"רק שלא יתאבד": חשיפה - ההקלטות הדרמטיות וכשלי החקירה בפרשת הלוחם ניב לובטון ז"ל

באישון הלילה שבין 10 ל־11 בינואר 2019 התנהלה התכתבות לחוצה, שלא לומר היסטרית, בין שני רכזי מודיעין של המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). השניים, קצינים שמתוקף תפקידם אמונים על גיוס מקורות משטרתיים שיסייעו בחקירות פליליות בתוך הצבא, הבינו שהם עומדים להסתבך. הם פעלו בזריזות כדי לצמצם נזקים.

זמן קצר קודם לכן התברר לשניים שעקבותיו של רב"ט ניב לובטון, לוחם גבעתי שהיה בקורס מ"כים, נעלמו. יממה קודם לכן הם פגשו את לובטון בדיסקרטיות בבסיס מצ"ח בבאר שבע וניסו לגייסו כמקור משטרתי, במסגרת חקירה שניהלו על שימוש בסמים בקורס המ"כים. מטרתם היתה לשכנע את לובטון לספק להם מידע מפליל על חבריו לקורס.

לובטון - תלמיד מחונן, נגן כינור וחייל מצטיין, שעולם הפשע היה זר לו לחלוטין - יצא מהפגישה נסער לגמרי. אף שבמהלכה הסכים לשמש מקור של מצ"ח, במהרה הבין כי עשה טעות וכי הוא לא מסוגל להלשין על חבריו לנשק. שעות בודדות לאחר הפגישה התקשר לובטון המבוהל לרכזי מצ"ח שניסו לגייסו, וסיפר להם כי הוא שוקל להתאבד. "אני לא מסוגל לחזור לבסיס", אמר, "אני רוצה לקפוץ על איזה אוטובוס".

רכזי המודיעין ידעו היטב כי עליהם לדווח מייד על האיום המפורש בהתאבדות, אך בחרו שלא לשתף איש בעניין. "שיזדיין", כתב אחד מהם לחברו. במקום זאת, אמרו הרכזים ללובטון כי הם "משחררים" אותו מהצורך לשמש מקור, וקיוו כנראה שיעדיף לשכוח מכל העניין ולחזור לקורס המ"כים, כאילו לא קרה דבר. "בוא תמחק את מה שהיה אחי, הכל בסדר", אמר לו אחד מהם בשיחת טלפון.

אלא שלובטון לא התכוון למחוק דבר. כבר באותו ערב לקח את נשקו האישי, התרחק מבסיס קורס המ"כים שליד שדה בוקר אל אחת הגבעות המדבריות הסמוכות וירה בעצמו. גופתו תימצא רק בבוקר. בן 19 היה במותו.

"דבר אחד גרוע"

לאחר שמפקדיו של לובטון הבינו שהוא נעלם, החלו החיפושים אחריו. המידע על כך הגיע גם לשני רכזי המודיעין, שהבינו שהם עלולים להיכנס לצרות. בשעה 3:05 בלילה, בעוד החיפושים נמשכים, שלח אחד מהם הודעת טקסט לחברו. "דבר אחד גרוע", כתב, "שלא אמרנו לאף אחד שהוא רוצה להתאבד".

דקה אחר כך הקליט אותו רכז גם הודעה קולית. ההודעה הקולית הזו תשמש ראיה במשפט הצבאי שנערך לרכזים, שבו הואשמו בהעברת ידיעות כוזבות, אי־קיום פקודה והתנהגות שאינה הולמת, ושממנו יצאו בעונשים קלים בלבד. מי שגיבשה את כתב האישום נגד הרכזים היא הפרקליטות הצבאית הראשית, בעזרת היחידה לחקירות פנים (יחק"פ) בצה"ל, שאמונה על חקירות פליליות של אנשי מצ"ח (המקבילה הצבאית למחלקה לחקירות שוטרים, מח"ש).

אנשי היחק"פ הם גם אלו שתמללו, במסגרת החקירה, את ההודעה הקולית שנשלחה ב־3:06 בלילה שבו נעלם לובטון. ואולם במסמכים שהוגשו לבית המשפט ההודעה הקולית הזו לא מתומללת במלואה: התמלול נפתח בראשי התיבות מל"ב – מלל בלתי ברור. כלומר המתמלל של ההקלטה, איש היחק"פ, לא הצליח להבין את המילים הראשונות שנאמרו בה.

אלא שההקלטה המקורית של אותה הודעה קולית הגיעה לידי "שישבת" - והמילים בה דווקא ברורות לחלוטין. "שמע אחי, היה לי מקור נעדר אובדני כבר", נאמר שם במפורש. ובמילים אחרות, אחד הרכזים מודה בפני חברו שכבר נתקל בעבר בחייל שגויס כמקור של מצ"ח, איים בהתאבדות - ונעלם. המשך ההקלטה כבר מתומלל במלואו: "היה לי את כל הסיפור הזה אחי. רק חייב שהוא לא יתאבד, זה הדבר הכי גרוע". בתגובה להודעה הקולית הזו, משיב הרכז השני לחברו בכתב: "אל תספר לאף אחד על זה".

