שני המחבלים שרכבו לפני כמה שבועות על אופנוע בגזרה המערבית של דרום לבנון, לא ראו את זה בא. בעת שהשניים דהרו במהירות של כ־100 קמ"ש, ומבעד לקסדה ולרעש המנוע, הם גם לא יכלו לשמוע את זמזום להבי הרחפן שסגר עליהם מאחור.
בסרטון המתעד את האירוע ניתן לראות כיצד הרחפן מדביק את האופנוע בזריזות, ואז מתמרן כדי לפגוע בו בכינון ישיר ולהתפוצץ. לצמד המחבלים לא היה סיכוי.
צפיתי בסרטון הזה במשרדו של סא"ל ע', מפקד יחידת יפת"ח (יחידת פיתוח), המשויכת לחטיבה הטכנולוגית של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ופועלת בהכוונת מחלקת אמל"ח של זרוע היבשה.
אוסף השמות היבשושיים הללו מסתיר מאחוריו גוף צבאי ממולח ומתקדם, אם תרצו המקבילה הצה"לית ל־Q, גאון הגאדג'טים מסדרת סרטי ג'יימס בונד. מתוך המבנים המיושנים של היחידה הזו בצריפין מתנהל בשנתיים וחצי האחרונות מאמץ צבאי שמתחיל במוחם הקודח והיצירתי של מהנדסים, ומסתיים במחבלים הרוגים.
"החיסול הזה על האופנוע", אומר סא"ל ע', מהנדס בזכות עצמו, "הוא אחלה יריית פתיחה לפרויקט הדגל שלנו".
לפרויקט הדגל הזה קוראים "העטלף", משפחת רחפני התקיפה של יחידת יפת"ח, שפותחה כאן לאחר 7 באוקטובר והפכה מאז לאחד מכלי הנשק המרכזיים של המלחמה בעזה ובלבנון. עובדה: מי שהוציאו לפועל את חיסול המחבלים על האופנוע בגזרה המערבית הם לא סוכני מוסד עלומים וגם לא לוחמים חשאיים של סיירת מובחרת. מדובר באנשי מילואים של חטיבה 262, שפועלים גם ברגעים אלו בדרום לבנון. החיסול הזה הוא רק דוגמה אחת לאלפי(!) תקיפות רחפן שביצעו חטיבות החי"ר המתמרנות של צה"ל במהלך המלחמה, יכולת שעד 7 באוקטובר היתה קיימת רק ביחידות מיוחדות כמו סיירת מטכ"ל, שלדג ומגלן.
"בעבר פיתחנו אמצעי לחימה בעיקר ליחידות מיוחדות", אומר ע'. "היום אנחנו חושבים על כלל צה"ל. זה חלק מההשתנות שלנו במלחמה".
"השתנות" היא מילת המפתח. בשבועות האחרונים התוודענו לפוטנציאל הקטלני של רחפני הנפץ של חיזבאללה, שהחל להשתמש ברחפנים מבוססי סיבים אופטיים כדי לעקוף את אמצעי השיבוש האלקטרוניים ולפגוע בבטן הרכה של כוחות צה"ל בלבנון.
בצה"ל מחפשים בקדחתנות פתרון לבעיה הזו, אך לכולם ברור שזהו רק עוד שלב בקרב ההמצאות שמתנהל זה שנתיים וחצי בין צה"ל לחיזבאללה וחמאס סביב סוגיית הרחפנות. בקרב הזה מנצח מי שחושב מהר יותר, מי שיודע ללמוד ולהשתנות עוד לפני שהאויב מספיק להגיב.
ביקור ביחידת יפת"ח, וכן בחברה האזרחית SpectralX המפתחת פתרונות הסוואה לצה"ל ולצבאות זרים, מספק הצצה לתוך החדרים הממוזגים שבהם מתנהלת מלחמת הרחפנים האמיתית - מלחמת המוחות.
להדביק את הפער
יחידת יפת"ח הוקמה ב־1958 בידי דוד לסקוב, מהנדס וממציא ישראלי שזכה בשלושה פרסי ביטחון ישראל. לסקוב, שהחזיק בתואר החייל המבוגר ביותר בעולם (הוא נפטר כמה חודשים לאחר שחרורו מצה"ל בגיל 85), גיבש סביבו אוסף מהנדסים מוכשרים שעמלו על המצאות צבאיות, בעיקר בתחום הרקטות. דגמי הרקטות האלו עוד מוצבים בבסיס של יחידת יפת"ח, לצד דיוקנו של לסקוב המעטר את אחד הקירות.
