התקדים שרמז על פארסת חקירת הפצ"רית, שנים לפני שקרתה

ממבט ראשון (וגם עשירי) פרשת הקלטת המבושלת משדה תימן היא עניין פשוט: סרטון שבו נראים לוחמי כוח 100 מקיפים מחבל עצור הודלף לחדשות 12, ככל הנראה בלוויית המסגור של "מעשה סדום בנסיבות אינוס". כדי לברר את זהות המדליף היה די בכמה פעולות חקירה פשוטות, ואז – הגשת כתב אישום והעמדה לדין של המעורבים. למשטרה, למצ"ח ולשב"כ לא חסרים אמצעים לגלות את זהות המדליפים.

במקום זה קיבלנו סאגה מתמשכת, בניצוח בג"ץ ומשרד היועמ"שית, שכל מטרתה למנוע חקירה אפקטיבית. אלה הם רק חלקים ממנה:

לא שלא ניסו - בלית ברירה - להעמיד פנים כאילו מתנהלת חקירה. בית המשפט העליון הורה לחקור את ההדלפה אך שמח להסתפק בחקירה פנימית, בניהול סגן הפצ"רית (שהיה שותף להדלפה) ובליווי אוהד של היועמ"שית. הפצ"רית שהדליפה הוסיפה חטא על פשע, שיקרה לרמטכ"ל ובהמשך - לבג"ץ בנוגע לאיכות החקירה. נציגה שיקר לכנסת. ליווי היועמ"שית התברר כמטריית הגנה ליפעת תומר-ירושלמי ולהדלפה כולה.

תומר-ירושלמי נחשפה בעקבות הודאה של אחת המעורבות, דוברת הפרקליטות הצבאית, שפלטה את האמת במהלך בדיקת פוליגרף שגרתית בשב"כ. לפצ"רית לא נותרה ברירה אלא להודות במכתב שתמציתו: "נדרשתי לפעול להגנתה של היחידה ולהגנתם של משרתיה מפני מסע דה-לגיטימציה פסול וכוזב (...) אישרתי הוצאת חומר לתקשורת, בניסיון להדוף את התעמולה השקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא". גרסת תומר-ירושלמי היא שהאשמת לוחמי כוח 100 בהתעללות מינית נעשתה למען מטרה טובה בסך הכול, שמם הטוב של אנשי הפרקליטות הצבאית. לשם כך היה שווה להשחיר את לוחמי כוח 100 ואת צה"ל ומדינת ישראל.

חקירת הפצ"רית, ככל שהיתה כזאת, התנהלה באיחור, ובעצלתיים. היא ביצעה מה שנראה כמו ביום ניסיון התאבדות שבמהלכו השליכה את הטלפון לים. אחר כך בילתה בבית החולים איכילוב ולא נחקרה כלל. לפני שבוע בישר ראש אח"מ, על סיום החקירה. מפכ"ל המשטרה הורה על השלמת חקירה וביקש מבית המשפט לאשר עיון בתכתובת וואטסאפ ובמסמכים שחוסים לכאורה תחת יחסי עורך דין לקוח. זו פעולה שהיתה אמורה להתבצע בתחילת החקירה, לא בסיומה. היועמ"שית, שבינתיים הוכרזה על ידי בג"ץ כנגועה בניגוד עניינים במקרה הטוב וכחשודה בשותפות לטיוח החקירה במקרה הרע - לא הוזמנה אפילו לתת עדות.

בית המשפט העליון הכיר בסמכותו של שר המשפטים למנות נציג מטעמו ללוות את החקירה אך מיהר לפסול את המועמדים שהציע. בכתב האישום נגד לוחמי כוח 100 אין זכר להתעללות מינית, לא למעשה סדום ולא לנסיבות אינוס. הפרקליטות הצבאית עצמה שחררה לעזה את "קורבן" העבירה לפני שמסר עדות. כוחות גדולים חברו יחד כדי למנוע כל אפשרות לעסוק בהדלפה ובשיבוש החקירה, וברגעים כאלה כל מה שנותר לאדם פשוט הוא לשאול: למה? על מה המאמץ להגן על פרקליטה צבאית שהעלילה על לוחמי צה"ל בזמן מלחמה וגרמה נזק בינלאומי כבד לדמותה של המדינה? על מה ולמה הם מתעקשים להגן על תומר-ירושלמי?

