רונן לוין, מעצב אופנה, מרצה בכיר במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ומרצה בקורס שמלות כלה ובגדי ערב. פועל ויוצר במשך יותר מ־30 שנה בעולם האופנה
כמה ימים לפני שהתבשרנו על מותו של מעצב העל האיטלקי ג'ורג'ו ארמני, ביקרת בתערוכה במוזיאון שלו במילאנו וכתבת פוסט ארוך על חוויותיך ממנה, מבלי שידעת על מצב בריאותו הרעוע. באילו תחושות יצאת מהתערוכה?
"זו תערוכה שמציינת 20 שנות קוטור לארמני, 20 שנות של אופנה עילית. הוא חיזק את קו האופנה העילית בבית האופנה שלו והיה מעורב בו עד הרגע האחרון. יצאתי נפעם מהמוזיאון, ובדיעבד - זו היתה כמו פרידה ממנו. המוזיאון שימש במקור מבנה תעשייתי שנועד לאחסון דגנים. ארמני הסב אותו למוזיאון משום שהוא התרשם מתקרות הענק ומהמרחבים העצומים.
"מסביב לו הוא הקים את משרדיו. מה שאולי משך אותו לשם באופן מיוחד היה החיבור לאותם דגנים. הוא סיפר שבדומה לאוכל, גם אופנה נועדה להזין את חיי היום־יום. הוא ראה באופנה עילית מזון לנשמה. מכל חוויה כזו של ארמני יצאתי מטולטל, עצור נשימה".
מכל יצירותיו ותערוכותיו אפשר להסיק משהו על אופיו?
"ארמני נולד בצפון איטליה למשפחה ענייה למדי, ומגיל צעיר נמשך לאסתטיקה. הוא נשר מלימודי רפואה, וגם גיוסו לצבא לא נחל הצלחה. הוא התחיל כמעצב חלונות ראווה בבית הכלבו הידוע 'רינאסנטה'. במקביל, הוא התערה בעולם הטקסטיל, ובשיחות שנערכו איתו הזכיר את מכונות האריגה. זה משמעותי, כי חלק ממבניות החליפה הארמנית מתחיל מייצור ייחודי של בדים רכים ואווריריים יותר במכונות האריגה. שם מתחיל הדנ"א של החליפה הארמנית.
"חבר טוב שלי, המעצב אלון סימן טוב, עזר לי להבין את משנתו של ארמני. הוא אמר שבמשך כ־50 שנה ארמני חקר את הדנ"א האופנתי שלו פנימה. ארמני עשה עוד ועוד סיבובים בתוך עצמו, בתזוזות מאוד קטנות, וכל הזמן חקר ופיתח את השפה האופנתית שלו - במחויטים, בשמלות הערב. הוא כל הזמן צלל לעומק. אני משווה אותו למלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך. קל מאוד לזהות יצירה של באך, יש לו מעין יסודות מוכרים שכאלה, אבל על בסיסם הוא מתחיל לבצע וריאציות ולייצר הפתעות בתוך האזור המוגדר שלו. כך גם ארמני.
זה הסוד שהפך את המותג שלו עמוק, אמין ויציב.
"הוא היה כישרון פנומנלי, גאון, ואין ספק שסגנון החיים שהוא מכר דרך בגדיו התקיים גם בחייו. בצעירותו הוא התלבש בנונשלנטיות יוקרתית. הוא מכר יוקרה, וחי והתלבש ביוקרתיות. חייו התנהלו בהתאם לסגנון הדולצ'ה ויטה - החיים הטובים - המאפיינים אנשים עם מטוסים פרטיים, יאכטות, חיי חברה מלאים. ולצד זאת, היו המון חלקים פרטיים ואינטימיים שעוררו סקרנות לגביו".
אפשר לומר שאחת התרומות הגדולות שלו לעולם האופנה היתה החליפה המודרנית.
"בהחלט. למחויטים יש היסטוריה ארוכה, מהמאות ה־17 וה־18, אבל הוא הצליח לייצר משהו שטרם נראה לפניו. החליפות הארמניות מאוד לבישות, הן בסיס לפריט לבוש איכותי, כזה שתמיד תרצה שיהיה במלתחה שלך. לבגדים שלו יש איכות על־זמנית, וכשאתה משקיע בארמני אתה רץ איתו לטווח הרחוק.