"בסך הכל אין הבדל גדול", מחייך מפקד היחידה הנוכחי ע', בעודנו פוסעים בתוך היחידה. "בשנות ה־50 פיתחו רקטות והיום מפתחים רחפנים. בסוף, זו פצצה שיודעת לעוף".
השימוש ברחפנים תוקפים בשדה הקרב החל לתפוס תאוצה, תרתי משמע, במלחמת רוסיה־אוקראינה. ביחידת יפת"ח אמנם צפו בסרטונים שהועלו משם לאינטרנט, "אבל רק ב־7 באוקטובר אנחנו מבינים שאין פתרון רוחבי לצה"ל בעולמות הרחפנות התוקפת", מודה ע'. "ואז אנחנו נקראים לדגל".
וכך, רק לאחר תחילת המלחמה החלו לחשוב ביפת"ח על פתרון שיאפשר שימוש ברחפנים תוקפים בצורה נרחבת, לא בוטיקית כמו בעבר.
כדי להדביק את הפער שכבר נוצר מול שדה הקרב העתידני, היה צורך לפעול במהירות. התחנה הראשונה היתה מעבדת הפיתוח, שפועלת בתוך חדר לא מרשים במיוחד לא רחוק ממשרדו של המפקד. האחראי כאן הוא ט', מהנדס במקצועו שהחל את שירותו הסדיר ביחידת יפת"ח, והיום הוא אזרח עובד צה"ל שמפקד על ענף הפיתוח ביחידה.
כמוהו, כמחצית מאנשי היחידה הם מהנדסים, ולצידם עובדים פועלי ייצור - שחלקם מתנדבים על הרצף האוטיסטי - וכן חיילים חרדים וחיילות חרדיות העוסקים בעולמות התוכנה והאלקטרוניקה. מנעד רחב של כוח אדם.
יש דיסוננס גדול בין המבנים המיושנים של יפת"ח לבין מה שמתחולל בתוכם. זהו למעשה מעין הָאבּ טכנולוגי, חברת סטארט־אפ במדי זית, שבה מפתחים ומייצרים אמצעי לחימה חדשים, שנחוצים ממש בזה הרגע ללוחמים בחזית. "התכלית שלנו היא לעשות בניין כוח מהיר ולהביא אמל"ח לקצה המבצעי", מסביר ראש הענף ט' את פעילות היחידה בשפתו הצבאית.
כאן, במעבדת הפיתוח, החל לרחף הרעיון להעניק לגדודי החי"ר יכולת תקיפה שלא מבוססת על סיוע של חיל האוויר, פגז טנק או ירי ארטילריה.
"אם פעם מ"פ היה צריך לבקש סיוע של מסוק קרב, כטב"ם זיק או ארטילריה, היום יש לו יכולת אורגנית לתקיפה אווירית באמצעות רחפן", מנסח זאת ט'. "אבל מעבר לעצמאות שזה נותן לכוח בשטח, אנחנו מבינים שיש גם כלכלת חימושים, שבסוף ירי של טילי כתף וטנקים עולה הרבה כסף וצריך להביא פתרון זול".
הפתרון הזה הוא רחפן פשוט יחסית מסוג FPV, שמורכב משלדה, ארבעה מנועים, בקר טיסה וסוללה. זה כלי זול, זריז, ששוקל רק קילוגרם אחד אך מסוגל לשאת ראש נפץ כבד פי כמה. מעבר למשקלו הקל הוא גם פשוט להפעלה, מה שהופך אותו לשימושי מאוד בשדה הקרב. בסרטונים שבהם צפיתי במשרדו של מפקד היחידה ע', הוא הראה לי כיצד העטלפים הללו התפוצצו בתוך בתים בעזה, על כלי רכב בלבנון, ועוד ועוד. "היום", הוא אומר, "כל כוח שיוצא לתמרון לא זז לפני שהוא לוקח איתו כמה עטלפים".
אני שואל את מפקד היחידה מה דעתו על מקביליו בחיזבאללה, אלו שהשיגו את צה"ל עם הרחפנים מבוססי הסיב שעושים כעת שמות בדרום לבנון. "ההבדל בינינו לבינם זה שאנחנו מחויבים לרגולציה ולתקינה", הוא עונה. "בסוף זו לא בעיה להיכנס לעלי אקספרס, לקנות רחפן ולחבר אליו פצצת מרגמה. אם אני לא צריך לעמוד בתקנים מסוימים, תוך שעה אני בונה לך פה בחוץ רחפן מתאבד. לחיזבאללה אין בעיה לאבד מחבל או שניים בתהליך הפיתוח. אצלנו זה לא ככה".
