הפצ"רית היא קצה הקרחון: תרבות השקר בפרקליטות הצבאית נחשפת

"לא את חקר האמת, ולא בחינה משפטית מדוקדקת מציגים המשיבים (הפרקליטות הצבאית), כי אם ניסיון עיקש לעגל פינות" - עתירה לבג"ץ, משפחת לובטון נגד הפרקליט הצבאי הראשי, 2021

אם הייתה כתובת על הקיר, שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז לא ראתה אותה. קשה להאשים אותה.

ברק-ארז סיימה את לימודי המשפט בהצטיינות ב-1987, הצטרפה בתום לימודיה לפרקליטות הצבאית, והשתחררה ממנה בדרגת סרן. היא המשיכה לקריירה אזרחית מפוארת באקדמיה, ועד למינויה לשופטת ב-2012 הוסיפה לפעול בפרקליטות הצבאית בשירות המילואים, במסגרתו טיפסה לדרגה המכובדת של סגן אלוף. מי כמוה הכיר את הדנ"א של מערכת אכיפת החוק בצה"ל.

רצה הגורל, וברק-ארז גם ישבה בהרכב השופטים בבג"צ, שדן בעתירה שהגישו שלושה חיילי מילואים שנעצרו בפרשת ההתעללות בשדה תימן. השלושה דרשו כי המדינה תפתח בחקירה לבירור נסיבות הדלפת הסרטון ממצלמות האבטחה במתקן הכליאה, אותו סרטון שטלטל אז את החברה בישראל ועומד כעת במרכז פרשת הפצ"רית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, שהתפוצצה בשבוע שעבר ברעש גדול.

העותרים לבג"ץ, שיותר מחשדו שאת הסרטון הדליפה הפצ"רית בעצמה, התעקשו שאת חקירת ההדלפה לא תנהל הפרקליטות הצבאית שתחת פיקודה, אלא גוף חיצוני. בנקודת הזמן ההיא, לא הייתה כנראה לברק-ארז סיבה לחשוד שהפרקליטות הצבאית תחבל בחקירת ההדלפה, ואף תשקר על כך לבג"צ במצח נחושה.

"ואני יכול להבין אותה", אומר בכיר לשעבר במערכת אכיפת החוק בצה"ל, שמשמש היום כסנגור צבאי שבא במגע יומיומי עם אנשי הפרקליטות הצבאית. "כי השופטת ברק-ארז מכירה פרקליטות אחרת לגמרי מזו של היום. למעשה, עד האירוע שנחשפנו אליו בשבוע שעבר, 99 אחוז מהישראלים לא היו מאמינים שאפשרי שפצ"רית תשקר ככה. אבל כמי שבא מהעולם הזה, אני זועק את זה כבר תקופה: הפרקליטות של חמש השנים האחרונות, זה לא מה שהיה לפני 15 או 20 שנה. האנשים הוותיקים שבאים מהפרקליטות הצבאית, כמו דפנה ברק-ארז, מכירים גוף אחר. הם מכירים גוף עם יושרה".

עדות להלך המחשבה הזה של ברק-ארז סיפק עורך הדין אפרים דמרי, שייצג שניים מחיילי המילואים בעתירה. "הגשתי בקשה לבג"צ להורות לפתיחה בחקירה על ההדלפה", סיפר דמרי בראיון לערוץ 14. "אני מופיע מול השופטת דפנה ברק-ארז... (ו)השופטת אומרת לי 'עורך דין דמרי, תקשיב טוב. הפצ"רית היא שומרת סף, ושומרי סף לא משקרים לעולם'".

זיכרונו של דמרי אינו מדויק, בלשון המעטה: בפרוטוקול בית המשפט לא מופיעה אמירה כזו מצד ברק-ארז. "לדברים המיוחסים לשופטת בית המשפט העליון אין זכר בפרוטוקול והם ככל הנראה פרי מוחו של הפרשן בלבד", נמסר מדוברות הנהלת בתי המשפט. למעשה ברק-ארז ושני השופטים הנוספים בהרכב, דוד מינץ ויחיאל כשר, התנגדו לעמדת הפרקליטות הצבאית שביקשה לערוך את הבדיקה בעצמה ובאופן בלעדי. השופטים הציעו, מטעמים של מראית עין והתחשבות בחששות העותרים, שהליך הבדיקה ילווה על ידי גורמים חיצוניים, ומינו כמפקח לבדיקה את המשנה לפרקליט המדינה.