"ארמני החליט שהוא לוקח את החליפות המחויטות, הנוקשות, הפורמליות, אלה שמקושרות לעולם הישן יותר, ומרכך אותן מבחינת גזרה ותפירה, וגם פיזית - הוא מוריד את הפליזלינים, אותם חומרים שמקשים את החליפה בצווארונים ובדש. הוא הופך את החליפה אלסטית, גמישה, קצת פחות פורמלית, בדומה לחליפה הנפוליטנית. זה מעניין, כי בשמלות הערב שלו יש הרבה יותר עושר, התכתבות עם תרבות רומאית אימפריאלית. גם שם הבד כמו מחבק את גוף האישה.
"בכל אופן, ארמני התחיל לקלף את החליפות וייצר רכות, ממש עם פתיחת בית האופנה שלו ב־75'. ב־79' הוא כיוון לניו יורק, שבה זיהה הזדמנות כלכלית, ואז מגיע הצעד הבא באבולוציה של החליפה: הוא מבין שבוול־סטריט יש מנהלות, נשים, היושבות בראש השולחן, ומסביבן גברים. הוא מחליט שיש לספק להן קו אופנתי אחר - חליפה פחות שמרנית ונוקשה, מה שגורם לו לייצר את הווריאציה שלו לחליפות הכוח, Power Suits, עם כריות הכתפיים הגדולות. החליפה מייצרת הבנה שהכל על כתפי המנהלת, ומנגד - הבדים הרכים מייצרים עדינות. חליפות הכוח יצרו תדמית של מנהלת נשית אסרטיבית, אך רגישה".
הגבר החדש
מאילו השפעות הוא ניזון כשיצר את חליפת הכוח?
"הוא הושפע מה'פלישה' היפנית לפריז, אותם מעצבים יפנים שהשתמשו באלמנטים רכים ורחבים. ארמני גם שילב בחליפות סקאלת צבעים רכה - מעושנים, בז'ים, אפורים. הצבעים האלה השתלבו היטב ברכות של החליפה.
בתעשיית הקולנוע של הוליווד הסתערו על ההברקות של ארמני – גברים ונשים כאחד. עדות בולטת לכך היא החליפות של ריצ'רד גיר בסרט "ג'יגולו אמריקאי" מ־1980. "היום, כשמסתכלים ממרחק על החליפות הארמניות, הסברה היא שהן ריככו ועידנו את הגברים, ואולי יותר מכל - עדכנו אותם. מדובר בדור שהתעשר ושהתחיל לקיים תרבות של חדרי כושר ופיתוח גוף. כשאתה לובש חליפת ארמני - הגוף מבצבץ מתחת לבדים, ולכן חייבים לדאוג לחיטובו."ב'ג'יגולו אמריקאי' יש רגעים שבהם גיר לובש חליפה ללא חולצה, ושם בולטות מאוד הגמישות והרכות של החליפה.
"החליפה מתמסרת לגוף אצל ארמני, זה מעדן את גוף הגבר, מרכך את תדמית המאצ'ו הנוקשה. ב־1987 יצא לאקרנים סרט המאפיה 'הבלתי משוחדים', עם רוברט דה נירו, קווין קוסטנר ושון קונרי. ארמני היה אחראי להלבשה, והאגדה מספרת שכדי להכניס אותם להוויית הגנגסטרים בשנות ה־30 הם הולבשו בתחתוני משי, כמנהג המאפיונרים דאז".
החליפות הגיעו גם אל השטיח האדום.
"בהוליווד של שנות ה־80 וה־90 היה ויכוח כמה ילבשו ארמני - המאופק והמינימליסטי, וכמה ילבשו ורסצ'ה - המוחצן והמוגזם. ב־1990, בגלובוס הזהב, ג'וליה רוברטס בוחרת שלא ללבוש שמלה עם שובל ולובשת חליפת אוברסייז של ארמני, וזה נראה מדהים. ב־1992 ג'ודי פוסטר לובשת חליפה של ארמני וזוכה באוסקר. הכוכבים הגדולים מייצרים באזז עצום סביב ארמני".