סא"ל ע': "זו לא בעיה להיכנס לעלי אקספרס, לקנות רחפן ולחבר אליו פצצה. אם אני לא צריך לעמוד בתקנים מסוימים, תוך שעה אני בונה רחפן מתאבד. לחיזבאללה אין בעיה לאבד מחבל או שניים בתהליך הפיתוח. אצלנו זה לא ככה"
מהפלורסנטים לשטח
רחפני העטלף הראשונים עוצבו ביחידת יפת"ח, וכעת מיוצרים בהמוניהם בחברות אזרחיות המתמחות ברחפנים. בקרוב יחל צה"ל לייצר אותם בעצמו, במפעל רחפנים חדש שייפתח במרכז שיקום ואחזקה (מש"א), שנמצא גם הוא בצריפין. "זה מה שיביא את אלפי הרחפנים לצה"ל", מתלהב המפקד ע'.
אבל הרחפנים עצמם הם רק השלב הראשון בפיתוח העטלף. חלק מהחוכמה טמון ביכולת לחבר לרחפן הזה ראש קרב, שיתפוצץ אך ורק עם הפגיעה במטרה. מפקד היחידה מוביל אותי עכשיו בין אולמי הייצור השונים - מדפסות תלת־ממד, מכונות לעיבוד שבבי, נגרייה, מעבדת חבלה - שבהם יוצרו ראשי הקרב החדישים וחוברו אל הרחפן.
בקצה היחידה, ליד הגדר שסמוכה לשדות, נמצא שדה הניסויים שבו מפוצצים דברים. מתברר שחומרי הנפץ שהעטלפים סוחבים ממוחזרים ברובם מתחמושת צה"לית ישנה שנידונה לגריטה, או משלל שנלקח מהאויב. עוד דרך לחסוך כסף.
"אני גם אשמח שהאויב יידע שתחמושת שאני מוצא אצלו, בסופו של דבר הורגת אותו", אומר ע'. עוד מתגלה שבמהלך ניסיונות הפיתוח של העטלף, התרסקו יותר ממאה רחפנים ויצאו מכלל שימוש. זה היה מחיר קטן לשלם.
היכולת של יפת"ח לנהל את כל תהליך הפיתוח והייצור בתוך היחידה עצמה היא חלק ממה שמאפשר לה לפעול בזריזות בשדה הקרב המשתנה.
"אתה מתכנן משהו בבוקר, ובערב כבר יש לך את החלק מוכן. אפילו ניסויים בחומרי נפץ אני יכול לעשות פה", אומר ראש הענף, ט'. "אחרי 7 באוקטובר אנחנו מבינים שמה שחשוב בתהליכי הפיתוח זה מהירות. לכן מה שחשוב הוא הקצב שבו אתה יכול להעמיד מערכת בשטח".
"מהנדס פה חושב על רעיון, מוציא אותו לפועל, ואז יכול להצטרף לכוח בשטח ולראות את ההמצאה שלו פוגעת באויב. זו התחושה הכי טובה שיכולה להיות למהנדס", מצטרף ש', אזרח עובד צה"ל שגם הוא החל את שירותו הצבאי ביפת"ח ומפקד היום על ענף ייצור. "בהרבה חברות, המהנדס מתכנן חלק קטן במערכת. פה הוא שותף לכל התהליך. אצלנו אין ברגים קטנים".
בסוף הסיור ביחידה אנחנו מגיעים אל האנגר גדול. להאנגר עצמו אסור לנו להיכנס, אבל על שולחן בחוץ נפרסה לכבודנו כל משפחת העטלף לדורותיה. יש כאן רחפנים גדולים וקטנים, עם ובלי סיב אופטי, וגם רחפני אימון זולים שאין בעיה לרסק אותם. מדהים לחשוב שכל זה לא היה קיים בצה"ל עד ל־7 באוקטובר.
מי שאחראי פה על העניינים הוא סרן י', בן 25, מפקד צוות לשעבר באגוז, שנפצע במהלך הלחימה בחאן יונס ומצא את מקומו כקצין האג"ם של יפת"ח. העובדה שי' הוא לוחם במקצועו לא מקרית: תוך כדי המלחמה הקימה יפת"ח ענף שמורכב רובו ככולו מלוחמים, שמכירים את השטח והצרכים המבצעיים טוב יותר מכולם.
הלוחמים הללו הם גם היוזמים של תהליכי הפיתוח, וגם אלה שמיישמים אותם בקצה. "אנחנו דואגים להעלות את הדרישות מהשטח, את מה שהלוחמים צריכים", אומר י'. "אחר כך אנחנו מלווים את תהליך הפיתוח, וחוזרים שוב להכשרות של לוחמים ומלמדים אותם איך מפעילים את העטלף בשטח. לפעמים אני מצטרף לכוח עם דגם רחפן שעדיין לא בשל, רק כדי להתחכך ולהבין מה צריך לשפר. אנחנו מוציאים את הטכנולוגיה מהפלורסנטים".
