בינואר 2016 עלה המוסד הישראלי על פעילות חשודה שמבצע משרד ההגנה האיראני. מידע מודיעיני הצביע על כך שאנשי המשרד אוספים באדיקות מסמכים ממגוון אתרים ברחבי המדינה, ומובילים אותם בחשאי למחסן אזרחי באזור תעשייה בדרום טהרן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו חושף את ארכיון פרויקט הגרעין של איראן ב-2018 // קונטקט
כשבמוסד ניסו להבין מה משותף למסמכים הללו, הם הגיעו למסקנה שהם קשורים כולם לתוכנית הגרעין האיראנית. "תיערכו להבאת החומרים האלה הביתה", פקד ראש המוסד דאז, יוסי כהן, על לוחמיו.
חלפו שנתיים בלבד עד שהפקודה, שבראשית הדרך נראתה כבלתי אפשרית לביצוע, מולאה בהצלחה מסחררת. בינואר 2018 פרצו לוחמי המוסד לאותו מחסן בלב איראן, וחזרו ממנו הביתה עם מה שזכה לכינוי "ארכיון הגרעין האיראני". "חצי טון של דוקומנטציה מרשיעה על תוכנית הגרעין של איראן", כפי שמנסח זאת גורם שנחשף לחומרים במלואם.
בתוך החומר הרב שנגנב מארכיון הגרעין הסתתרו מסמכים, שחשפו בפני ישראל מודיעין שלא היה בידיה עד אז. בין היתר, עלו ממנו שמות ומיקומים של כמה אתרים, שבהם ניהלה בעבר איראן פעילות סודית בתחום הגרעין הצבאי. "האתרים האלה באו לתודעתנו רק בעקבות גניבת הארכיון", אומר אותו גורם.
אבל המסמכים מארכיון הגרעין חשפו יותר מזה. היו בהם עדויות חד־משמעיות לניסיונות ההונאה של איראן בכל מה שנוגע לפיקוח על תוכנית הגרעין שלה. ליתר דיוק, הניירות שנגנבו מטהרן המחישו, שחור על גבי לבן, כיצד עשתה איראן כל שביכולתה כדי להסתיר פעולות שביצעה מפני סבא"א, הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם, הגוף הבינלאומי האמור לפקח על תוכניות הגרעין האזרחיות ברחבי העולם ולמנוע פיתוח של נשק גרעיני.
מסמכי הארכיון הוכיחו, אם כן, את מה שבישראל טענו זה שנים: איראן מהתלת שוב ושוב בפקחי סבא"א ובעולם כולו, מעבירה דיווחים כוזבים, מזייפת מסמכים, מבצעת תרגילי הונאה, הרס וטיהור של אתרי גרעין כדי לפגוע ביכולת למצוא בהם עדויות מפלילות, ומפנה ציוד וחומרים גרעיניים מאתרים חשודים כדי להסתיר את זיקתם לתוכנית הגרעין הצבאית שלה.
יותר משבע שנים לאחר המבצע מסמר השיער של המוסד, וכשברקע מתנהל כעת המשא ומתן בין וושינגטון לטהרן סביב הסכם גרעין חדש, כדאי לחזור לאחור לארכיון הגרעין האיראני. המידע שעולה ממנו לא מותיר מקום לספק: במשך שנים איראן עשתה כל שביכולתה כדי להתל במנגנוני הפיקוח שהוטלו על תוכנית הגרעין שלה, בעודה מתקדמת לעבר פצצה גרעינית. אין סיבה לחשוב שהפעם היא תפעל באופן שונה.
מעל ומתחת לדשא
אחד האתרים הגרעיניים שקיומו נחשף בארכיון הגרעין האיראני נמצא מדרום לטהרן, בסמוך לעיר וראמין. מהמסמכים הגנובים התברר כי בראשית שנות האלפיים איראן ניהלה באתר מרכז מחקר ופיתוח לייצור "עוגה צהובה" והמרתה לתרכובות אורניום הדרושות לייצור חומר בקיע לנשק גרעיני. על פי מסמכי הארכיון, בשלב מסוים פונו חלק מהציוד והחומרים מהאתר בווראמין למבנה בלתי מוכר בשכונת טורקוזאבאד שבדרום טהרן, לא הרחק מהמחסן שממנו נגנב ארכיון הגרעין. המסמכים גילו כי אותו מחסן בטורקוזאבאד, שהוצג כמפעל שטיחים ולא היה מוכר לקהילת המודיעין בישראל, שימש החל מ־2009 לאחסון חשאי של חומרים גרעיניים לא מוצהרים וציוד לעיבודם.
