מה היה צריך לעשות אחרת מול איראן?

אז איפה אפשר היה לפעול אחרת מול איראן? האם צריך היה להבהיר למפגינים באיראן בינואר שישכחו מעזרה? אולי להגיד לטראמפ בפברואר "תודה, אדוני הנשיא, אבל תתקוף לבד, אנחנו מוותרים"? אולי להימנע מהשמדת תעשיית הטילים הבליסטיים, מההזדמנות לגרוע 300 מיליארד דולר מהנכסים האיראניים?

את מכונת הזמן מכוונים מתנגדי נתניהו וטראמפ דווקא ל-2018, להחלטה לצאת מהסכם הגרעין שחתם אובמה עם איראן. הטענה היא שעזיבת ההסכם היא ששלחה את איראן להעשיר אורניום שמספיק לעשר פצצות ולדהור קדימה עם התוכנית. הנשיא לשעבר אובמה חגג השבוע על חשבון יורשו ואמר, למעשה, שכל הסכם עם איראן ייראה אותו דבר.

זו פרשנות סלקטיבית של העובדות. ראשית, לפי ההסכם המקורי, המגבלות העיקריות על העשרת אורניום היו אמורות לפקוע בהדרגה תוך 10 עד 15 שנים. או במילים אחרות: ממש עכשיו. לא באופן בלתי חוקי, אלא ברשות ובסמכות של מועצת הביטחון ובלי סנקציות. גם בתוך ההסכם, איראן היתה מגיעה לאותה כמות של חומר בקיע. ההבדל הדרמטי הוא שכרגע היא עושה זאת כהפרה בוטה, תחת משטר סנקציות ובידוד מדיני, בעוד שאם היינו נשארים בהסכם היא היתה עושה זאת בגיבוי מועצת הביטחון של האו"ם, כשקופתה תופחת ממאות מיליארדי דולרים של סחר חופשי.

אבל בעיקר, חצי אמת גרועה משקר: איראן לא זינקה להעשרה של 60% מיד אחרי הפרישה האמריקנית במאי 2018. במשך חודשים ארוכים, ואף מעבר לכך, היא חששה מהתגובה של ממשל טראמפ ונשארה בגבולות ההסכם. העלייה הדרמטית בהעשרה החלה רק כשהאיראנים זיהו שהאיום הצבאי האמריקני אינו אמין.

מה בעצם הושג במבצע שאגת הארי? צפו בפודקאסט "על זה"

במפתיע, או לא, זה קרה אחרי שטראמפ הוחלף בביידן, ולכל היה ברור שאין שום איום צבאי אמין ושהמערב מורתע מעימות. וזה בדיוק, אבל בדיוק, מה שעלול לקרות עכשיו, כאשר האיראנים פצועים וחבולים אבל מחזיקים בנשק של סגירת מצרי הורמוז ובאמונה שטראמפ לעולם לא ייצא להרפתקה נוספת. אולי יידרש נשיא אחר ועוד מבצע נועז לחילוץ ארכיון כדי לבטל גם את ההסכם הזה.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר וביום שישי ב"ישראל השבוע"