ובכל זאת, מקריאת פסק הדין הקצרצר עליו חתומים השופטים, אפשר להתרשם שהשלושה לא הביאו בחשבון את האפשרות שמישהו בפרקליטות הצבאית יעז להוליך אותם בכחש. לכן הסכימו שאת בדיקת ההדלפה ינהל סגן הפצ"רית, תא"ל גל עשהאל, ש"כלל לא היה מעורב בחקירת החשדות לפלילים במתקן שדה תימן", ומינו כאמור את סגן פרקליט המדינה רק כדי שיפקח על ההליך. "במצב דברים זה", הסבירו בפסק הדין, "סברנו כי אין מקום להפקעת סמכות הבדיקה מידיהם של הגורמים המוסמכים לבצעה על-פי דין (כלומר הפרקליטות הצבאית – א"א), והעברתה לגורמים אחרים".

כמעט מיותר לציין: הבדיקה הפנימית שערכה הפרקליטות הצבאית על עצמה, לא הניבה תוצאות ו"כשלה" באיתור זהות מדליף הסרטון. ובמילים אחרות, טויחה. התובע הצבאי הראשי מתן סולומש והפצ"רית עצמה, עצורים בעת הזו בשל כך בחשד למרמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה, מסירת ידיעה בידי עובד ציבור וכמובן שיבוש מהלכי משפט.

הפצ"רית תומר-ירושלמי אף הודתה במכתב ההתפטרות שלה שאכן, היא זו שהורתה להדליף את הסרטון לאמצעי התקשורת. באופן די פרדוקסלי, היא הסבירה שפעלה כך "מתוך תחושת אחריות עמוקה לצה"ל... (ו)בניסיון להדוף את התעמולה השקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא". הקשר של סגן פרקליט המדינה לטיוח החקירה, ככל שהיה כזה, עוד יתברר כנראה בעתיד.

שטח הפקר

פרשת הפצ"רית סדקה את כל מה שחשבנו על מערכת אכיפת החוק בצה"ל, אך היא לא נוצרה בחלל ריק. הפרקליטות הצבאית אמנם כפופה פיקודית לרמטכ"ל ופועלת בהנחיה מקצועית של היועץ המשפטי לממשלה, אך מאז הקמתה ועד היום התנהלה בפועל ללא גוף שיחיל עליה פיקוח אמיתי, ונהנתה מאשראי בלתי מוגבל מצד יתר מערכות המדינה, הציבור ואמצעי התקשורת.

מעמדה של הפרקליטות הצבאית החל אמנם להיסדק בשנים האחרונות, בין היתר בגלל קמפיינים פוליטיים שהחלישו את אמון הציבור במערכות המשפט באשר הן, ובכל זאת עד לאחרונה איש לא הביא בחשבון את האפשרות שבתוך הפרקליטות הצבאית יקשרו קשר, יתאמו עדויות, יעלימו ראיות ויפעלו בניגוד מוחלט לחוק, אותו חוק שהפרקליטות אמורה לאכוף.

היעדר הפיקוח על הפרקליטות הצבאית קשור דווקא ברצון של המחוקק להעניק לגוף הזה עצמאות, שימנע משוא פנים וקבלת החלטות מוטית. בשל כך את הפרקליט הצבאי הראשי ממנה שר הביטחון ישירות (בהמלצת הרמטכ"ל), וזאת בניגוד ליתר האלופים בצה"ל. מבקר המדינה מבקר מעת לעת את פעילות הפרקליטות הצבאית, וגם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ו-ועדת החוקה מוסמכות לפקח עליה, אך פיקוח זה כמעט ולא נעשה.

מי שאמורים לפקח מבחינה משפטית על התנהלות הפרקליטות הצבאית הם בתי הדין הצבאיים. לצורך העניין, אם הפרקליטות מנהלת חקירה ברשלנות, או תופרת תיק למאן דהוא, השופטים הצבאיים הם אלה שאמורים להקשות עליה ולדרוש ממנה לעמוד בסטנדרטים מקצועיים ומשפטיים. אך בפועל, כך לדברי סנגורים צבאיים שמופיעים בבתי הדין הצבאיים, פיקוח בעל שיניים על הפרקליטות כמעט ולא מתקיים בידי השופטים הצבאיים.

"נתקלתי בהרבה מקרים בהם הפרקליטות הצבאית שיקרה. חלק מהסיבה שזה מתאפשר, זה מכיוון שאין פיקוח שיפוטי על גורמי האכיפה מצד בית הדין הצבאי", אומר אחד מהם. "ברגע שבית הדין לא נותן לפרקליטות סטירה מצלצלת על רשלנות ולא מורה על שחרור חשודים או מזכה נאשמים, הפרקליטות הצבאית רואה כי טוב וממשיכה בשלה. זה מדרון חלקלק שבשנים האחרונות הפך לתלול מאוד".

בתוך הסיטואציה הבעייתית הזו, כך לפי מספר גורמים לשעבר במערכת אכיפת החוק בצה"ל, חלה בשנים האחרונות הידרדרות מקצועית ואף ערכית בתוך הפרקליטות הצבאית. "בתקופתי לא היו דברים כאלה", אומר קצין וותיק שצבר כ-20 שנות ניסיון בפרקליטות הצבאית, כפרקליט ומפקד, כשהוא נשאל על פרשת הפצ"רית. "גם אם עשית טעות, עדיף שתודה בכך מאשר תכסה על כך. אם אין אמינות, אין כלום, ואתה לא מגן על מישהו אחר בגלל שהוא חבר שלך. יש לך תפקיד מקצועי לעשות, ועליך לבצע אותו בצורה האמינה ביותר".

מכונת הטיוח

המצב הבעייתי של פיקוח לקוי והתנהלות בעייתית לא נגמר בגבולות הפרקליטות הצבאית, אלא מתקיים גם ביתר מערכות אכיפת החוק בצה"ל. כך למשל, כאשר יש חשד לעבירה פלילית של אנשי הפרקליטות עצמם, או של אנשי המשטרה הצבאית, החקירה מוטלת על היחידה לחקירות פנים בצה"ל (היחק"פ, המקבילה הצה"לית למח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים). הבעיה היא שבכל המערכות הללו – הפרקליטות הצבאית, מצ"ח, היחק"פ ואפילו בתי הדין הצבאיים - פועלים על פי רוב קצינים שמגיעים מאותו בית גידול, מנהלים בינם לבין עצמם קשרי ידידות, ואף מחליפים זה את זה בתפקיד מעת לעת.

לדברי סנגור צבאי ששירת בעבר במצ"ח, "בפרקליטות הצבאית הרבה פעמים מכסים על דברים שעושים מצ"ח והיחק"פ. חדשות לבקרים, בין אם זה בשלב הראשון של דיוני מעצר ועד לשלב ההוכחות – בכל פעם שמצ"ח עושים טעות ופוגעת בזכויות נאשמים, לא חוקרים את זה כמו שצריך וגם בית הדין מוותר להם". ובמילים אחרות: הנוהל הצבאי שבו מערכת אכיפת החוק הצה"לית חוקרת את עצמה ברשלנות לא נולד בפרשת שדה תימן, אלא זמן רב קודם לכן.

"אני חושב שאנשים שחיים באותה מערכת, לא יכולים לחקור את עצמם", מצטרף עו"ד אילן כץ, סנגור צבאי ששימש בעבר כסגן הפרקליט הצבאי. כץ אף הגיש בעבר עתירה לבג"צ שבה ביקש לשנות את המצב שבו אנשי היחק"פ חוקרים את אנשי מצ"ח החשודים בעבירות פליליות, והציע להעביר חקירות מסוג זה לגוף חיצוני לצה"ל. "בג"צ זרק אותי מכל המדרגות", הוא אומר.

מקרה מובהק שבו התגלו בעיות מקצועיות וערכיות בתוך מערכת אכיפת החוק הצבאית, ושגם בו סירב בג"ץ להתערב, הוא פרשת התאבדותו של ניב לובטון ז"ל.

לובטון, לוחם מצטיין בגבעתי, נטל את חייו בינואר 2019 לאחר שגויס כמקור מודיעני של מצ"ח. הליך גיוסו של לובטון סבל מכשלים רבים. כך למשל, כאשר לובטון פנה לרכזי המודיעין של מצ"ח ואמר להם כי הוא שוקל להתאבד, הם לא דיווחו על כך כמחויב על פי הפקודות. "שיזדיין", כתב במקום זאת אחד מהם לחברו. שעות ספורות אחר כך לובטון לא היה בין החיים.

פרשת מותו של לובטון טלטלה את צה"ל בכלל ואת מערכת אכיפת החוק הצבאית בפרט, ניערה מהיסוד את שיטות העבודה של מצ"ח, וגלשה הרחק מעבר לגבולות הצבא. ואולם במישור המשפטי הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה: הסדר טיעון, במסגרתו הודו שני רכזי מצ"ח, גל פישמן ואור אוסטרוב, כי לא דיווחו כנדרש למפקדיהם על המצוקה הנפשית שזיהו אצל לובטון. על השניים נגזרו עבודות שירות, ללא מאסר, והם הורדו לדרגת טוראי. מפקדם של שני הרכזים, רס"ן גיל פרנקן, שתחתיו התנהלה יחידת מצ"ח בבאר שבע באופן בעייתי בלשון המעטה, יצא נקי מהפרשה ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום.

את חקירת הפרשה ניהלה היחק"פ, בליווי צמוד של הפרקליטות הצבאית. ואולם הוריו של לובטון, ערן ומיכל, טענו כמעט מהרגע הראשון כי חקירת מות בנם נוהלה ברשלנות, וכי הפרקליטות הצבאית עשתה "הנחות" בעבירות שיוחסו לרכזים ולמפקדם פרנקן. בכתבת תחקיר שפרסמנו כאן לפני כחצי שנה הראנו כיצד אנשי היחק"פ העלימו ראיות קריטיות למשפט, זאת כדי להקל עם רכזי מצ"ח. כך למשל, הודעות קוליות קריטיות שנשלחו בין שני הרכזים לא תומללו כנדרש בידי אנשי היחק"פ, אך בפרקליטות הצבאית, וגם בבית הדין הצבאי שדן בתיק, קיבלו את התמלולים הבעייתיים מבלי לבדוק אותם. גם מכשיר הטלפון של אחד הרכזים לא הוחרם בידי היחק"פ, החלטה תמוהה שקיבלה גיבוי מהפרקליטות ולא זכתה להתייחסות בידי בית הדין. וזו רק רשימה חלקית ביותר.

עוד לפני פרסום הכתבה עתרו הוריו של לובטון לבג"צ, לאחר שהתייאשו מהתנהלותה של הפרקליטות הצבאית וחשדו במניעיה. "התרשמנו מהיעדר רצונה המובהק של התביעה הצבאית לרדת לשורש שיטת הגיוס שהופעלה כלפי ניב, ולפעול למיצוי החקירה באפיק זה", כתבו, וטענו כי אי-מיצוי החקירה נעשה בשל "מרקם יחסי העבודה בין גורמי התביעה הצבאית למצ"ח". בבסיס ההאשמות הללו עמדה התובנה, שמערכת אכיפת החוק הצבאית מורכבת מקבוצה קטנה של אנשים הפועלים כתף אל כתף ולכן מוכנים לשמור זה על זה – פרקטיקה שהתגלתה במלוא עוצמתה בפרשת הפצ"רית.

ההורים לא טענו זאת במפורש, אבל מדבריהם עלה שמערכת אכיפת החוק בצה"ל פועלת בצורה מאפיוזית, במסגרתה תיקים נתפרים וחקירות מטויחות כדי להגן על אנשי המערכת עצמה. באותם ימים, שקדמו לפרשת הפצ"רית, טענה מהסוג הזו נשמעה כמופרכת לחלוטין. ואכן, בג"צ דחה את העתירה וסירב לפתוח מחדש את תיק החקירה.

במה שמזכיר את פרשת הפצ"רית, לאחר החלטה זו של בג"צ פנו הוריו של לובטון שוב לפרקליטות הצבאית, בדרישה כי זו תקים ועדת בדיקה פנימית שתחקור את ההתנהלות בתיק. בפרקליטות העדיפו להימנע מכך. "לא נמצא מקום להורות על הקמת ועדת בדיקה כמבוקש על ידכם", נמסר להורים במכתב, עליו חתום ראש לשכתה של הפצ"רית תומר-ירושלמי.

בתחקיר אחר שפורסם כאן הבאנו מקרה נוסף, שבו היה נדמה שהפרקליטות הצבאית יוצאת מגדרה כדי להגן על אנשי מערכת אכיפת החוק בצה"ל. התחקיר התבסס על מסמך עב כרס עליו חתומה תומר-ירושלמי, שחקר את פרשת מותו של קצין אמ"ן ת' שמת בכלא "נווה צדק" ב-2021. הדו"ח המפורט הצביע על רצף חמור של ליקויים במערך הכליאה הצה"לי, שנמצא באחריות המשטרה הצבאית: פקודות שלא בוצעו, נהלים בלתי ברורים, עיגולי פינות וחוסר מקצועיות הגובל ברשלנות. מרבית התקלות התרחשו בכלא נווה צדק, עליו פיקד באותה תקופה סא"ל איציק בן יאיר.

למרות זאת, הפצ"רית הגיעה למסקנה כי הכשלים הרבים שהתגלו בפרשה לא מצדיקים הגשת כתבי אישום פליליים, שכן כל אחד מהם "קטן" מכדי להוות עבירה פלילית בפני עצמו, והסתפקה בנזיפה פיקודית והעמדה לדין משמעתי של כמה קצינים בודדים. מנהל הכלא בן יאיר קודם מאז בתפקיד.

להרחיב את המעגל

פרשת הפצ"רית מזכירה בלא מעט מימדים את פרשת "קו 300", שטלטלה את השב"כ והובילה לשינויים עמוקים באופן בו פועל השירות. גם במקרה של קו 300 התגלה כי ארגון ביטחוני, במקרה הזה שב"כ, שנהנה עד אז מאמון מוחלט של מערכת המשפט, הציבור והתקשורת – נוטה לשקר ואפילו באופן ממוסד.

בעקבות הפרשה הוקמה ועדת לנדוי, שחשפה "נורמה של מתן עדות שקר" בידי רכזי השב"כ בבית המשפט. דו"ח הוועדה מתאר לפרוטרוט את הדרך שבה השתרשה הנורמה של עדות שקר בידי אנשי שב"כ, בעיקר סביב סוגיות של חקירות חשודים בטרור. "שבעתיים מכאיב וטרגי הדבר שקבוצת אנשים כזאת נכשלה קשות בהתנהגותה כיחידים וכקולקטיב", כתבו אנשי הוועדה על חוקרי השב"כ. "כוונתנו לשיטה של מתן עדות שקר בבתי המשפט, שנתגלתה עתה במערומיה ויש לגנותה בכל פה... את הרעה הזאת יש לשרש".

גם במקרה של פרשת "קו 300", תרבות השקר בשב"כ התאפשרה בשל מחסור במנגנוני פיקוח שיפעלו במטרה לרסן את התנהלות השירות. גם אז, טענו אנשי השב"כ כי פעלו כך כדי לשרת מטרה נעלה גדולה יותר, במקרה הזה ביטחון המדינה. כתוצאה מעבודת ועדת לנדוי חוקק ב-2002 חוק השב"כ, שהטיל לראשונה סייגים חוקיים על פעילות הארגון. ככל הידוע, תרבות השקר בשב"כ נעקרה מהשורש.