מידע נוסף שנמצא בארכיון הגרעין נגע לאתר בשם לויזאן, שכבר זוהה בידי המוסד כאתר גרעיני ואף נחקר בעבר בידי סבא"א. בישראל הגיעו למסקנה כי האתר שימש מטה התוכנית האיראנית לפיתוח נשק גרעיני בסוף שנות ה־90, והוקמו בו מעבדות לייצור עוגה צהובה, להמרת אורניום ולהעשרתו. ב־2002 נהרס האתר עד היסוד בידי האיראנים, הקרקע שעליו עמד קורצפה ושוטחה, ובמקומו הוקם פארק עירוני. בארכיון הגרעין נמצאו תמונות של אתר לויזאן לפני הריסתו ולאחריה.
ב־2004, כשנתיים לאחר הריסת האתר, ביקשו פקחי סבא"א לערוך בדיקות בלויזאן, לאיתור שאריות אורניום מועשר. בין היתר, דרשו פקחי הסוכנות לדגום שני מכשירי WBC לבדיקות בטיחות קרינה עבור עובדים באתרי גרעין, שהוצבו במקום עוד לפני שנהרס. איראן טענה אז כי שני המכשירים הועלו על מכולות ופונו מהאתר. סבא"א הצליחה להגיע לאחת המכולות, אך כשביקשה לדגום את המכולה השנייה טענו האיראנים שהיא נמכרה "ולא נשאר ממנה זכר".
במסמך של משרד ההגנה האיראני שנמצא בארכיון הגרעין, המנתח את מעורבות המשרד בסוגיות הנחקרות בידי סבא"א, מובעת דאגה מהתעקשות הסוכנות לדגום את המכשיר השני. זאת, על פי ההערכה בישראל, מכיוון שהאיראנים ידעו שיופללו בפעילות גרעינית בלתי מוצהרת, אם המכולה תיבדק.
במסמך אחר שנמצא בארכיון הגרעין התגלו התכתבויות מ־2005, שבו כותבים גורמים המעורבים בקשר מול סבא"א כי "אם נהיה מסוגלים לסיים נושא זה (של חקירת סבא"א) באמצעות הסברים נוספים, כפי שקרה עם הריסת לויזאן... יסתיימו התירוצים של סבא"א סביב נושא המרכז הצבאי (הגוף במשרד ההגנה שעסק בפיתוח נשק גרעיני)".
ואילו במסמך אחר, הקשור למכרה האורניום שהפעילו האיראנים בגאשין ולמפעל לעוגה צהובה שלהם בבנדר עבאס, התגלו עדויות חד־משמעיות לכך שאיראן זייפה מסמך של משרד המשפטים האיראני, כדי שיתמוך בגרסה שקרית שנתנה לסבא"א בנוגע לשני האתרים הללו. במסמך נוסף שאותר בארכיון כותב ממלא מקום שר ההגנה האיראני דאז, חסיני תאש, לראש פרויקט הגרעין מוחסן פח'רי־זאדה: "זה (האתרים בגאשין ובבנדר עבאס) אחד מהנושאים החשובים שבמוקדם או במאוחר ישאלו אותנו (אנשי סבא"א). לכן צריך שיהיה לנו תרחיש מקיף עבורו". כלומר, סיפור כיסוי.
מנהרות סודיות
מאמצי ההסתרה של איראן מול סבא"א מתייחסים בעיקר לפעילויות שביצעה בשנות ה־90 ובראשית שנות האלפיים, ובפרט אלו שקשורים לתוכניתה הצבאית לפיתוח נשק גרעיני שקיבלה את השם "תוכנית אמאד". התוכנית, שאותה הוביל מדען האטום פרופ' מוחסן פח'רי־זאדה (שחוסל בסמוך לטהרן ב־2020), פעלה בשנים 2003-1999 ונועדה לייצר מספר קטן של פצצות אטום שאותן ניתן יהיה להרכיב על טיל בליסטי.
