שבועיים חלפו מאז הופסקו "שיחות הקרבה" בדוחא על עסקת החטופים שלא הגיעה. האמת היא שעד לרגע זה אין תשובות ברורות מה בדיוק הביא לקריסת המשא ומתן - האם מראש היה בכלל סיכוי להצלחתו, או שמא חמאס שיחק משחק והעמיד פנים לאורך כל הדרך?
ייתכן שלעולם לא יהיו. היום (חמישי) הקבינט אמור לאשר את ההצעות לכיבוש עזה, וזאת לנוכח קריסת השיחות האמורה. ביום שני נתניהו פגש לכמה שעות את בצלאל סמוטריץ' ונקב באוזניו במילות הקסם "כיבוש" ו"הכרעה". ועדיין, איש לא בטוח אם נתניהו רואה בשינוי המדיניות הזה מטרה בפני עצמה, או אמצעי ללחוץ בכל זאת את חמאס לעסקה. כלומר, לא ברור אם מדובר בכיבוש או ב"כיבוש".
כך או כך, בשלב הזה יש לישראל צ'ק פתוח מטראמפ לעשות בעזה כרצונה. אחרי שהשליח וויטקוף והשגריר האקבי דיווחו לנשיא כי ברצועה לא חסר אוכל, טראמפ שב ואמר כי ההחלטה מה לעשות בעזה "תלויה בישראל".
ראוי לשוב ולהדגיש בהקשר הזה עד כמה היפוך המדיניות הישראלית - מעוצר מוחלט של הכנסת אספקה למצב שבו עשרות משאיות נתפסות מדי יום על ידי חמאס - הוא קודם כל כישלון הסברתי.
טראמפ, רוביו וויטקוף ביקשו מנתניהו להכניס את האספקה לחמאס רק בגלל התמונות בטלוויזיה. בכל יום שעובר מתברר עד כמה - וזה היה לגמרי צפוי - הכל היה קמפיין מאורגן ומזויף. העיתון "בילד" הגרמני חשף השבוע כי "תמונות הרעב" שכבשו את העולם, בוימו וצולמו על ידי "עיתונאי" שקשור לחמאס ושנתמך בידי ארדואן. הגילוי הזה מצטרף, כמובן, לילדים החולים במחלות גנטיות, שהוצגו בשערי העיתונים בעולם כ"מורעבים".
מערך הסברה ראוי לשמו היה מיירט ומגיב לזיופים הללו בזמן אמת. נתניהו, משום מה, ממשיך להתעקש על ייבוש הכלי הזה. משרדו אף לא מגיב לשאלה מדוע מערך ההסברה משותק.
בחזרה לכישלון השיחות בדוחא. מה שכן ברור הוא שראש הממשלה ויתר הצמרת הישראלית היו בטוחים לחלוטין שחמאס מעוניין בהסכם, ושזה ממשמש ובא. זו היתה הנחת העבודה הוודאית של הדרג המדיני והצבאי כאחד. לאורה, המאמץ הישראלי להגיע להסכם היה עצום. הוא נמשך גם לאורך השבוע שעבר, אחרי שגל הירש ויתר חברי המשלחת הישראלית כבר חזרו משהות בת 19 ימים רצופים בדוחא. ובכל זאת, חמאס הגיב למעשה בטריקת דלת. הכל חרב מסביבם והם שולחים מסרים של "תחפשו אותנו". אנחנו הרבה יותר חזקים בכל מדד, ובכל זאת מעבירים להם אספקה וזוחלים על ארבע לעסקה.
מדוע זה קרה? בישראל מפנים אצבע מאשימה למנהיגים המערביים שהודיעו על כוונתם "להכיר במדינה פלשתינית". כפי שניסח זאת שר החוץ גדעון סער, בהופעתו החזקה השבוע באו"ם: "יש מדינות שפעלו - גם כאן בבניין הזה - כדי להפעיל לחץ על ישראל במקום על חמאס, בימים רגישים של משא ומתן. הן תקפו וניהלו קמפיין נגד ישראל. הן הכריזו על הכרה במדינה פלשתינית וירטואלית, ונתנו לחמאס מתנות חינם ותמריץ להמשיך במלחמה. הן התנקשו באופן ישיר בעסקת החטופים ובהפסקת האש".
