובר נהג אופיר להציג מצגים שקריים בפני גורמים שונים בדבר הזיקה בינו לבין כוחות הביטחון, ובכלל זה היותו לוחם שב"כ ועובד משרד הביטחון כביכול. זאת בשעה שהוא שירת בסדיר כעובד כללי, נכלא פעמיים לאחר שהורשע בבית דין צבאי, ושוחרר משירותו הצבאי עקב אי־התאמה. רשויות האכיפה עשו מאמצים משמעותיים למצות את החקירה בתיק, אולם בהתחשב באופי האירועים שהחלו ב־7 באוקטובר והכאוס ששרר בימי המלחמה הראשונים, נוצרו קשיים אובייקטיביים להתחקות אחר השתלשלות האירועים במלואה. בהתאם להנחיית פרקליט המדינה, אי־מיצוי חקירתי עשוי להשליך על עילת הגניזה לטובת החשוד. על כן, גם בעניינו של אופיר החליט פרקליט המדינה, לאחר התלבטות, לסגור את התיק בעילה של חוסר אשמה (...)".
"אופיר הוא חובש בכיר במד"א. הוא עזב את כפיר בעקבות פציעה. אני יודעת על משפט צבאי אחד שנערך לו, בעקבות אירוע שבו התפתחו מהומות אחרי שחיילים הורידו דגל אש"ף, וסער שלף את הרובה כדי להרתיע את המתפרעים. להציג אותו כמי שיש לו עבר פלילי זה שקר. מדובר בבחור שיצא להציל חיים, ובעקבות כך העולם התהפך עלינו. לצערנו הפרקליטות נפגעה קשות מזה שתיק הרצח נסגר מחוסר אשמה, ולכן הם המשיכו לעקוב אחרי סער ולנסות לתפור לו עוד תיקים", אומרת נירית.
לילה אלים בבקעה
באוגוסט 2024 נפתחה חקירה חדשה כנגד אופיר וחשודים נוספים. הפעם הבשילה החקירה לכתב אישום חמור. על פי כתב האישום, בשעת לילה הגיע ליית' עוויינה למעיין בבקעת הירדן יחד עם פלשתינים נוספים. שוטרים וחיילים הגיעו למקום. הם ערכו בדיקה בטלפון של הפלשתיני ומצאו תמונה שבה הוא נראה עטוף בדגל בצבע ירוק, באופן שהעלה בקרבם חשד כי הלה תומך בארגון טרור. אחד החיילים שאל אותו לפשר התמונה, אזק אותו בידיו, הרחיק אותו מהמקום והורה לו לשבת על הקרקע. או־אז הגיח אחד הנאשמים לעברו, בעט בפניו, אחז בראשו והטיחו בטנדר המשטרתי, בעט בו בצלעות, סטר על פניו בחוזקה, היכה אותו בבטנו במכות אגרוף, גרר אותו לעבר הרכב הצבאי והשעינו עליו.
לאחר מכן אותו נאשם שוחח עם סער אופיר וטירן גלמודי ומסר להם את מיקומו. הם הגיעו למקום ברכב שעליו מותקנים אורות מהבהבים בצבע כחול ואדום, כשהם לבושים במכנסיים טקטיים בצבע חאקי ופניהם רעולות. לפי הנטען, גלמודי נשא אקדח, ואופיר נשא אקדח דמה ורובה דמה. על פי כתב האישום, "בעוד המתלונן יושב על הקרקע, רצו לעברו גלמודי ואופיר והחלו להכותו נמרצות באמצעות אגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, בכלל זאת בעט גלמודי בראשו של המתלונן. אופיר נטל את הרובה והיכה באמצעות קת הרובה את המתלונן בעינו הימנית. גלמודי נטל בול עץ שהיה במקום והחל להלום באמצעותו במתלונן בכל חלקי גופו, ובכלל זאת בראשו, במשך מספר דקות. בד בבד, המשיך אופיר לבעוט במתלונן".