כך, למשל, מסמכים מארכיון הגרעין האיראני גילו כי מתקן להעשרת אורניום בנתנז, שאיראן התמהמהה לדווח עליו כאתר גרעיני עד שנחשף ככזה ב־2002, ושנחפר משום מה בעומק של 20 מטרים מתחת לאדמה, שימש מודל עבור מומחי תוכנית אמאד, שביקרו בנתנז והתייעצו עם מנהליו באשר להקמה ולהפעלה של אתר העשרה חשאי נוסף. במהלך הביקור אף בחנו אנשי אמאד צנטריפוגות שפעלו בנתנז.
אתר ההעשרה הנוסף הוא ככל הנראה זה שנחשף בפורדו ב־2009. אז התברר כי במשך כמה שנים האיראנים חפרו מנהרות בעומק ההר וציידו אותן בתשתית להעשרת אורניום, מתוך מטרה להקים במקום אתר שלא ידווח לסבא"א. הכוונה האיראנית היתה להמשיך להעשיר אורניום לרמה נמוכה בנתנז, שהוכנס החל מ־2003 לפיקוח של סבא"א, ולהעשיר בחשאי אורניום לרמה גבוהה בפרדו. בארכיון הגרעין נמצאו מסמכים המעידים שהאתר בפרדו היה אמור לשמש להעשרת אורניום לרמה של יותר מ־90% ובכמות של 45 ק"ג לשנה, עבור ליבת הנשק הגרעיני שאותו פיתחו האיראנים במסגרת תוכנית אמאד. גם לאחר הקפאת התוכנית ב־2003 המשיכה איראן בהכשרת האתר עבור ייעודו המקורי, תחת הכסות של הארגון לאנרגיה אטומית. בארכיון הגרעין נמצאו תרשימים של מנהרות ההעשרה בפרדו, כולל הצנטריפוגות שתוכננו להיות מותקנות במקום.
שרידי אורניום מועשר
כשבישראל חשבו מה לעשות בשפע המידע שנפל לידיה לאחר גניבת ארכיון הגרעין האיראני, הוחלט לשתף אותו, במלואו, עם אותה סבא"א. "הארכיון היה משמעותי כי הוא אפשר לקרוע את המסכה מעל תוכנית הגרעין האיראנית", אומר גורם ביטחוני שהיה מעורב בעניין. "היה בו הרבה מידע לא מוכר, אבל כזה שאפשר היה להוציא החוצה, ולכן העברנו את זה לסבא"א".
בישראל גם סייעו לסבא"א לאתר בתוך שלל חומרי הארכיון את המסמכים המצביעים על אתרים שבהם נעשתה בעבר העשרה חשאית של חומרים גרעיניים, התחום שנמצא בפיקוחה של הסוכנות. "סבא"א חוקרת רק פעילות של חומר בקיע, ולא של פיתוח נשק, למשל", מסביר אותו גורם ביטחוני, "לכן היינו צריכים לפשפש בחומרים כדי למצוא בתוכם הפרות שקשורות לחומר בקיע. יש שם מסמכים וחתימות וקצות חוט, שבעקבותיהם אפשר לפתוח חקירות בעניין הזה".
סבא"א, מצוידת במסמכי הארכיון ובמודיעין המצביע על הפרות של איראן בתחום הגרעין, דרשה מאיראן שתאפשר לה לערוך בדיקות בכמה אתרים לא מוצהרים במדינה, אך בקשות אלו נדחו שוב ושוב בתירוצים שונים ומשונים. בישראל החליטו להפעיל לחץ דיפלומטי: באפריל 2018, בעת נאומו בעצרת האו"ם, חשף נתניהו את האתר בטורקוזאבאד בפני העולם כולו ומתח ביקורת על סבא"א, שלדבריו סירבה לבצע בדיקות באתר גם לאחר שקיבלה לידיה בחשאיות את חומרי ארכיון הגרעין האיראני.