מדוע בחר חוקר היחק"פ שתמלל את ההקלטה "לא לשמוע" את המילים "היה לי מקור נעדר אובדני כבר", אף שניתן לשמוע אותן בבירור? הרי לא צריך להיות משפטן כדי להבין שלמילים הללו, שנאמרו בנקודת זמן קריטית, עשוי להיות משקל ראייתי כבד במסגרת המשפט שנערך לרכזים. האם היתה זו טעות תמימה, או שמאחוריה עמד ניסיון להקל עם רכזי מצ"ח?

תחקיר "שישבת", המבוסס על מסמכים, הקלטות ועדויות בלעדיים, מספק תשובה אפשרית לשאלה הזו. מהחומרים עולה כי חקירת היחק"פ בתיק לובטון היתה רשלנית במקרה הטוב, ותפורה במקרה הרע. התמלול החסר של ההודעה הקולית, כפי שתראו מייד, הוא רק סימפטום להתנהלות לקויה נרחבת הרבה יותר.

לכל מקור מסוגו של לובטון מוצמד כינוי, שם קוד. ללובטון בחרו הרכזים להעניק כינוי ייחודי - "פחדני". במילים אחרות, הם זיהו היטב כי הוא מפחד מהם והשתמשו בכך כמנוף בניסיונם לגייסו כמקור

חלק מהחומרים שבבסיס התחקיר חסו עד כה תחת צו איסור פרסום שהוטל על פרטי הפרשה במסגרת ההליך המשפטי. הצו הזה, שהוצא לבקשת שני רכזי מצ"ח, אפשר להם גם להישאר אנונימיים, בטענה כי חשיפת שמם תוביל בסבירות גבוהה לפגיעה בהם, אם באופן פיזי או בהשפלה ובאיומים ברשת.

לאחרונה החליט נשיא בית דין צבאי במחוזות מטכ"ל ופיקוד העורף, אל"ם שחר גרינברג, להסיר את צו איסור הפרסום בנימוק ש"אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". השבוע חשף "ישראל היום" את שמות הרכזים, שבינתיים השתחררו מצה"ל: גל פישמן ואור אוסטרוב.

פרשת מותו של לובטון ז"ל טלטלה את צה"ל בכלל ואת מערכת אכיפת החוק הצבאית בפרט, ניערה מהיסוד את שיטות העבודה של מצ"ח וגלשה הרחק מעבר לגבולות הצבא (ראו מסגרת). ואולם, במישור המשפטי הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה: הסדר טיעון שבמסגרתו הודו פישמן ואוסטרוב כי לא דיווחו כנדרש למפקדיהם על המצוקה הנפשית שזיהו אצל לובטון.

על השניים נגזרו עבודות שירות, ללא מאסר, והם הורדו לדרגת טוראי. מפקדם של שני הרכזים, רס"ן גלעד פרנקן, שתחתיו התנהלה יחידת מצ"ח בבאר שבע באופן בעייתי, בלשון המעטה, יצא נקי מהפרשה ואף לא הוגש נגדו כתב אישום. הוא נותר במערכת הביטחון.

התנהלות היחידה של פרנקן, והאופן שבו פעלו הרכזים כדי לגייס את לובטון כמקור משטרתי - שתואר בעתירות לבג"ץ כ"בריוני" וחורג מנהלים - כמעט שלא נידון במסגרת המשפט. זאת, לאחר שבפרקליטות הצבאית החליטו שלא להאשים את הרכזים בעבירות הקשורות למותו של ניב.

בפרקליטות, וביחידה החוקרת היחק"פ, גם לא שמו דגש בחקירה על תהליכי הגיוס של מקורות בידי אנשי מצ"ח ועל הנורמות שרווחו ביחידה. המשפט, לפיכך, עסק רק בנושא אי־הדיווח של הרכזים על אותות המצוקה הנפשית שביטא בפניהם לובטון.

הוריו של לובטון, ערן ומיכל, התרעמו על כך וטענו כמעט מהרגע הראשון כי חקירת מות בנם בידי היחק"פ נוהלה ברשלנות, וכי הפרקליטות הצבאית עשתה "הנחות" בעבירות שיוחסו לרכזים ולמפקדם פרנקן. בעתירה לבג"ץ, בה דרשו ההורים שיוגש כתב אישום גם נגד פרנקן, הם טענו כי "התרשמו מהיעדר רצונה המובהק של התביעה הצבאית לרדת לשורש שיטת הגיוס שהופעלה כלפי ניב, ולפעול למיצוי החקירה באפיק זה". ההורים טענו כי אי־מיצוי החקירה נעשה בשל "מרקם יחסי העבודה בין גורמי התביעה הצבאית למצ"ח".

מדוע בחר חוקר היחק"פ שתמלל את ההקלטה "לא לשמוע" את המילים "היה לי מקור נעדר אובדני כבר", אף שניתן לשמוע אותן בבירור? האם היתה זו טעות תמימה, או ניסיון להקל עם רכזי מצ"ח?