רואה ואינו נראה
הפלורסנטים של חברת הסטארט־אפ הביטחוני SpectralX שונים מאוד מאלה של היחידה הצבאית יפת"ח. הם ממוקמים בשני מבנים חדשים, מרווחים ומבריקים באזור התעשייה הנוצץ של קיסריה. "זה לא נראה ככה בהתחלה", מחייך אסף פיצ'וטו, מנכ"ל החברה.
פיצ'וטו ושותפו לדרך, אסף מילר, שמכירים מתקופת שירותם המשותף ביחידת מגלן (גילוי נאות: שירתנו ביחידה באותה תקופה), החלו את דרכם מהמוסך בבית הוריו של מילר. "הרעיון להקים חברה התחיל ממלחמת לבנון השנייה", מספר פיצ'וטו. "במלחמה היינו מילואימניקים, ואחריה ישבנו בתל אביב, שתינו בירה ועשינו תחקיר. לא כמו תחקיר שעושים בחיל האוויר, אלא יותר 'ספר איך היה לך במלחמה'".
התובנה העיקרית מה"תחקיר" היתה שלחיזבאללה יש אמצעי גילוי מתקדמים, שצה"ל לא ערוך להתמודד איתם. מכאן היתה קצרה הדרך להקמת חברה שתספק לצבא רשתות הסוואה מתקדמות.
בהמשך, החלה החברה לפתח פתרונות הסוואה מתקדמים, המבוססים גם על טכנולוגיה חדישה. "הצבא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה", אומר מילר, סמנכ"ל הטכנולוגיה של החברה, "אבל לפעמים אתה צריך להגיד לצבא מה הוא צריך. התעשייה האזרחית מורכבת בסוף מאנשים שיצאו מהצבא, והם מבינים את הצרכים".
ואכן, אם יפת"ח היא היחידה שבה צה"ל מפתח בעצמו את מה שהוא "רוצה", התעשייה האזרחית היא לפעמים זו שיודעת כבר מראש מה הוא "צריך". זה בדיוק המקרה של SpectralX ותחום הרחפנים. "כבר הרבה שנים אנחנו רואים מה קורה עם הרחפנים במלחמת אוקראינה־רוסיה", אומר פיצ'וטו. "הרי הנושא הזה של רחפנים מתאבדים נמצא ביוטיוב, אתה לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין מה קורה".
בעוד בצה"ל התמקדו בהיבט ההתקפי של הרחפנים המתאבדים, בחברה של יוצאי מגלן בחרו להתמודד עם הצד ההגנתי והפחות סקסי של התחום. "מטרת הרחפנים המתאבדים היא להתפוצץ, ולכן לא משקיעים בהם המון כסף", מסביר פיצ'וטו. "כתוצאה מזה, המצלמות שלהם די מצ'וקמקות ואפשר 'לעבוד' עליהן. הבנו ששכבת ההגנה הראשונה מפני הכלי הזה היא הסוואה. אם הרחפן לא יזהה אותך, הוא לא יתקוף אותך".
אסף פיצ'וטו, מנכ"ל SpectralX: "לא משקיעים המון כסף ברחפנים המתאבדים, אז המצלמות שלהם די מצ'וקמקות ואפשר 'לעבוד' עליהן. הבנו ששכבת ההגנה הראשונה היא הסוואה. אם הרחפן לא יזהה אותך, הוא לא יתקוף אותך"
התוצאה היא ה"ארמדילו", ערכת הסוואה מיוחדת לרכבים, שלמען האמת במבט ראשון נראית די מגוחכת. אבל זה בדיוק העיקרון שעל פיו היא עובדת: הערכה הזו מולבשת על רכבים קרביים ומשנה את הצללית שלהם מהיסוד, באמצעות יריעות הסוואה משוכללות שנפתחות בלחיצת כפתור. בשנייה אחת ההאמר הצבאי המלוטש הופך לחיה מוזרה שהעין האנושית מתקשה לאפיין, בטח דרך מצלמת רחפן. "נכון, הארמדילו לא נראה מגניב", מודה מילר. "אבל זה מה שבסוף יעזור לך להסתוות ולהימנע מפגיעות. לפעמים, רק תוך כדי מלחמה אתה מבדיל בין עיקר לטפל".