על פי כתב האישום, המתלונן איבד את הכרתו, והחשודים המשיכו לתקוף אותו. גלמודי ואופיר הרימו את המתלונן, הכניסו אותו לתא המטען של רכבו של גלמודי ועזבו את המקום. יותר משעה לאחר מכן גלמודי וסער עצרו את הרכב בהגיעם למחסום חמרה, הוציאו את המתלונן מתא המטען, השליכו אותו במקום כשהוא מחוסר הכרה ושותת דם ועזבו את המקום באישון ליל. בשעות הבוקר המוקדמות המתלונן התעורר, ועובר אורח פינה אותו לקבלת טיפול רפואי. גלמודי ואופיר נאשמים בכך גם שבנובמבר 2024 החזיקו ללא היתר רובה סער דמוי M4 עם כוונת טלסקופית, טעון במחסנית שהכילה 29 כדורי תחמושת, וב־60 כדורים. נוסף על כך, בתא המטען ברכבו של גלמודי החזיקו השניים אמצעי לחימה: שלושה רימוני רסס, שבעה רימוני עשן, עשרות מחסניות לנשק ואלפי כדורי תחמושת.
"כתב האישום הזה רצוף שקרים. יש לנו 250 עמודים של טענות הגנה שמפריכות את כל השקרים", אומרת נירית. "לפי מה שאני הבנתי מסער, שוטרי מג"ב עיכבו לחקירה את ליית' עוויינה, כי המערכות הצה"ליות התריעו עליו. פתחו לו את הנייד ומצאו שם תמונות שלו עם שלטים של חמאס, בהפגנות תמיכה בחמאס, והחמור מכל, צילומים שלו עם נשק צה"לי, ככל הנראה של חיילים שנהרגו. לא מדובר באזרח פלשתיני תמים. לא סתם עצרו אותו. החיילים איבדו את זה והכניסו לעצור מכות. סער הגיע לזירה רק אחר כך, ברכב של טירן, חבר שלו. הלוחמים התקשרו לטירן, שהיה אז שוטר, וקראו לו להגיע למחסום. היו שם עוד מכות, אבל מי שעצר את המכות והציע לפלשתיני כוס מים הוא דווקא סער. עובדה שלא נמצא על בגדיו ועל נעליו של סער דנ"א של המתלונן, בעוד על החשודים האחרים נמצא. בכתב האישום נטען שסער היכה את המתלונן בקת של רובה. אבל אפילו המתלונן מעיד שהיכו בו בקת לפני שהרכב של טירן הגיע.
"כל סיפור החטיפה הוא חרטא. קודם כל סער לא מסוגל בכלל להרים מישהו לתא מטען, עם היד שלו, שכולה פלטינה. נוסף על כך, הרכב של טירן היה עם תקלה כך שאי אפשר לנעול אותו מבפנים. גם לא נמצא דנ"א של המתלונן בתא המטען, אבל כן נמצא דם של המתלונן על החגורה במושב האחורי. כלומר הוא ישב יפה על כיסא מאחורה, ואפילו נחגר. לפי מה שסער סיפר לנו, המתלונן לא היה באובדן הכרה. אחרי ששתה את המים שסער הגיש לו, הוא דיבר והלך. סער הוא חובש בכיר. הוא יודע על מה הוא מדבר. סער וטירן בסך הכל הסיעו אותו למחסום חמרה בבקעת הירדן והורידו אותו שם. לזה קוראים חטיפה? סער אמר לי שוב ושוב שהוא לא מצטער לרגע על כך שיצא ב־7 באוקטובר להילחם ולהציל חיים. שהיה יוצא שוב, למרות שמאז הוא נרדף על ידי הפרקליטות. המצב הבריאותי של סער לא טוב. בקושי מאפשרים לנו לבקר אותו בכלא. יש לו ירידה בראייה, והוא איבד תשעה ק"ג ממשקלו, אבל הוא נחוש ומאמין שהאמת תצא לאור, שהצדק ינצח".