לא מן הנמנע שגם פרשת הפצ"רית תוביל לשינוי דרמטי ביחס של רשויות המדינה והחוק לפרקליטות הצבאית הראשית. מהבחינה הזו, מי שראתה את הנולד היא חברת הכנסת מהליכוד, קטי שיטרית.

ביוני השנה הגישה שיטרית הצעת חוק פרטית לתיקון חוק השיפוט הצבאי. על פי ההצעה, שר הביטחון יוכל למנות לתפקיד הפצ"ר "עורך דין", ולא רק "פרקליט צבאי" כפי שמופיע כעת בנוסח החוק. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי "הצורך בתיקון המוצע נובע מהרצון להרחיב את מעגל המועמדים לתפקידים בכירים אלה, ולאפשר גם לאנשי משפט מהשירות הציבורי האזרחי או מהמגזר הפרטי להגיש מועמדות אליהם. מהלך זה צפוי להעשיר את שדרת הפיקוד המשפטית בצבא הגנה לישראל בפרספקטיבות נוספות, ניסיון מגוון ויכולת ניהול משפטית רחבה".  

"המחשבה שלי הייתה שאולי כדאי לארגון כמו הפרקליטות הצבאית לפתוח את שעריו לגורמים מבחוץ", מסבירה שיטרית. "תפיסת העולם הצבאית מאוד תבניתית, וחשבתי איך אפשר לצאת מהקופסא על ידי זה שאתה מביא לראשות המערכת גורם חיצוני. המטרה הייתה לצאת מהמצב הקיים שהיה קיים שנים רבות, של חבר מביא חבר. הפוטנציאל היחידי לייצר איפכא מסתברא בתוך המערכת זה לפתוח אותה".

שיטרית פעלה הרבה לפני שהתגלו שקריה של הפצ"רית, אך פרשת שדה תימן הייתה בכל זאת הטריגר להצעת החוק שלה. "מבחינתי הפרקליטות הצבאית הייתה פרה קדושה, כמו יתר גופי האכיפה", היא אומרת. "על זה גדלנו. זה מתחיל כשאת ילדה קטנה, ואם את לא אוכלת אמא אומרת 'יבוא שוטר'. היום ילד יכול לצחוק כשהוא שומע דבר כזה. אבל אחרי הדלפת הסרטון משדה תימן הזדעזעתי, והיה לי ברור שלמערך הפרקליטות הצבאית יש נגיעה להדלפה. חשבתי שהמערך הזה צריך לקבל רוח חדשה, אולי יותר פטריוטית. זה גרם לי להגיע למסקנה שצריכים להחליף את מי שדוגל בקונספציה הקיימת, ולהביא רוח חדשה לפרקליטות הצבאית".

הצעת החוק הפרטית של שיטרית הונחה על שולחן הכנסת רגע לפני פגרת הקיץ של הכנסת, ולא קודמה מעבר לכך. בשבוע שעבר, לאחר שפורסם כי הפצ"רית יוצאת לחופשה, התקשרה שיטרית לראש המטה של ישראל כ"ץ, שר הביטחון. "ביקשתי מאנשיו של כ"ץ שיהפכו את זה לחוק ממשלתי ויקדמו את זה", היא אומרת. "קיבלתי תשובה שזה יקח זמן, שאי אפשר להשאיר את הצבא ללא פצ"ר, ולכן אי אפשר להמתין להעברת החוק ויש למנות מחליף מיד".

השבוע הודיע כ"ץ כי מי שיחליף את תומר-ירושלמי הוא עו"ד איתי אופיר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד הביטחון. ואולם, בגלל שהתיקון לחוק של קטי שיטרית לא קודם, על פי חוק השיפוט הצבאי (סעיף 177 א') שר הביטחון יכול למנות לתפקיד הפצ"ר רק אדם שמוגדר כ"פרקליט צבאי". אופיר אמנם משפטן, עורך דין בעל ניסיון בתחום הביטחוני וקצין לשעבר בגבעתי - אך מעולם לא שירת בפרקליטות הצבאית ולא כיהן כפרקליט צבאי. על פניו, אם כן, המינוי שלו אינו חוקי.