ובכן, נראה כי אחד מתפקידיה העיקריים של מערכת המשפט הוא להגן על עצמה כדי שתוכל להמשיך במשימתה העיקרית: הפלת ממשלת הימין. בכל מחיר. ולא בפעם הראשונה.

בינואר 2017 נורה למוות אזרח ישראלי, יעקוב אבו אלקיען במבצע משטרתי לפינוי התיישבות בדואית בלתי חוקית באום אל-חיראן. המשטרה קבעה בתחילה כי אלקיען ביצע פיגוע דריסה מכוון, במהלכו נהרג השוטר ארז עמדי-לוי. בירור מעמיק יותר, על ידי מח"ש, השב"כ ומכון פורנזי בריטי סדקו את הנרטיב.

אך למפכ"ל הטרי רוני אלשיך היו עניינים אחרים על הראש: חודש לפני כן נפתחה באופן רשמי חקירת נתניהו, והטלת דופי במשטרה היתה פוגעת באמון הציבור ובציפור הנפש של אלשיך. הוא עלה למתקפה נגד ראש מח"ש, אורי כרמל, ואף איים עליו בפירוק היחידה. נראה שאלשיך התגייס למטרה קדושה, גדולה בהרבה משמו הטוב של אזרח הרוג שהוכרז כמחבל. ממש כשם שמערכת המשפט מתגייסת כולה להגן על הפצ"רית ועל היועמ"שית על חשבון שמה הטוב של מדינת ישראל, שלא לדבר על לוחמי כוח 100.

גם פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, לא הסיר עיניים מהיעד. במייל שכתב למח"ש ופורסם על ידי עמית סגל ב-2020 הסביר: "אם מתרוממים מעל האירוע ומסתכלים במבט מגבוה על כלל מערכת יחסי הפרקליטות-משטרה, להסלים כעת את המריבה רק יעשה טוב למי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא. המפכ"ל אכן פעל פה באופן שערורייתי, אך יש אינטרסים של המדינה שצריך לשקול". והאינטרס היה הדחת נתניהו.

התעקשותו של אלשיך לתייג את אלקיען כמחבל עוררה לא רק את חמתו של ח"כ יריב לוין, אלא גם של התנועה לאיכות השלטון. בעקבות פרסום ההתכתבות דרשו ממבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, לבדוק את התנהלותם של שי ניצן, אלשיך ומח"ש. אנגלמן בחר להימנע מחקירה. הפרקליטות נשמה מן הסתם לרווחה. משפט נתניהו זה עתה החל, וטוב היה לפתוח אותו עם חולצה מכובסת.

חבל שהמבקר אנגלמן לא הציב גבולות כבר אז להפקרות המשטרה והפרקליטות. יש מנהגים שכדאי לסכל לפני שיתפתחו למה שאנחנו עדים לו עכשיו: רמיסת החוק וטיוח האמת בידי מערכת המשפט.

לפני שבוע עצר בג"ץ את חקירתו של אנגלמן בנוגע לאירועי 7 באוקטובר. בג"ץ נענה לעתירה שהוגשה על ידי כמה פרצופים מוכרים: הסנגוריה הצבאית, שמיוצגת על ידי פרקליטה של תומר-ירושלמי, התנועה לאיכות השלטון, והיועמ"שית. שמיכה עבה נתפרה לכסות על חטאי מערכת המשפט של ישראל, וזו מנסה בכל כוחה הבלתי מרוסן לשמור עליה שלא תיפרם. תבינו אותה: עדיין יש ראש ממשלה שצריך להפיל.