בבסיס ההאשמות הללו עמדה הטענה שמערכת אכיפת החוק הצבאית מורכבת מקבוצה קטנה של אנשים, הפועלים כתף אל כתף. כך, למשל, בין התביעה הצבאית לקציני מצ"ח, ובתוך כך פרנקן, מתקיים שיתוף פעולה הדוק בניהול חקירות ובהגשת כתבי אישום. שיתוף הפעולה המקצועי הזה הוביל, באופן טבעי, גם ליחסי חברות אישיים. לכן, טענו ההורים, בחרו אנשי הפרקליטות להקל מאוד ביחס שהעניקו לרכזי מצ"ח ולמפקדם. "(המקרה) לא נחקר ביסודיות הראויה והמתבקשת", טענו בעתירה לבג"ץ. "לא את חקר האמת, ולא בחינה משפטית מדוקדקת מציגים המשיבים (הפרקליטות הצבאית), כי אם ניסיון עיקש לעגל פינות".

בשיחה שהתקיימה בין ההורים לתובע הצבאי הראשי לשעבר, אל"ם אבי חלבי, שהיה אמון על החקירה, הם דרשו בתוקף כי הפרקליטות תבחן אם הופעלו לחצים פסולים על בנם, ובתוך כך איומים, במהלך הניסיון לגייסו כמקור. "זה ממש לא עניין אותי אם איימו עליו או לא", השיב חלבי, והסביר כי החקירה מתמקדת רק באי־הדיווח של הרכזים על המצוקה הנפשית שהביע בפניהם לובטון. "במובן הזה עשיתי לעצמי חיים יותר קלים", הודה חלבי.

"אסור לו לספר"

ממסמכים שהגיעו לידי "שישבת" נראה שגם ביחידה החוקרת שניהלה את תיק לובטון, היחק"פ, הלכו כברת דרך כדי לעשות לעצמם, ובעיקר לרכזי מצ"ח פישמן ואוסטרוב, "חיים קלים".

כך, למשל, אנשי היחק"פ בחרו שלא להחרים את הטלפון האישי של הרכז אוסטרוב. מדובר בהחלטה תמוהה, בעיקר נוכח העובדה שחלק ניכר מהראיות שהוצגו במהלך המשפט התבססו על חומרים שנלקחו מהטלפון של הרכז השני, פישמן. גם בפרקליטות הצבאית, כך עולה מהחומרים שבידינו, לא התעקשו שהטלפון של אוסטרוב יוחרם במסגרת החקירה.

פרט לכך, ולתמלול הלקוי של השיחה ההיסטרית בליל 10 בינואר, דוגמה נוספת לגישה המקילה של היחק"פ כלפי מושאי החקירה שלהם התרחשה ב־28 בינואר 2019, שבועיים לאחר התאבדותו של לובטון.

באותו יום הגיע למשרדי היחק"פ רב"ט ר', גם הוא חניך בקורס המ"כים של לובטון. על פי מסמך של היחק"פ, הנחשף כאן לראשונה, במסגרת החקירה סיפר ר' לחוקרת היחק"פ כי "הוא יודע מה עשו לניב במצ"ח, מכיוון שהוא חושב שעשו לו גם את אותו הדבר".

ר' סיפר כי פישמן, אותו רכז שניסה לגייס את לובטון כמקור משטרתי, ניסה קודם לכן לגייס אותו לתפקיד. בחקירתו סיפר ר' כי גל (פישמן) ממצ"ח אמר לו שיש לו שתי אופציות: האחת ללכת בדרך הרעה, לא לשתף פעולה, ומכאן הוא ילך לחקירה ויקחו אותו באזיקים. השנייה היא ללכת 'בטוב', לשתף איתו פעולה. נדגיש כי הפעלת לחץ שכזה על חיילים, במטרה לגייסם כמקורות של מצ"ח, אסורה בהחלט.

ר', חניך בקורס המ"כים עם לובטון, סיפר כי פישמן ניסה קודם לכן לגייס אותו לתפקיד. לדבריו, גל ממצ"ח אמר שיש שתי אופציות: האחת לא לשתף פעולה ולהילקח באזיקים, והשנייה ללכת "בטוב"

חוקרת היחק"פ, שהופתעה מסיפורו של ר', מיהרה עם המידע הנפיץ למשרדו של אחד ממפקדיה, סגן אייל. ואולם אייל הנחה את החוקרת שלא לשלב במסמכי החקירה את עדותו של ר' על הפעלת לחצים פסולים בידי רכז מצ"ח פישמן. לאחר מכן קרא סגן אייל את ר' למשרדו. "הושבתי אותו מולי", כתב במסמך זיכרון דברים, שהגיע לידי "שישבת", "ואמרתי לו כי אני לא אומר את הדברים הבאים מכעס, וחשוב שיבין שאסור לו לספר דבר על הפעלתו במצ"ח".

במילים אחרות, הקצין מיחק"פ לא רק ביטל את העדות על התנהגות פסולה בידי רכזי מצ"ח, אלא אף דרש מהעד שלא לדבר על העניין עם איש. רק כעבור שנתיים נקרא ר' למתן עדות נוספת, וזאת לאחר שבפרקליטות הצבאית אישרו לשלב את עדותו על התנהגותו הפסולה לכאורה של פישמן בתיק החקירה. חשוב להדגיש כי בשלב זה כבר הוחלט בפרקליטות הצבאית שלא להאשים את הרכזים בעבירות הקשורות למותו של לובטון, וכן שלא להגיש כתב אישום בפרשה כנגד מפקדם פרנקן.

במהלך חקירתו עומת הרכז פישמן עם עדותו של ר'. "יכול להיות שדיברתי ככה ('יקחו אותך מכאן באזיקים' – א"א)", אמר. "זה נשמע לי תקין. היו מקרים שדיברתי יותר מלוכלך". כשנשאל אם כך גם דיבר במהלך ניסיון הגיוס של לובטון, השיב פישמן "סביר להניח שכן, אבל לא מילה במילה".
גם בחלקים אחרים בחקירתו הודה פישמן כי שיטות הפעולה במצ"ח באר שבע כללו בתקופתו שימוש באיומים. "במסגרת הלימוד שלי נחשפתי לכך שלכל מקור יש מניע לגיוס", הסביר. "אף מקור לא יבוא מרצונו הטוב והחופשי וישמש מקור".

כאשר לובטון החל להראות סימני חרטה וביקש להפסיק את שיתוף הפעולה עם מצ"ח, כתב אחד הרכזים לחברו: "הכל טוב אחי, נביא את חבר הכי טוב שלו (ס'). נזיין אותו"

לדברי פישמן, רכזים ותיקים ביחידה הסבירו לו שכאשר מועמד לגיוס מגיע לשיחה, "היו כאלה שצעקו (עליו), היו כאלה שהגבירו את רמת הפחד (אצלו)... אני יישמתי מה שלמדתי מהרכזים האחרים... ראיתי חוקרים בכירים, מפקדי בסיסים למיניהם, משתמשים באותן שיטות ותחבולות שציינתי".

גם מפקד ביסל"ח אמר במסגרת עדותו בפרשה, כי נחרד מהאופן שבו רכזי מצ"ח באר שבע פעלו כדי לגייס את חייליו כמקורות, תוך שימוש באיומים. הוא סיפר כיצד התקשר, עוד לפני המקרה של לובטון, למפקד מצ"ח באר שבע, גלעד פרנקן, ואמר לו "אתם לא מתקרבים לחיילים (שלי), נגמר העידן הזה".

פרנקן נחקר באשר לטענות מפקד ביסל"ח, והשיב כי שיטת האיומים "לא היתה ולא נבראה". באחת התשובות שהגישה לבג"ץ טענה הפרקליטות הצבאית כי "במסגרת תהליך הגיוס עצמו פעלו המשיבים (פישמן ואוסטרוב) בהתאם לנהלים הרלוונטיים".

"אין שום לגיטימציה"

אלא שמהמסמכים שבידינו עולה תמונה שונה. בחקירתו של פישמן, שפרטיה הובאו לבית המשפט, סיפר שכאשר לובטון הגיע לשיחה שבה ניסו לגייסו כמקור, הוא נראה מבוהל. "זיהינו אצלו מניע של פחד מחקירה", העיד. בשלב מסוים התקשה פישמן, שהיה חדש בתפקיד, לשכנע את לובטון להסכים לשמש מקור משטרתי. בעודו נמצא בתוך החדר לבד עם לובטון התכתב פישמן בווטסאפ עם אוסטרוב, הרכז הבכיר יותר.

"מתחרבן", כתב לו פישמן, ואוסטרוב הגיב בהודעה: "תלחץ אותו. הוא מפחד ממני ממש". כאשר פישמן נשאל בחקירתו למה התכוון אוסטרוב באותה הודעה, השיב: "ניב (לובטון) פחד מאור (אוסטרוב), כי אור מדבר בצורה אגרסיבית וניב פחד ממנו". בחלקים אחרים של חקירתו הכחיש פישמן כי הפעיל איומים על לובטון, וכן על חיילים אחרים.

בהקשר זה יש לציין כי במסגרת שיטות הפעולה של מצ"ח לכל מקור מסוגו של לובטון מוצמד כינוי, שם קוד שנועד למנוע את זיהויו. במקרה של לובטון בחרו הרכזים להעניק לו כינוי ייחודי - "פחדני". במילים אחרות, הרכזים זיהו היטב כי לובטון מפחד מהם והשתמשו בכך כמנוף בניסיונם לגייסו כמקור.

"ממש לא עניין אותי אם איימו עליו או לא", אמר אל"ם אבי חלבי, התובע הצבאי הראשי לשעבר, להוריו של לובטון, והסביר כי החקירה מתמקדת רק באי־הדיווח על המצוקה הנפשית שהביע בנם

במהלך המשפט העיד גם בכיר במצ"ח, שנשאל על השימוש בהפחדה ובאיומים לגיוס מקורות. לדבריו, "אין מקום להשתמש באיומים או בהפחדה" במהלך תהליך הגיוס. "אין שום לגיטימציה, לא בהנחיה ולא בהסמכה של האנשים לתפקיד, לנקוט איזשהו אמצעי של איומים כמו אלה... הדבר לא תקין בשום קנה מידה ולא מייצג את עבודת אנשי המודיעין".

פרט לניסיון להפחידו, השתמשו הרכזים בשיטה נוספת כדי להפעיל לחץ פסול על לובטון, במטרה לשכנעו לשמש מקור. השניים ידעו כי אחד מחבריו הטובים ביותר של לובטון, ס', נמצא יחד איתו בקורס המ"כים וחשדו כי הוא משתמש בסמים. הרכזים העלו את שמו של ס' במהלך השיחה עם לובטון. "ניב לא הבין איך אני יודע את השם של ס' הזה, אותו חבר שניב ביקש לשמור עליו", העיד פישמן.

לאחר שלובטון סירב לספק לרכזים מידע על ס', הם הבטיחו לו כי במידה שישמש מקור הוא לא יצטרך לספק מידע על חברו הטוב. ואולם מאוחר יותר, כאשר לובטון החל להראות סימני חרטה וביקש להפסיק את שיתוף הפעולה עם מצ"ח, כתב אחד הרכזים לחברו: "הכל טוב אחי, נביא את חבר הכי טוב שלו (הכוונה ל־ס'). נזיין אותו".

היחס המזלזל של הרכזים כלפי החיילים שמולם היו בקשר במסגרת ניסיונות הגיוס, בא לידי ביטוי גם במקרה אחר שצץ במהלך משפטם. אחד המקרים התרחש כאשר אוסטרוב נמצא בחדר לבדו עם חיילת, שאותה ניסה לגייס כמקור משטרתי. פישמן, שלא היה נוכח בפגישה, כתב לו: "איך היא, בבקשה תספר לי", תוך שהוא רומז למראה החיצוני של החיילת. אוסטרוב השיב לו: "תגיד, אתה דפוק? בחיים שלי לא נכנסה לי בחורה כזאת".

"העסקה עצמאית"

שיטות הגיוס, הפסולות לכאורה, של רכזי המודיעין במצ"ח באר שבע בתקופתו של פרנקן כמפקד הבסיס, לא היו הדבר היחיד שחרג מנוהלי הצבא.

זמן קצר לפני התאבדותו של לובטון פרסם מבקר המדינה דוח שבחן את פעילות מצ"ח, תוך התייחסות לתפקיד רכזי המודיעין. בדוח מכיר המבקר בעובדה שבניגוד לזירה האזרחית, שבה המשטרה "הכחולה" מגייסת מקורות משטרתיים שמגיעים לרוב מתוך עולם הפשע עצמו, בצה"ל מגייסת מצ"ח לעיתים קרובות גם חיילים שאין להם כל נגיעה לתחום העברייני.

נוסף על כך, מדובר לרוב באנשים צעירים, שחלקם עושים את צעדיהם הראשונים מחוץ לבית ההורים, וכאשר הם מגויסים לשמש מקורות, לעיתים קרובות הם נדרשים לדווח על חיילים המשרתים לצידם באותה יחידה, אפילו ישנים לצידם באותו אוהל. הסיטואציה הזו, קבע המבקר, מייצרת לחץ כבד על החיילים המשמשים מקורות של מצ"ח, ומחייבת ריסונים שלא קיימים בעבודת משטרת ישראל.

נוסף על כך, גם רכזי המודיעין עצמם הם לרוב אנשים צעירים, שייתכן כי אינם מודעים לחלוטין לכוח שניתן בידיהם. לפיכך, קבע המבקר, יש להקפיד הקפדה יתרה על הכשרתם של רכזי המודיעין במצ"ח ועל תהליכי חפיפתם והפיקוח עליהם. "מאחר שרכזי המודיעין במצ"ח הם במקרים רבים חיילים בשירות חובה, נדרשים תהליכי חפיפה סדורים ופיקוח הדוק על פעילותם, על מנת לוודא כי היא מבוצעת במקצועיות ותוך עמידה בהנחיות", כתב המבקר.

גם כאן, מהמסמכים שהגיעו לידינו עולה תמונה שונה. על פי הנחיות מפקד מצ"ח, כדי שקצין ביחידה יוכל להתחיל "העסקה עצמאית", כלומר לגייס ולהפעיל מקורות בכוחות עצמו, עליו לעבור תהליך חניכה ובסיומו מבחן "בציון 80 לכל הפחות".

פישמן, שהחל חפיפה כרכז מודיעין במצ"ח רק כחודשיים לפני ניסיון גיוסו של לובטון, החל לפעול באופן עצמאי מבלי שעבר את מבחן ההכשרה המסכם. הוא נשלח למבחן רק שלושה שבועות לאחר התאבדותו של לובטון - ונכשל בו. ממסמכי המשפט עולה כי פישמן כבר נכשל קודם לכן במבחן ההסמכה, וכי המבחן שבו נכשל לאחר מותו של לובטון היה "מועד ב'".

מפקד ביסל"ח אמר בעדותו כי נחרד מהאופן שבו פעלו רכזי מצ"ח, תוך שימוש באיומים. עוד לפני המקרה של לובטון התקשר למפקד מצ"ח באר שבע פרנקן ואמר לו "אתם לא מתקרבים לחיילים (שלי)"

בתחקיר פנימי שנערך במצ"ח לאחר מותו של לובטון נמצא כי פישמן "היה אמור לבצע מבחן במקום לצאת לקורס רכזי מודיעין, אולם המבחן נערך לו בשיהוי, רק שלושה שבועות לאחר האירוע המצער, והוא קיבל בו ציון נכשל". עוד נקבע כי פישמן "קיבל את הפיקוד על צוות המודיעין הגם שלא סיים הליך חניכה וחפיפה מקצועי". למרות זאת, מהעדויות במשפט הרכזים עולה שהתאפשר לפישמן להמשיך לפעול לאיתור ולגיוס מקורות, לעיתים אף באופן עצמאי וללא חפיפה צמודה של רכז ותיק יותר.

"הפעלתי מקורות לבד"

עוד לפני שנכשל במבחן ההסמכה, הכשרתו של פישמן כרכז מודיעין סבלה מליקויים. מפקדו פרנקן העיד כי פישמן הונחה לפעול כל העת לצד רכז ותיק, אוסטרוב, שיחפוף אותו בתפקיד. "רציתי שבאמצעות עבודה צמודה לרכז ותיק הוא יכיר את אנשי הקשר טוב יותר ואת אופן פעולת הגזרה וככה יתמקצע יותר", הסביר פרנקן.

לעומת זאת, פישמן סיפר בחקירתו כי בשלב מסוים קיבל אישור לשבת עם מקורות פוטנציאליים ללא החונך בחדר. "היו חלקים שישבתי לבד", סיפר. "פרנקן ידע על זה, ואותם רכזים שחפפו אותי. זה מה שהנחו אותי". במקרה אחר אמר פישמן כי "הפעלתי מקורות לבד".

אחד המקורות הללו היה ניב לובטון. על פי מסמכי המשפט והחקירה, פישמן איתר את לובטון באופן עצמאי ואף ישב איתו ביחידות במהלך השיחה שבה ניסה לגייסו כמקור משטרתי. בחקירתו נשאל פישמן מדוע הרשה לעצמו להתנהל בצורה עצמאית עם לובטון, אם עדיין לא סיים את תהליך החניכה שלו. "כמו בחפיפת חקירות וכמו כל נחפף מודיעין אחר, במהלך החפיפה או לקראת סיומה, גם כשאני הייתי נחפף, רציתי להרגיש במה אני טוב ובמה אני לא", הסביר, "ולכן בחלק מהתהליך הייתי לבד ובחלק לא".

בעקבות התשובה הזו נשאל פישמן אם לא היה לו ברור שכל עוד לא השלים את החניכה היה אסור לו לפעול באופן עצמאי שכזה. "לא פעלתי כרכז עצמאי לגמרי", השיב. "זה שמצאתי לעצמי (מגויסים) פוטנציאליים וזימנתי אותם, לא אומר שפעלתי כרכז עצמאי לגמרי... על כל צעד שלי התייעצתי עם אור (אוסטרוב)".

כפי שכבר ראינו, ההתייעצויות עם אוסטרוב, שהוצמד לפישמן כחונך, כללו מה שנראה כשיטות של הפחדה ואיומים, אי־דיווח על אותות המצוקה הנפשית של לובטון, ומאוחר יותר בקשות להסתרתם.
אוסטרוב עצמו אמר בחקירתו, שגם פרטיה הובאו במשפט, כי "אני לא קשור לאיתור של ניב". הוא אף ניסה להפנות את האש לכיוונו של פישמן וטען: "הוא (פישמן) מפעיל לבד מקורות". בחלק אחר של החקירה טען כי דווקא כן היה מעורב בהליך גיוסו של לובטון - "זה היה בליווי מלא שלי".

באופן כללי, הגרסאות של שני הרכזים באשר למידת העצמאות של פישמן השתנו לאורך החקירה וסבלו מחוסר עקביות.

התנהלות היחידה של רס"ן פרנקן, והאופן שבו פעלו רכזי מצ"ח באר שבע כדי לגייס את לובטון כמקור משטרתי - שתואר בעתירות לבג"ץ כ"בריוני" וחורג מנהלים - כמעט שלא נידון במסגרת המשפט

הבדלי גרסאות מופיעים גם בעדויות של מפקדים שונים במצ"ח, הנוגעות לשיטות ההסמכה והחפיפה של רכזי מודיעין בבסיס מצ"ח באר שבע. כך, למשל, מפקד אחד טען במהלך המשפט כי "מצופה שהחונך ילווה את הנחנך בכל פעילות שמבוצעת וכי לא תתקיים תעסוקה עצמאית ושאינה בבקרה. מצופה שהחונך יהיה בחדר לאורך הפגישה כולה, או בחדר נפרד, כל עוד הוא נמצא בשליטה על האירוע".

לעומת זאת, מפקד אחר טען במשפט כי "ברור לי שהרכז הוותיק יוצא (מהחדר) כדי לתת לנחנך להשתפשף טיפה יותר ולבנות איזה ביטחון עצמי... בפן המעשי, גל (פישמן) התנהל בצורה מופתית, ידע לנהל שיחה, לתשאל... לכן, אם אתה שואל אותי אם זה בסדר שבזמן הפגישה (עם לובטון) בחלק מהשיחה הוא יהיה לבד, אז אני אומר שכן, זה לגיטימי".

הבדלי הגרסאות הללו, הנהלים הבלתי ברורים, תהליכי החפיפה הלא סדורים, מבחן ההסמכה שנעשה רק בדיעבד - כל אלו יכולים להעיד לא מעט על האופן שבו התנהלה מצ"ח בכלל, והתנהל בסיס מצ"ח בבאר שבע בפרט. אלא שכאמור, הפרקליטות הצבאית בחרה שלא להגיש כתב אישום בפרשה נגד מפקד מצ"ח באר שבע פרנקן, וכמובן לא כנגד בכירים יותר במצ"ח.

עם זאת יש לציין, כי בעקבות פרשת לובטון הוקמה ועדת חקירה צבאית ששינתה חלק מנוהלי מצ"ח בנוגע לגיוס ולהפעלת מקורות. הוועדה מצאה ליקויים חמורים שנמשכו שנים, חוסר מקצועיות והכשרה לקויה ביחידה.

בעקבות פרשת לובטון הוקמה ועדת חקירה צבאית ששינתה חלק מנוהלי מצ"ח בכל הנוגע לגיוס ולהפעלת מקורות. הוועדה מצאה ליקויים חמורים שנמשכו שנים

חלקו של מפקד מצ"ח דאז, אל"ם גיל ממון, מבליח באופן אגבי במסמכי המשפט הצבאי שנערך לרכזים. מהמסמכים עולה כי ביום ראשון, ארבעה ימים לאחר הפגישה שבה ניסו לגייס את לובטון כמקור משטרתי, היה אמור ממון להגיע לביקור בבסיס מצ"ח בבאר שבע. פישמן סיפר בחקירתו כי היה מודע לביקור וכי היחידה כולה נערכה לקראתו. "הכינו אותנו (לביקור)", סיפר.

לקראת הביקור המדובר, הרכז הצעיר פישמן, שעשה את צעדיו הראשונים בתפקיד, נאבק בניסיון לגייס חיילים שיסכימו לשמש מקורות משטרתיים. מפקדו פרנקן הציב לרכזים שפעלו תחתיו יעד שאפתני - שלושה גיוסים מוצלחים בחודש, יעד שפישמן היה רחוק ממנו מאוד.

על פי נתוני מצ"ח, במהלך החודשיים שבהם היה בחפיפה הוא נכשל שלוש פעמים בגיוס מקורות, ולא הצליח לגייס ולו מקור אחד. אגב, גם עצם הצבת היעדים לגיוס מקורות בידי פרנקן נעשה בניגוד לנהלים, מפני שהפעיל לחץ בעייתי על אנשיו לפעול באגרסיביות מול מקורות פוטנציאליים.

האם הרכז הצעיר פישמן, שרצה לעמוד ביעדי הגיוס שהציב פרנקן ולהרשים את מפקד מצ"ח ממון, פעל באגרסיביות יתרה במטרה לגייס את לובטון? האם קיבל לכך גב מהרכז הוותיק אוסטרוב, שליווה אותו בחפיפה אף כי לא ישב איתו בחדר? האם פעל בהתאם לרוח שנשבה במסדרונות בסיס מצ"ח באר שבע, שנטתה לראות במבחני הסמכה ונהלים המלצה בלבד ושרואה בהענקת הכינוי "פחדני" דבר לגיטימי? האם במהלך השיחה בחדר הסגור, שבו ישב פישמן לבד מול לובטון, שיחה שלא קיים לה פרוטוקול, הופעלו לחצים אסורים? את כל השאלות הללו, כאמור, העדיפה הפרקליטות הצבאית שלא לשאול.

במשפחת לובטון מסרבים להשלים עם כך. לפני כחצי שנה, ולאחר שמשפט הרכזים הסתיים וגזר הדין הפך חלוט, פנו הוריו המיואשים של לובטון לפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר־ירושלמי, בדרישה "להקמת ועדת בדיקה לבדיקת מחדלים ביחק"פ ובפרקליטות הצבאית בכל הקשור בטיפול במקרה ניסיון גיוסו של בננו, ניב לובטון ז"ל, כמקור של מצ"ח".

במכתב מוזכרים חלק מהכשלים שמוצגים גם בכתבה זו. עד כה לא התקבלה תגובה למכתב.

"ב־11 ינואר 2019 איבדנו בפתאומיות את ניב, שהיה בשיאו כאדם וכלוחם גבעתי", אומרת האם מיכל. "במותו ביקש ניב לקדש את ערך הרעות, שעליו לא ויתר עד סופו. לימים הבנו כי האסון של ניב היה הסנונית המבשרת את אובדן הערכים שהוביל לאסון הלאומי המזעזע ב־7 באוקטובר.

מיכל, אמו של ניב ז"ל: "פסק הדין ביזה את חייו ומותו המיותר. עד שנושאי תפקידים לא יתפכחו ולא יחששו לקחת אחריות ולשלם מחיר, לא יהיה שינוי של ממש"

"כבר במקרה של ניב הופיעו אותם תסמינים של חוסר הקשבה, זלזול, יוהרה וחוסר נכונות לקחת אחריות. לאורך השנים חשפנו, בעצמנו, את העוולות והטיוחים שנעשו לניב בחקירה ובכתב האישום החוטא לאמת. ככל שהתגלו עוד ועוד ראיות לכך, שינתה הפרקליטות הצבאית את עמדתה כלפינו והיתה יותר קשובה, אך בו בזמן סירבה לחקור מחדש את התיק, מה שהוביל לפסק הדין שביזה את חייו ומותו המיותר של ניב ז"ל. עד שנושאי תפקידים לא יתפכחו ולא יחששו להישיר מבט, לקחת אחריות ולשלם מחיר, לא יהיה שינוי של ממש".

דובר צה"ל: "נוהל הליך משפטי"

מדובר צה"ל נמסר: "בעקבות מותו של רב"ט ניב לובטון ז"ל נערכה חקירה מקיפה של היחידה לחקירות פנים. בעקבות החקירה הוגשו כתבי אישום שייחסו לרכזי המודיעין במצ"ח עבירות של ידיעות כוזבות והתנהגות שאינה הולמת, משום שלא מסרו לגורמים הרלוונטיים מידע על אודות מצוקתו הנפשית שבה היה שרוי ניב ז"ל. בעתירה לבג"ץ נטען כי יש להחמיר את סעיפי האישום, אך בית המשפט העליון דחה את העתירה.

"משכך, נוהל כנגד הרכזים הליך משפטי בפני בית הדין הצבאי המחוזי. בסיום הליך גישור ממושך בהשתתפות הוריו של ניב ז"ל, הורשעו הרכזים ובית הדין גזר עליהם שלושה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודה צבאית, מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי. בגזר הדין הודגשו אופיו התקדימי של כתב האישום והמסר הערכי החשוב הגלום בהגשתו. צה"ל משתתף בצערה העמוק של משפחת לובטון וימשיך ללוותה".

זרקור אל שיטות הפעולה הבעייתיות של מצ"ח

ניב לובטון ז"ל, חייל מצטיין בגבעתי, גויס בינואר 2019 כדי לשמש מקור מודיעיני של המשטרה הצבאית החוקרת. תהליך הגיוס נעשה בידי שני רכזי מודיעין בבסיס מצ"ח באר שבע, בפיקודו של רס"ן (דאז) גלעד פרנקן. זמן קצר לאחר שהסכים לשמש מקור התחרט לובטון, הביע סימני מצוקה ואף איים להתאבד. שני הרכזים לא דיווחו על כך כנדרש לאיש. בתוך פחות מיממה נטל לובטון את חייו.

המקרה, שזכה לחשיפה תקשורתית ענפה, הפנה זרקור אל שיטות הפעולה הבעייתיות של מצ"ח, ושל בסיס מצ"ח בבאר שבע בפרט. למרות זאת, בפרקליטות הצבאית החליטו שלא להגיש כתב אישום כנגד מפקד הבסיס פרנקן, והתיק נגדו נסגר.

מי שלא היה מוכן לשמוע על כך הוא ראש אכ"א דאז, האלוף מוטי אלמוז, שהחליט בעצה אחת עם הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי להדיח את פרנקן מהצבא. באופן חריג, פרנקן עתר לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה להדיחו, בטענה כי יחידתו התנהלה על פי ההנחיות וכי היתה יחידה מצטיינת. השופטת ארנה לוי קיבלה את העתירה והחזירה את פרנקן לצבא, למורת רוחם של בכירי הצבא.

כוכבי סירב לקבל את ההחלטה, וערער עליה לבית המשפט העליון. באופן תקדימי מצאו עצמם שופטי העליון דנים בחוקיות החלטה פיקודית של הרמטכ"ל, שהתקבלה בתוך שורות הצבא. היתה זו הפעם הראשונה שבה בג"ץ נאלץ לדון בסוגיה כזו, מה שהוביל לפולמוס ציבורי ומשפטי. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור ופרנקן שב לצבא, על אפו ועל חמתו של הרמטכ"ל דאז כוכבי.

itayilnai@hotmail.com