"ביבי הפתיע אותם. לא היה להם מידע מקדים, והם לא הספיקו לעתור להכשלת המינוי", כך מספר בסיפוק אחד הדוחפים למינויו השבוע של שמואל בן עזרא לתפקיד ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל).
ואכן, שלא כמו במקרים של דוד זיני ורומן גופמן, בנוגע לבן עזרא חבורת קפלן־עמית־שרגא־מיארה נתפסה לא מוכנה. שמו לא הופיע באף אחת מהידיעות על האנשים שנתניהו ראיין. גם מכיוונים אחרים לא היתה הדלפה. כך לא היה סיפק בידי המטורללים לנבור ולשגע את המדינה בעוד עתירה מוטרפת, הפעם נגד הצדיק מהר חומה.
אב לעשרה בנים (מהם חמישה קצינים) ולשתי בנות, תלמיד חכם, אציל באופיו, צנוע, ישר באופן קיצוני, בורח מפרסום כמו מאש, בעל תואר ראשון בפיזיקה יישומית (בהצטיינות יתרה), תואר שני בפיזיקה יישומית (בהצטיינות יתרה), תואר שני במנהל עסקים (בהצטיינות יתרה), תואר שני במדעי המדינה בתחום הביטחון הלאומי (בהצטיינות יתרה), בוגר המכללה לביטחון לאומי (בהצטיינות), בן עזרא מתואר בפי מי שמכירים אותו פשוט כגאון.
הוא מילא תפקידים רבים במשך 30 שנה במערכת הביטחון. האחרון שבהם בשב"כ, כראש אגף טכנולוגיה למבצעים ולסייבר. קודם לכן בן עזרא עמד בראש פרויקט הפיתוח של טיל היירוט "חץ 3". פירות ההצלחה שלו ושל חבריו הגנו על המדינה בסבבי המלחמה מול איראן. על עבודתו במנהלת החץ זכה בפרס ביטחון ישראל.
אגב טיל החץ, הניסויים לבדיקתו נערכו במדינת אלסקה שבארה"ב, או ליתר דיוק באי קודיאק הסמוך. כדי להשתתף בהם בן עזרא טס למקום פעמים רבות לתקופות לא קצרות. כמנהל הפרויקט מהצד הישראלי הוא הבין שמעמד אורחים בבסיס ניסויים אמריקני עשוי להטיל מגבלות על המשלחת הישראלית, לכן הוא ביקש וקיבל רשות להקים בסיס ישראלי אוטונומי בצמוד לזה האמריקני.
כשהסתיימה בניית הבסיס הישראלי, בן עזרא הזמין את המארחים לקביעת מזוזה. אחד הגנרלים התעניין מה פשר המעשה, והרב־הפיזיקאי הסביר שהמזוזה שומרת על יושבי הבית. בתגובה, הקצין האמריקני ביקש מזוזות שישמרו גם על החיילים שלו.
"אם זה שומר על החיילים, אז למה שלא יהיו גם לנו כאלה", אמר לבן עזרא. כמה ימים אחר כך טיסה מיוחדת אספה משלוח של עשרות מזוזות מהתפוח הגדול לבסיס המרוחק, בהפקה של בן עזרא וחבר מחב"ד.
בניגוד למה שנכתב עליו השבוע, בן עזרא ניהל ועוד איך מגעים רגישים עם האמריקנים. כך, למשל, באחד משלבי הפיתוח של חץ 3 סוכם בין הצדדים על ניסוי שיכלול שיגור של שני מיירטים. האמריקנים עובדים כידוע לפי הספר, בעוד אצל הישראלים כללים הם לא יותר מהמלצה.
בן עזרא העריך מראש שמתווה הניסוי יאפשר ירי של מיירט שלישי, ולכן הביא איתו אחד כזה מהארץ. אחרי ששני המיירטים הראשונים פגעו בהצלחה בטיל המטרה, אכן נוצרה ההזדמנות. הוא הציע, אפוא, לעמיתיו להרחיב את הניסוי ולירות גם את המיירט השלישי. האמריקנים לא התלהבו. ההצלחה המלאה הרי הושגה, מדוע לסכן אותה בשיגור נוסף שעלול להיכשל?