הלחץ כנראה עשה את שלו, וסבא"א הגבירה את דרישותיה מאיראן. בדיגום שביצעה סבא"א לבסוף בווראמין בתחילת 2019 אכן נמצאו שרידי חומרים גרעיניים, ובהם חלקיקי אורניום טבעי מעובדים, אורניום מועשר לרמה נמוכה הכולל את האיזוטופ אורניום 236, המעיד על הקרנתו בכור גרעיני, ואורניום מדולל שהוא תוצאה של העשרה. היתה זו הוכחה ניצחת לכך שמסמכי ארכיון הגרעין אותנטיים.
גם הבדיקות בטורקוזאבאד נערכו רק לאחר זמן ממושך. בבדיקה של סבא"א במקום אותרו לבסוף שרידים של אורניום טבעי, שאיששו את ההערכה כי באתר התבצעה פעילות גרעינית אסורה. ההסברים שנתנה איראן, ולפיהם האתר שימש לייצור תרכובות כימיות עבור התעשייה האזרחית, נדחו על ידי סבא"א מכיוון שלא תאמו את הממצאים בשטח. גם ההסברים שסיפקה איראן באשר לאתר בווראמין נדחו בידי סבא"א.
ההשהיות האיראניות, שנועדו לדחות עוד ועוד את הביקור של פקחי סבא"א באתרים בווראמין ובטורקוזאבאד, לא בוצעו לשווא. בהתאם למתודולוגיה המוכרת שלהם, וכפי שעשו עם האתר בלויזאן שהפך לפארק עירוני, ניצלו האיראנים את הזמן כדי להרוס את האתרים החשודים עד היסוד. האתר בווראמין, למשל, שוטח ומשמש כיום חווה חקלאית.
המאמצים הללו, כאמור, לא מנעו מסבא"א למצוא בשני האתרים הללו שרידים של אורניום מועשר. "האיראנים הרסו והפכו את האדמה ושפכו עליה מים, אבל זה לא עזר", מסביר גורם לשעבר בקהילת המודיעין. "קשה מאוד להעלים עדויות לאורניום מועשר, שנדבק לרמה הכי קטנה של המולקולה. אתה לא שוטף אותו והוא נעלם, וזה מה שקרה להם".
המודיעין מארכיון הגרעין האיראני וממצאי הבדיקות שערכו פקחי סבא"א בעקבותיו הפכו לפריצת דרך במאבק הדיפלומטי הישראלי בגרעין האיראני: ב־2019 פתחה סבא"א, באופן חריג, בארבע חקירות נגד איראן בגין חומר גרעיני לא מוצהר, שהתבססו על חומרי הארכיון וזכו לשם "התיקים הפתוחים". בישראל יכלו אז לסמן וי על ההחלטה להעביר לידי סבא"א את חומרי הארכיון. "בלי הארכיון האיראני לא היה אפשר להגיע למידע שסבא"א גילתה באיראן", אומר בסיפוק גורם במערכת הביטחון.
כל הפרה אפשרית
ואולם, פעילותה של סבא"א סביב "התיקים הפתוחים" הסתיימה לבסוף כמעט בלא כלום. ישראל אמנם זקפה לזכותה הישג דיפלומטי, כשחשפה את ערוותה של איראן בפני העולם, אך בפועל שניים מהתיקים נסגרו בידי סבא"א במהירות יחסית, והשניים האחרים עודם עומדים פתוחים ולא נראה כי יובילו למסקנות נחרצות, כל שכן לפעולות של ממש נגד איראן. בד בבד, המשיכה איראן לחבל ביכולות הפיקוח של סבא"א, לא אפשרה לסוכנות להכניס פקחים לשטחה ודחתה ביקורות של הסוכנות שוב ושוב בטענות שונות.
כל אלה הובילו את יו"ר סבא"א, רפאל גרוסי, להודות לפני שנה כי "איראן נמצאת במרחק של שבועות ולא חודשים מפצצה גרעינית", וכי "העובדה שאנו לא מקבלים את מידת הגישה הדרושה לאתרי הגרעין במדינה רק מחמירה את המצב".
דבריו של גרוסי צריכים להדהד באוזניהם של האמריקנים, המנהלים כעת משא ומתן מול איראן סביב תוכנית הגרעין שלה. נקודת המוצא בוושינגטון חייבת להיות שאיראן תעשה, שוב, כל שביכולתה כדי להפר את תנאי ההסכם ולהמשיך להתקדם לעבר פצצה.