לפני ההופעה של ארמני, ורסצ'ה, השטיח האדום היה אירוע די משמים וצפוי מבחינה אופנתית.
"הוא היה אירוע אלגנטי עם קוד ברור - חליפת אוברסייז גברית לאישה לא היתה באה בחשבון בעבר הרחוק של האוסקר. אבל ארמני הביא זרם תודעתי חדש של קשיבות לעצמך ואינדיבידואליסטיות. והיה נראה שהכוכבים הקשיבו לעצמם. באותה תקופה נוצרה, הרבה בזכות ארמני, סגידה תרבותית לאורח חיים מסוים. אחרי האירועים הללו החליפות השתלטו על המערב, ושם נוצרו הגבר החדש, האישה החדשה. ארמני יצר את הגבר החדש, הראה שרגיש ומחוספס יכולים ללכת ביחד, וגם את האישה החזקה והרגישה. בגדים עושים את האדם, ולכן אנחנו חייבים לארמני לא מעט".
ג'וליה רוברטס בחליפה של ג'ורג'יו ארמני
לארמני שמור מקום של כבוד בתעשיית האופנה, אבל דווקא עכשיו חל שינוי. מותגי על, ובתוכם בתי אופנה גדולים, חלקם מיתולוגיים, חווים משבר. דור ה־Z וה־Y, הדור הצעיר, לוטשים עיניים לווינטג', ליד שנייה.
"יש עדויות למשברים שעוברים מותגי העל באופנה. השנה כבר ראינו ירידה בהכנסות של לואי ויטון ודיור, וגם ירידה בהכנסות של ולנטינו וגוצ'י. כיום הדור הצעיר הוא נטול מאמץ, ולא רוצה להיראות לבוש מדי. הרבה עוברים ליד שנייה, לווינטג', למראה המשומש. זה טרנד מאוד חזק עכשיו, אבל ראינו לכך עדויות כבר לפני שנים רבות. אחת הקולקציות שבישרו זאת היתה קולקציה של המעצב האמריקני מארק ג'ייקובס ב־1992, עם קולקציית הגראנג' המפורסמת למותג פרי אליס שכללה את קייט מוס. שם כבר ראינו עדויות ראשוניות להתפוררותם של מותגי היוקרה ולקץ עידן החליפות, ועכשיו התהליך הזה עובר האצה".
עד כמה ארמני, ובתי אופנה נוספים, רוצים לענות על הצורך בווינטג', בקיימות, על צורך של מגדריות נזילה?
"אצל ארמני אני לא רואה שהמענה אדיר. אצל גוצ'י, בית האופנה האיטלקי הנודע, אפשר היה לדבר על נזילות מגדרית כשהגיעו מעצבים כמו אלסנדרו מיקלה. אצל ארמני הסיפור אחר - דימוי הגבר ברור וחזק, וכך גם דימוי האישה, כיאה לאופנה האיטלקית.
"מצד אחר, ארמני כן פונה לליינים יקרים פחות, אמפוריו ארמני למשל, שמתאימים לצעירים שמשקיעים בלבוש שלהם אבל לא רוצים להשקיע בו הון. עם זאת, דור ה־Z ודור ה־Y לא נוהרים בהמוניהם אחרי ארמני ובתי אופנה יוקרתיים נוספים, מה שמעלה את השאלה מה יקרה עם מותגים אלה בעוד עשור או שניים. הדור הצעיר כבר לא נוהר אחרי יוקרה, אחרי אופנה עילית, אחרי לוגואים.
"הם מחפשים מינימליזם, שקט אופנתי. עדות לכך היא, למשל, בטיקטוק, שבו יש האשטאג פופולרי underconsumptioncore# - תת־צרכנות בתרגום חופשי".
אחרוני הקיסרים
ייתכן שמותו יסמל את קץ עידן החליפות, השמלות, האופנה העילית האלגנטית?