אין ספק שעמנואל מקרון וקיר סטארמר הפנו עורף לישראל - אם להתבטא בעדינות - ונתנו פרס לטרור, שיום אחד אגב יתהפך על ראשם שלהם. ואולם, לא בטוח שבגללם קרס המו"מ, שכן סדר האירועים היה אחר. קודם חמאס העמיד תנאים בלתי אפשריים לעסקה, ורק אחר כך הנשיא הצרפתי הודיע על המהלך הבוגדני כלפי ישראל.
לכן, בלי לתת שום פטור כמובן לאירופאים על צביעותם, סביר יותר שהיתה זו ישראל ששוב קראה לא נכון את מהלכי חמאס. כמו שב־2014 מערכת הביטחון והדרג המדיני טענו ש"חמאס מורתע ולא רוצה מלחמה" אבל אז פרץ מבצע צוק איתן, וכמו במלכודת האסטרטגית של הטבח שאליה נפלנו כולנו - אנחנו אלה שממשיכים לא להבין את טבעם של הברברים מולנו.
יכול להיות שהמודיעין מלמד על רצון שלהם בעסקה. ייתכן שאפילו מיירטים שיחות ומסרים מובהקים של החמאסניקים בעדה. ובכל זאת, ברגע האמת מקדשי המוות הללו פועלים נגד מה שאנו, כיהודים מקדשי החיים, רואים כאינטרס שלהם. הם מוכנים, ואולי מעוניינים, שכל העזתים ימותו - אפילו בני המשפחות שלהם - ובלבד שיצליחו להרוג בנו. אין להם שום עניין בהפסקת המלחמה, כל עוד אינה משרתת את המטרה של השמדת ישראל. לא אכפת להם שהרצועה הרוסה, שלהם ולשכניהם אין בתים לגור בהם, שחייהם אינם חיים, ושסיום המלחמה לא נראה אופק.
מצידם שהכל יעלה בלהבות, אם אלה רק ישרפו גם את היהודים. הגיע הזמן שנפנים את זה. הגיע הזמן שנכבה בעצמנו את האש כיבוי מלא. כי פשוט אין ברירה אחרת.
ה"ספיקר" דיבר
פסגה מדינית דרמטית התרחשה השבוע בישראל. רוב כלי התקשורת החמיצו אותה ואת חשיבותה. רגע השיא נרשם ביום שני בערב ביקב שילה שבלב חבל בנימין - מקום שבשפה התקשורתית רגילים לכנות "התנחלות". רה"מ נתניהו בא לשם במיוחד כדי לפגוש לא אחר מאשר האדם השלישי בחשיבותו בהיררכיה האמריקנית, יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון.
האורח האמריקני, ולא המארח הישראלי, הוא שבחר את המיקום יוצא הדופן. לא ידוע הרבה על תוכן השיחה בין השניים, אך על פי מקור שעודכן בפרטים, ראש הממשלה כבר אמר באותו ערב לבכיר האמריקני כי אין מנוס מכיבוש ומהכרעה צבאית בעזה.
ג'ונסון פועל כבר שנים להכניס את "ארץ ישראל התנ"כית" לסיורים השגרתיים של חברי הקונגרס האמריקנים בארץ. כי מה לעשות שרוב המאורעות המתוארים בתנ"ך התרחשו ביהודה, בבנימין ובשומרון. לא בגוש דן. "קריה נאמנה", למשל, שמזכיר הנביא ישעיה, אינה המרכז הביטחוני של ישראל בתל אביב, אלא עיר דוד וסביבותיה בירושלים. זו כמובן רק דוגמה אחת מרבות.
כך "הספיקר" הנוצרי, שבשום אופן לא מפריד בין דת למדינה, הקדיש יומיים תמימים ליו"ש. את יום שני עשה מהבוקר עד הערב בבירת השומרון אריאל. משם נסע לאתר ההיסטורי המרגש "שילה העתיקה", ולאחר מכן עבר ליקב הסמוך, שבו פגש, כאמור, את נתניהו. למחרת, יום שלישי, ירד דרומה למערת המכפלה בחברון, עם השר ניר ברקת.