גם במקרה של הארמדילו, צה"ל נעזר בטכנולוגיה החדשה לראשונה באופן בוטיקי. "לפני המלחמה היתה לנו טבילת אש, במבצע של יחידה מיוחדת שפעלה עם רכבים בזירה רחוקה", מגלה אמיר חיימוביץ, סמנכ"ל השיווק של החברה ובעצמו יוצא יחידת מגלן. "במסגרת נוהל הקרב הם הגיעו אלינו ותפרנו להם 'חליפה' לרכבים. זו היתה הצלחה לכולם, וזה נתן גושפנקה שהמוצר טוב. בהמשך, תוך כדי המלחמה, חט"ל פנו אלינו, הפעם כדי להצטייד ביריעות הסוואה כאלה באופן נרחב יותר". למרות זאת, ועל אף הפגיעות ההולכות ומתרבות של רחפני נפץ בכלי רכב בדרום לבנון, עד היום נרכשו רק ערכות בודדות בידי צה"ל.
ל־SpectralX יש עוד מגוון גדול של אמצעי הסוואה, חלקם עתידניים באופן מעורר השתאות ואסורים עדיין בפרסום. מדהים לראות כיצד מה שהחל כמתפרה במוסך, הפך לסטארט־אפ ביטחוני שמפתח טכנולוגיות שמסוגלות להעלים - ממש כך - משאית ענקית מפני אמצעי התצפית של חיזבאללה. במו עיניי ראיתי - או יותר נכון לומר לא ראיתי - כיצד זה קורה.
ההגנה על ההגנה
עולם נוסף שבו פתרונות ההסוואה של SpectralX בא לידי ביטוי במלחמה, הוא בכל הנוגע לתחום החשוב מאוד - והדי מוזנח בישראל - של ההגנה על אמצעי ההגנה האוויריים ("ההגנה על ההגנ"א"). כבר בתחילת המלחמה תקף חיזבאללה באמצעות טילים מדויקים את כל החיישנים שהציבה ישראל על גבול לבנון, ואשר נועדו לזיהוי מוקדם של חדירה מהאוויר. "חלק ממערכות התצפית, המצלמות של התצפיתניות והסנסורים של 8200, נפגעו", אומר חיימוביץ. "פיקוד הצפון נכנס לעיוורון, הם איבדו מגע עם האויב. ולמה? כי הם פשוט לא היו מוסווים".
חיזבאללה ניצל את העיוורון הזה כדי לייצר לעצמו נתיבי כניסה לתוך שטח ישראל, שדרכם שלח כטב"מים ובהמשך רחפנים לבצע תקיפות עמוק בעורף.
אחד הכטב"מים האלה הצליח לפגוע בחדר האוכל של בסיס הטירונות של חטיבת גולני, להרוג ארבעה לוחמים ולפצוע כ־60. גם הפעם, רק לאחר פרוץ המלחמה הבינו בצה"ל כי עליהם להסוות את אמצעי הגילוי לאורך הגבול, כדי למנוע מחיזבאללה לשלול אותם. "לפני המלחמה היה לנו רעיון, אבל תוך כדי מלחמה ה'לקוח' הבין מה הוא צריך רק אחרי שהוא חטף", כפי שמנסח פיצ'וטו.
תוך כדי הקרבות בגבול הצפון, פשטו אנשי SpectralX על מערכות הגילוי הצה"ליות הפרוסות לאורך הגבול והסוו אותן בדרכים יצירתיות וזולות. "היתרון פה הוא לא רק מבצעי, אלא גם כלכלי", אומר חיימוביץ. "כל מערכת כזו שווה מיליוני דולרים, ועכשיו אנחנו מצליחים להגן עליהן".
מה דעתך על המקבילים שלכם בחיזבאללה? על אנשי הפיתוח שלהם?
"בניגוד אלינו, הם תחבולנים. אחד הדברים שהתנוונו בצה"ל לאורך השנים זה היכולת לשלב תחבולה בכל מעשה. החשיבה הזו כמעט לא קיימת היום בצבא. אנחנו עובדים מאוד סדור, ואיבדנו את הגן הזה של הפלמ"ח. יש מפקדים שיש להם את זה, אבל זה כמעט לא קיים בצורה מערכתית בכוח המתמרן. אני מקווה שאחרי המלחמה הדבר הזה יחזור, כי כשאתה רוצה לשרוד בשטח, אם לא תחשוב תחבולני זה לא יעבוד. אתן לך דוגמה: גם חיזבאללה וגם האיראנים לעולם לא מעבירים אמל"ח חשוף. הוא תמיד יהיה מכוסה או מוסווה בתוך משאית ירקות וכו'. יש להם את זה בדנ"א של כל משימה. צה"ל לא נמצא שם עכשיו".