כאוס בחושך מוחלט
"מאז 7 באוקטובר נפתחו נגד סער אופיר שבעה תיקים. שישה מתוכם נסגרו מחוסר אשמה", אומר עו"ד רומח שביט, מי שמייצג את סער. "התיק האחרון, מאוגוסט 2024, הוא היחיד שהבשיל לכתב אישום הכולל תקיפה, חבלה וחטיפה של פלשתיני, והחזקת אמל"ח. סער כופר בכל ההאשמות, והראיות הפורנזיות מצדיקות את הגרסה שלו. זה נכון שחלק מהגרסאות של עדים אחרים מסבכות את סער, אבל חלק לא. הגרסאות סותרות. לשיטתנו, אי אפשר, בתנאים של חושך מוחלט וכאוס, לדעת בדיוק מי עשה מה".
האם האמל"ח שנמצא אצלם נאסף בקרבות של 7 באוקטובר?
"חלקו. לסער היה רובה ברישיון שהוחזר לו בצו בית משפט. אמצעי לחימה נוספים נמצאו ברכב של טירן. טירן וסער עבדו בחברה של אבא של סער, חברה לתיקון וסחר בכלי ירייה, ועל כן החזיקו את אותם אמצעים לחימה כדין".
עד כמה זה חריג שאדם יושב במעצר יותר מתשעה חודשים ומשפטו טרם החל?
"זה חריג. סער למעשה נעצר בדצמבר, ואז הוא שוחרר על פי החלטת בית משפט מחוזי. בפברואר המדינה הגישה ערער לעליון, והשופט כבוב ביטל את החלטת השחרור והשאיר את סער במעצר. הדיון האחרון היה הארכת מעצר אחרי תשעה חודשים ל־90 יום נוספים, כפי שמחייב החוק. במהלך תשעת החודשים היו ניסיונות לגישור עם הפרקליטות. לצערי, לקח לפרקליטות הרבה זמן למסור את החומרים להגנה".
בדיון על הארכת המעצר היו צעקות מכוערות על נציגת הפרקליטות.
"משפחת אופיר לא קשורה לצעקות, וגם לא ההגנה. היה באולם קהל גדול. הורים שכולים שאיבדו את הילדים ב־7 באוקטובר, והיה להם חשוב להיות שם, כי סער היה מאלה שנלחמו. היו שם חיילים פוסט־טראומטיים שבאו להזדהות. המשפט אמור להתחיל באוקטובר. אני מקווה שהוא ייצא נקי מכל ההאשמות או מרובן. יש בהחלט סיכוי כזה".
***
מהפרקליטות נמסר: "הגב' אופיר סבורה, כנראה, שאם תפריח את טענותיה השקריות מעל כל במה הן יהפכו לאמת. אך לצד ההבנה לרצונו של ההורה לגונן על ילדו, חשוב לדייק ולהכיר באמת.
1. אופיר ואחרים נאשמים בין היתר בכך שבאוגוסט 24' תקפו פלשתיני בבקעת הירדן באופן ברוטאלי, כשהם רעולי פנים, ולאחר מכן חטפו אותו וזרקו אותו מחוסר הכרה בצד הדרך, תוך אדישות לגורלו. ביהמ"ש העליון קבע כי 'מדובר בהתנהגות אכזרית הנושקת לחוסר אנושיות'. כמו כן, אופיר וחברו נאשמים 'בהחזקת ארסנל של כלי נשק, ממש מחסן אמל"ח', כלשון ביהמ"ש העליון, שהאריך את מעצרם עד תום ההליכים.
2. עורך דינו של אופיר הסכים שקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו, וכן שיש עילת מעצר נגדו.
3. לא ידוע לנו על שבעה תיקים שנפתחו נגד אופיר, וממילא גם לא על שישה שנסגרו מחוסר אשמה. מכל מקום, יש בכך סתירה ברורה לטענה שמתנכלים לאופיר.
4. ההליך העיקרי במשפט התעכב עקב החלפת סנגורים ובקשות שונות מטעם הנאשמים. דיוני ההוכחות בו ייפתחו בחודש הבא.
5. בניגוד לנטען, לא נמצא דנ"א של המתלונן במושב האחורי של הרכב. כל טענות ההגנה יתבררו בבית המשפט".