כרב, ציטט בן עזרא את הפסוק מספר קהלת "והחוט המשולש לא במהרה יינתק", והסביר ששלוש הצלחות ברצף נחשבות ביהדות לחזקה. כפיזיקאי הוסיף ששלוש הוא מספר המינימום שמבטיח יציבות, כמו תלת־אופן או כיסא שלא יכול לעמוד על פחות משלוש רגליים. האמריקנים השתכנעו, והמיירט השלישי יצא לדרך. גם הוא עשה את העבודה.
התפקיד הבא שלו, כראש אגף הסייבר בשב"כ, חייב גם הוא קשר הדוק עם האמריקנים. בן עזרא פגש את עמיתיו בשירותי הביטחון של ארה"ב, שכן לפחות חלק מהפעילות חייב תיאום איתם. גם עם בכירים בתעשייה בעמק הסיליקון הוא נפגש במסגרת העבודה. כלומר, בהחלט יש לו ניסיון בייצוג האינטרסים הישראליים מול ידידתנו הגדולה ביותר.
לכל ההיסטוריה הזו אין זכר בעיתונות או ברשתות החברתיות. כי כמו ראש המוסד החדש רומן גופמן, וכמו חברו ראש השב"כ דוד זיני (שהיה בן המחזור שלו במכללה לביטחון לאומי), גם שמואל בן עזרא סולד מהתקשורת כמו מאש. הוא והם מתעקשים לדבוק במציאות, ולא בדימויים או ביחסי ציבור. אצלם לא תראו אנשי יח"צ צמודים או מחלקת דוברות מנופחת, כפי שהיו בשנים האחרונות במוסד ובשב"כ.
ההתנזרות מתקשורת היא בהחלט אחת הסיבות שנתניהו בחר בהם לתפקידים הכי חשובים במערכת הביטחון הישראלית. הוא הרי לא מסתיר את סלידתו מפטפטת האולפנים. אך לא בגלל זה. המאפיין הנוסף והמרכזי של שלושתם, חוץ מהיותם אנשים חכמים מאוד, הוא גישה התקפית, נועזת, אסרטיבית ולא פסיבית, אסטרטגית ולא טקטית, מתוך תודעה היסטורית יהודית עמוקה במובן הקיומי.
מה אומרות המילים הגבוהות הללו? בן עזרא, גופמן, זיני וגם נתניהו מבינים שישראל היא מקרה חריג בתורת היחסים הבינלאומיים. כלומר, מקובל וידוע שבין מדינות יש מלחמות, ואולם במקרה היהודי אין זו סתם מלחמה לקידום אינטרסים אלא קריאת שמד. המשפט "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו" אינו בראייתם רק ציטוט מההגדה של פסח, אלא מדיניות ממשית שמופעלת נגד העם היהודי. זה בדיוק היה הכתם העיוור של המערכת ערב טבח 7 באוקטובר. כלומר, ידענו שזו כוונת האיראנים אבל לא הבנו שיש תוכנית קונקרטית לממש אותה.
הצבת האנשים האלה בתפקידים האלה מבחינת נתניהו היא תיקון טעות שגם הוא היה חלק ממנה. כיצד ייעשה התיקון? נתניהו הגדיר השבוע במפורש, בטקס כניסתו של גופמן לתפקיד, את היעד של הפלת המשטר האיראני. גופמן מבחינה זו אמור להמשיך את מה שדדי ברנע התחיל ולא השלים.
"לא נאפשר למשטר האיראני לסובב את הגלגל לאחור. משטר האימים הזה, שסופו לחלוף מן העולם - ואנחנו נעזור לו להגיע ליעד הזה - המשטר הזה לא ישוב לאיים עלינו בפצצות גרעין ובאלפי טילים בליסטיים קטלניים. זוהי ההנחיה שלי - וזוהי המשימה שלכם! זוהי המשימה שלך רומן, ושל כל האלפים שנמצאים כאן היום", דברי נתניהו בטקס ביום שלישי.
איפכא מסתברא
ויש עוד קו משותף בין שלושת המינויים החדשים. הם לא היו חלק מהקונספציה. זיני, בין היתר, התריע חמישה חודשים לפני הטבח שהגבול עם עזה פרוץ לחדירת מחבלים. אפשר לשער שגם התנגד להתנתקות. גופמן, שהבריק כמזכיר צבאי, מוכר מהסרטון המפורסם כמי שדרש ממפקדיו לתת לו להילחם עם הטנקים. הם לגלגו. כעת בן עזרא כראש מל"ל מגיע ממקום חוץ־מערכתי לחלוטין.
"הוא לומד מהר, יש לו חשיבה אנליטית, נועם הליכות והבנה מעמיקה בהשלכות של התפתחויות הטכנולוגיה על מכלול החיים, ובכלל זה על הביטחון", מספר אדם נוסף שמכיר אותו. מולטי־דיסציפלינריות כזו היא יתרון עצום בימינו.
ברמה האישית, בהסכמתו לקבל את המינוי בן עזרא הסתכן פעמיים. תפקיד ראש המל"ל מוגדר כמשרת אמון, כך שאם נתניהו לא ינצח את הבחירות, ראש הממשלה הבא יחליף אותו בעוד שבעה או שמונה חודשים. שנית, מעתה ולתמיד הוא יזוהה כ"איש של ביבי". כפי שראינו בפרשיות גופמן וזיני, אין פשע גדול יותר בעיני כנופיית היועמ"שית מאשר היענות לנתניהו.
אתה יכול להיות אלוף מעוטר וגיבור ישראל שיצא להילחם בגופו ונפצע במלחמה. עדיין, הסכמה לעבוד עם נתניהו תיחשב על ידיהם לחטא גדול יותר מאחריות לטבח. עיינו ערך התמיכה של חבורת מיארה ברונן בר, לעומת המאבק המכוער שלה בזיני ובגופמן, שקפצו שניהם לזירה ב־7 באוקטובר.
מסע השחיטה וההכפשה שעוברים מי שמוכנים לעבוד עם נתניהו הוא לא פחות מפגיעה בביטחון הלאומי. בכיר לשעבר במערכת הביטחון שנתניהו מתייעץ איתו, סיפר לי השבוע שמועמדים פוטנציאליים מגיבים באימה כששמם עולה כאופציה לעבוד לצידו.
"אנשים טובים לא רוצים להגיע לתפקידים הללו. הם חוששים שיפשטו את עורם. זו בעיה אמיתית. ההתנגדות אוטומטית. הם אומרים, 'תראה את מה שעשו לזיני או לגופמן או למינויים קודמים של נתניהו, ותבין'", מצטט הבכיר תשובות שקיבל. "זה במפורש מצמצם את המגוון, וזה לא טוב כי אנחנו צריכים אנשים טובים בתפקידים האלה", הוא מוסיף.
אך מעל ומעבר לכל זה, בן עזרא צריך לזכור את האחריות העליונה של ראש המל"ל - אתגור המערכת. כלומר, מצד אחד הוא ישמש יועץ של נתניהו לביטחון לאומי. מצד שני, תפקידו להצליח במקום שבו כשלו גם קודמו בתפקיד צחי הנגבי וגם נתניהו. עליו לוודא שישראל לא שוקעת שוב לתוך קונספציה שגויה.
המילים "חלופה" או "חלופות" מופיעות שש פעמים בחוק המל"ל, ולא במקרה. הגוף הוקם, אמנם באיחור של עשורים, כלקח ממלחמת יום הכיפורים כדי למנוע עיוורון לאומי. ובכל זאת, 50 שנים לאחר מכן שוב נפלנו למלכודת של אויבינו כמעט בגלל אותן סיבות. קונספציה, הישענות־יתר על מודיעין, הכלה של התגרויות, קריאה שגויה של האויב וביטחון עצמי מופרז.
המל"ל, שהוקם כדי לאתגר את התפיסות של צה"ל, שב"כ והמוסד, כשל בדיוק כמוהם. הוא לא פקפק בתפיסה שחמאס מורתע. תפקידו של בן עזרא למנוע טעות נוספת, ולא חשוב עד כמה היא מנוגדת לדעה הרווחת.
כי כשם שבשנים שלפני הטבח ישראל שגתה בהכלת־יתר, כך ייתכן שכיום אנחנו על מצב תוקפנות מוגזמת. או אולי הממשלה מותחת את צה"ל מעבר ליכולותיו. או שמא איננו קוראים נכונה את מהלכיה של מצרים. ראש המל"ל הוא זה שבין יתר תפקידיו צריך להיות איפכא מסתברא למערכת, או לפחות לבחון בניקיון דעת את הנחות היסוד שלה בכל נושא.
ללכת נגד החוכמה המקובלת אינה משימה קלה כלל ועיקר. אבל אולי דווקא מי שבא מחוץ למערכת ואינו נעול על תפיסות מקובעות, יצליח במקום שבו כשלו קודמיו.
הכפפה אצל ליברמן
יש שני אנשים בעולם הסבורים שישראל תחדל להתקיים עד 2040. האחד הוא מוג'תבא חמינאי, שכמורשת אבות יעשה כל שביכולתו להגשמת חזון הבלהות. השני, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הוא אביגדור ליברמן, שמבחינתו עושה כל שביכולתו למנוע את נבואת הזעם של עצמו.
יש שניים הסבורים שישראל תחדל להתקיים עד 2040. האחד הוא מוג'תבא חמינאי, שיעשה הכל להגשמת חזונו. השני הוא ליברמן, שעושה כל שביכולתו למנוע זאת
כמי שהתפטר מתפקיד שר הביטחון ב־2018 בגלל הסירוב של נתניהו לפעול נגד חמאס, לליברמן יש סיבה לגיטימית לחשוב שראש הממשלה מסכן את ישראל. זאת ועוד, מאז 2019 ליברמן מזהיר שהוויתורים לחרדים יפרקו את המדינה מבפנים.
ההתפרעות המחרידה השבוע בביתו של השופט סולברג, שהיא גם ממש לא הראשונה, מאששת גם את ההבחנה הזו. ההזנחה של נתניהו פיתחה אקס־טריטוריות של המגזר החרדי, הערבי והבדואי. וככה אי אפשר להמשיך.
אז מה עושים? התשובה היא ממשלת אחדות נטולת פרובוקטורים. זו הדרך האחת והיחידה. בישראל כיהנה ממשלה כזו בין 1984 ל־1988, והיא היתה אחת הטובות. שמיר, פרס ורבין הניחו בצד משקעים אישיים וביחד הוציאו את צה"ל מביירות וחילצו את ישראל ממשבר כלכלי.
שיתוף פעולה כזה הכרחי גם כיום. האתגרים הפנימיים והחיצוניים כל כך גדולים, שרק חבירה בין הכוחות האחראיים תוכל להם. לממשלה כזו, בלי בן גביר מכאן ויאיר גולן משם, יהיו ארבע משימות מרכזיות ועוד אחת קטנה: סגירת חזיתות המלחמה, הסדרת הסוגיה החרדית, רפורמה משפטית ועצירת הפרוטקשן (על פי דוח מבקר המדינה, 87% מהקבלנים ומהיזמים בישראל סובלים מהתופעה).
ממשלה צרה לא יכולה לפתור לבד אפילו אחת ממטלות הענק האלה, על אחת כמה וכמה שלא את כולן יחד. את מוגבלותן של ממשלות קטנות למדנו היטב מתפקודן של שתי הממשלות בחמש השנים האחרונות. לכן אין מנוס מאחדות, משפיות ומאחריות.
בעולם מתוקן הטוב ביותר היה שנתניהו, בנט, לפיד, איזנקוט וכל השאר יתחייבו לאמנת אחדות. כך שהשאלה בבחירות תהיה רק מי יוביל אותה ומה יהיה גודל חלקיה, אבל על עצם ההתחייבות ללכת יחד כולם צריכים להצהיר.
זה אומר שעוד טרם הבחירות נתניהו צריך להבהיר שאין "גוש", אלא שפניו לאחדות. אין סיכוי שזה יקרה, אבל כן - לטובת עתיד המדינה הוא צריך לקחת סיכון פוליטי. באותה מידה, יריביו צריכים לחדול במפורש מהרל"ביזם, הגם שהצהרה כזו תסכן אותם פוליטית. ודווקא ליברמן, כבעל התחזית השחורה על עתיד המדינה, צריך להבין שאי אפשר להחרים גם את נתניהו וגם את החרדים. שכן משמעותו של חרם כזה היא ממשלה צרה, שכאמור לא תוכל לעמוד באתגרים.
המטלה הנוספת של הממשלה הבאה צריכה להיות חוק להסדרת הפגנות. זה אולי נשמע עניין פעוט, אך הוא אינו כזה. האפליה בין קבוצות מפגינים, ההיתר לחסום כבישים והנורמה של הפגנות מול בתים פרטיים של בכירי השלטון משדרים מסר של כאוס שלטוני. רק ממשלת אחדות תוכל להסדיר גם את הסוגיה הזו, שכרוכה בהגבלות על חופש הביטוי. הסכמה לאומית לגביה תקרין על כל הסוגיות האחרות.