היה זה, ללא ספק, הביקור רם הדרג אי־פעם של אישיות בינלאומית ביהודה ושומרון. כלומר, נשיאים וראשי ממשלות באו אינספור פעמים לרמאללה ולבית לחם, אולם תמיד היה זה כדי לפגוש את ראשי הרשות הפלשתינית. ואילו ג'ונסון בא להעביר את המסר ההפוך בדיוק. חוץ מלומר את המילים המפורשות "ריבונות ישראלית ביו"ש", הוא עשה את כל הדרך הרטורית עד אליהן. הנה עיקרי דבריו ביום שני בעיר אריאל, והם נחשפים כאן לראשונה.
"אנחנו עומדים איתכם לחלוטין. התנ"ך אומר לנו שהרי יהודה ושומרון הובטחו לעם היהודי, והם שייכים לכם בצדק", אמר בהצהרה חסרת תקדים לעשרות ראשי הרשויות מיהודה ומהשומרון. אם אמירה זו לא היתה ברורה מספיק, ג'ונסון חידד: "אנו עומדים לצד ישראל בכל דרך ומכירים באזור זה כאדמה ישראלית".
באוהל הגדול היו אנשי "האגודה הישראלית־אמריקנית לחינוך" (USIEA), ובראשם הת'ר ג'ונסטון, ראש מועצת יש"ע ישראל גנץ וראש מועצת שומרון יוסי דגן, שפועלים כבר שנים בארה"ב, וכן ראש העיר המארחת, יאיר שטבון. ביחד הם עבדו חודשים על הכנת הביקור של ג'ונסון. מלבדם נכחו חברי קונגרס נוספים, השגריר האמריקני מייק האקבי, בתו המוכשרת מושלת ארקנסו, שרה סנדרס, נציגי המפלגה הרפובליקנית בישראל, מרק צל ואריאל סנדר, ועוד.
ראוי להדגיש, אגב, שכל צעד - תרתי משמע - של ג'ונסון, וכל מילה שלו, קיבלו אישור מוקדם מהבית הלבן. עם הגיבוי הזה הוא הסביר כי "רבים ברחבי העולם כרגע לא רואים זאת (זכות ישראל על יו"ש) כך. הם מתייחסים לזה כ'שטח כבוש', או 'הגדה המערבית' או כל דבר אחר. (אבל) כל ראש רשות בחדר הזה צריך לדעת מה עמדתנו בנושא הזה. אנחנו עומדים איתכם".
היו"ר עדכן את הנוכחים כי בקרוב יעבור בקונגרס חוק פדרלי שיחייב את כל סוכנויות הממשל האמריקני להשתמש במונח "יהודה ושומרון", ויפסול הגדרות אחרות כגון "הגדה המערבית". חוק מדינתי כזה כבר אושר בארקנסו ונמצא בהליכי חקיקה במדינות נוספות.
אשר לריבונות, גם היא נדונה בפירוט בין ג'ונסון לבין חלק מהגורמים הישראליים שפגש בארץ. הוא צויד בהסברים, במפות ובחוברות, וניתן להעריך כי אלה יידונו ברצינות בוושינגטון לאחר שובו הביתה. מה שכבר ברור מההצהרות ומהצעדים המקדימים שקרו עד כה, הוא שהריבונות נמצאת ממש מעבר לפינה.
בדחיפת מועצת יש"ע והמנכ"ל הנמרץ שלה, עומר רחמים, נחצבת הדרך להחלת החוק הישראלי ביהודה ובשומרון, בעיקר כאשר נתניהו ירצה בכך. החרם האמריקני על יו"ש נשכח כלא היה, לפחות מהצד הרפובליקני. הכנסת הצביעה בקונצנזוס בעד ריבונות, כולל האצבע של ראש הממשלה.
כדי לאותת לאמריקנים שהחבל לא ייקרע עם מדינות ערב אם תוכר ריבונות, הלך ראש מועצת יש"ע גנץ לפגוש את בכיר הממשל האמירותי, ד"ר עלי ראשיד אל־נועמי, באבו דאבי. בממשל אהבו מאוד את הפגישה הזו.
גם שרי הליכוד הפצירו כזכור בנתניהו ערב נסיעתו לארה"ב לדבר עם טראמפ על הריבונות. בקיצור, הכדור נמצא על שולחנו של ראש הממשלה. הוא אומר שאפשרות הריבונות תידון למעשה לאחר המלחמה, כלומר לאחר הכיבוש וההכרעה - בלי מירכאות - של חמאס.
יש לכם מה לומר על הכתבה? הגיבו ואולי דבריכם יתפרסמו במדור סוף השבוע החדש שלנו: זכות התגובה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו