"לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?" ניסח דני סנדרסון את שאלתו של הולדן קולפילד, גיבור הספר "התפסן בשדה השיפון", של ג'יי די סאלינג'ר. התשובה במקרה הזה מעניינת הרבה פחות מהשאלה, שמסמלת סקרנות ותום נעורים, אולי גם פחד מפני ההתבגרות ותוצאותיה.
כנ"ל השאלה: "מה קורה במשפט נתניהו לאחר שנתניהו סיים להעיד?". כמו שאלת הברווזים, גם לה יש תשובה פשוטה, למי שלא מתעצל לבדוק. ברווזי הסנטרל פארק עוברים למאגר מים עמוק יותר בפארק ובמשפט נתניהו – עדי ההגנה, לא תמיד בשמחה רבה, ממשיכים לעלות לדוכן. חקירותיהם על ידי פרקליטי נתניהו ואלוביץ' מספקות הצצה אל הנישה האקולוגית המעניינת של אנשי המשטרה והפרקליטות, ועל סדרת העבירות המרשימה שביצעו כדי להעמיד לדין את ראש הממשלה.
ניקח לדוגמה את אלי לוי, שהיה ראש מחלקת חקירות ברשות לניירות ערך. לוי התחיל את עדותו לקראת סוף עדות נתניהו. בשנת 2017 חקר לתומו חשדות לשחיתות בחברת "בזק". לאחר חקירת מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, החליט לוי להגדיל ראש ולאסוף חומרים שנוגעים לנתניהו. זאת עשה מבלי שהתקבל אישור מהפרקליטות, שלא לדבר על אישור יועמ"ש, וכל זה בעקבות קריאת מיילים שאסף בתקופה שבה פילבר לא היה מנכ"ל משרד התקשורת. בבחינת "שם בנימין נתניהו – הושט היד וגע בו".
ואם זה לא מספיק, מתברר שלוי – כאמור ראש גדול – ערך השוואה בין סיקור נתניהו ב"וואלה" לבין סיקור של פוליטיקאים אחרים. הפרקליטות אמנם קראה את ההשוואה, אך מצאה לנכון להתעלם ממנה כדי לחזק את טענת הסיקור האוהד (שנאלצה לשנות ל"היענות חריגה"). הפרקליטות גם לא טרחה להציג את הנתונים ההשוואתיים בפני בית המשפט, שכן ייתכן שהיה עולה ממנה מה שידע כל מי שהכיר את "וואלה" אז והיום: הסיקור שקיבל נתניהו ב"וואלה" היה רחוק מלהיות חיובי.
ביום עדות אחר הודה לוי כי החקירות נגד נתניהו החלו ללא אישור, וכי מה שהתניע אותן לא היה חקירת בזק אלא תחקיר של גידי וייץ ב"הארץ" בנוגע לקשרי נתניהו ואלוביץ'. עוד העיד לוי כי השתיל רוגלה בטלפון של איריס אלוביץ', אשתו של שאול אלוביץ'. אמנם השימוש ברוגלה אינו חוקי והדעת נותנת שהחוקרים שיקרו לשופטים כדי להשיג היתר להשתמש בה, אך ללוי לא היתה ברירה: הוא קרא מייל שבו איריס אלוביץ' כותבת על סיקור של שרה נתניהו, וזה הספיק.
אחרי לוי עלה להעיד רפ"ק ארנון הרפז, היום ראש מחלקת חקירות במלמ"ב, ובתקופת חקירות תיק 4000 - קצין תיאומים צנוע ביחידת לה"ב 433 במשטרה, שתפקידו להוביל נחקרים ממקום למקום. ככזה, היה הרפז אחראי בין היתר על שליחת שלושה בלשים לאישה שלא היתה חשודה בדבר, כדי לבצע בעזרתה, באמתלת שווא, תרגיל חקירה אכזרי (ואסור בפרסום) על ניר חפץ. חוקיות התרגיל עדיין לא התבררה באמצעים משפטיים, אך העובדה שהרפז העיד עדות שקר בבית המשפט – הוכחה ועוד איך.