"אנשים רוצים היום אופנה מהירה, קלילה ופחות יקרה. אלגנטיות היא לא מילה גסה, וחליפות ושמלות תמיד יהיו חלק מהעניין, גם אם בצורה קלילה יותר. חשוב לזכור שבשנים האחרונות ארמני עדיין הצטלם על השטיח האדום, אבל הוא כבר לא שינה את עולם האופנה והביא בשורות מרעידות כבעבר. יש כאלה שמבחינתם ארמני התחיל להיות פחות רלוונטי. אבל לא מדובר פה רק בארמני, אלא בכל עולם האופנה העילית - התעשייה הזו נמצאת במאבק היסטורי.
"היא תצטרך לבצע התאמות ולהמציא את עצמה מחדש. קח, למשל, את טום בראון וריי קוואקובו למותג קום דה גרסון שיצרו גרסה חדשה של חליפות, מעין אופנת פירוק והרכבה - גזרות קצרות, ערבוב בין חליפות גבריות וקווים נשיים. עולם האופנה מחכה לחידושים הבאים".
האם אנחנו צפויים לראות תנודות בעולם האופנה בעקבות מותו?
"בתי אופנה בעולם חווים משבר גדול, וזה קשור גם לעזיבה של מעצבים מובילים שגורמת לערעור מותגים. בשבועות האחרונים היה דיבור על כך שגוצ'י לא מוצאים את עצמם אחרי עזיבת המעצב אלסנדרו מיקלה לפני כשנתיים; גם ולנטינו חווים משבר גדול. מריה גרציה עזבה את דיור, ולא ברור מה יהיה שם. ובמקביל, יש המון מעצבים צעירים ורעבים, שמגיעים עם רעיונות חדשים ורוצים להיות הארמני הבא".
מה יקרה כעת לבית האופנה של ארמני?
"אני מניח שנראה שינוי כזה או אחר. ארמני נשגב וגדול מהחיים. אין לו ילדים, והשותף העסקי שלו ומי שהיה בן זוגו נפטר מאיידס ב־1985. אם היה מישהו שמעורב, הרי אלה אחותו וילדיה, וכנראה העסק יעבור לידיהם. אני מעריך שהצביון המסורתי של המותג יישאר, אבל דברים ישתנו, כי אף פעם אי אפשר לעשות את זה כמו המאסטר הגדול. אולי נראה מכירה של המותג, כפי שחזינו בשנה שעברה בעסקת ענק של פראדה שקנו את ורסצ'ה.
"גם אם נראה ירידה של ארמני בתחום האופנה, חשוב לזכור שיש לו מותגים נוספים: ארמני קאזה בתחום עיצוב הפנים ובתי מלון - דוגמת המלון שלו במגדל בורג' ח'ליפה בדובאי המתפרס על פני עשר קומות, שבקומות 38 ו־39 שלו נמצאות הסוויטות היוקרתיות".
איך יזכרו אותו בטווח הרחוק?
"ארמני הוא מאחרוני הקיסרים. מעצב שהוא אוטוריטה, פיגורה גדולה מהחיים, בדומה לאיב סן לורן. הם היו אנשי תרבות, עם אוספי אמנות איקוניים, בתים מדהימים. והעידן הזה, שהיה עטוף בהילת מסתורין, מתמוסס לו לאיטו. ארמני שלט ב'קוטור' שלו עד הפרט האחרון, כל דוגמנית עברה מתחת לידיו.
"והאוטוריטה הזו של מעצב העל גם היא מתערערת אחרי מות הקיסרים האחרונים, כי פתאום הקהל נותן חלק מהטון ומחליט מה הוא אוהב, מה מתחשק לו ללבוש. אז אני לא יודע במדויק איך יזכרו אותו, אבל אני יודע מה הוא עשה לעולם האופנה ולאנשים רבים ברחבי העולם: כשאתה נכנס לארמני, אתה מקבל חוויה טוטאלית שקשורה לסגנון, לכתב יד, ובעיקר ללייף סטייל. זה לא רק בגדים, זה האופן שבו אני חי, מי אני. וארמני, ועוד קיסרים כמוהו, השפיעו על האופן שבו אנחנו חיים, ויותר מכך - הם השפיעו על הזהות של תרבויות שלמות באופן עמוק".