בעדותו טען הרפז כי לא היה מעורב בתרגיל וכי למד עליו מהתקשורת. התקשורת, למרבה הצער, היתה ועדיין מנועה מלסקר את התרגיל כיוון שהמשטרה הזדרזה להטיל עליו צו איסור פרסום גורף. היה צורך ביו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, שניצל את חסינותו כדי להפר את הצו ולספר במליאה כיצד ואיך זומנה לחקירה מישהי שאין לה כל קשר לחקירות, רק כדי לסחוט את חפץ לשמש עד מדינה. התרגיל, אגב, הצליח.
הרפז העיד - בשבועה - על חוסר מעורבות בתרגיל, על חוסר ידיעה, על שיחות מסדרון - עד שעו"ד עמית חדד הציג בפניו מסמך מישיבה בהשתתפות התובעת יהודית תירוש שבה נידון התרגיל המתוכנן, בנוכחותו של רפ"ק הרפז. מה שהחבר'ה מכנים "אופס", והחוק מגדיר כביכול כעדות שקר.
הרפז העיד – בשבועה – על חוסר מעורבות בתרגיל, על חוסר ידיעה, עד שעו"ד חדד הציג בפניו מסמך שמראה אחרת. מה שהחבר'ה מכנים "אופס", והחוק מגדיר כביכול כעדות שקר
על הדרך התברר כי חוקר אחר, דותן מליחי שמו, השמיד דיסק שבו תועדה לכאורה חקירה של אור, בנו של שאול אלוביץ'. הרפז ראה את הדברים בחומרה ואף כתב, לטענתו, מזכר לחוקרים האחראים. המזכר, ככל שהיה כזה, לא הועבר להגנה.
אלו הן רק שתי עדויות טריות מהשבוע החולף, עוד שבוע שגרתי במשפט נתניהו. וכבר מתגלים בהן חקירות שלא באישור, לחצים פסולים על עדים, התקנת רוגלות, השמדת ראיות ועדות שקר. אילו היה מישהו טורח לחקור את חוקרי נתניהו - אפשר להמר שבשבריר הזמן והמשאבים שהושקעו בבניית תיקי האלפים אפשר היה להעמיד לדין מספר מרשים של אנשי מערכת החוק ולפטר - אם לא לכלוא - עשרות שוטרים ואנשי פרקליטות. אך במקום זה אזרחי ישראל נאלצים להסתפק בהערות ביקורתיות מצד השופטים ובדיווחים דלילים מתקשורת ממוקדת מטרה.
משול משפט נתניהו לסרט עתיר תקציב בכיכובו של טום קרוז: לאף אחד לא אכפת נגד מי הוא מתמודד ומי הם שחקני המשנה. אך בכל המדובר במשפט נתניהו – בתחתית רשימת הקרדיטים נמצאים ניר חפץ שהועבר ממתקן מעצר למתקן מעצר, ישן על מזרנים שורצי פשפשים ונסחט על ידי המשטרה והפרקליטות. בני הזוג אלוביץ' שביתם רוקן מתכולתו, הוקלטו שלא כחוק, היו עדים לרדיפת אמה הקשישה של איריס אלוביץ' כאמצעי לחץ עליהם - שלא לדבר על חורבן עסקיהם. זהו שלמה פילבר שנחקר בתנאים משפילים ושתומרן על ידי הפרקליטות לתת עדות שקר על פגישה שלא התקיימה.
ומנגד - חיילים אלמונים כמו לוי, הרפז ועוד רבים אחרים, שתכננו וביצעו את כל אלה והרבה יותר, עולים בזה אחר זה להעיד. וגם כאשר בבית המשפט נחשפים השקרים והעבירות שביצעו – בתום העדות הם יוצאים החוצה, אל חיי השגרה, לאלמוניות מבורכת, לתפקידים חדשים, אל נחקרים חדשים ונאשמים חדשים - רק השיטה תישאר כשהיתה. אחרי הכל, זהו סרט של טום קרוז. כל השאר לא חשובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו