בשבת של 7 באוקטובר המשפטן היהודי־קנדי אירווין קוטלר היה במקרה בישראל. "הבן שלי התחתן שבוע קודם, ובבוקר שמחת תורה הלכנו לחגוג עם המשפחה בבית הכנסת. כשהחלו האזעקות, נכנסנו למקלט. הנכדה שלי ישבה לידי. לא היה לי מושג שיש לה טאבלט, ושהיא רואה את הסרטונים שחמאס הפיץ כדי להתגאות בפשעים שהוא מבצע. פתאום היא שאלה, אני לא אשכח את זה לעולם, 'סבא, אנחנו עומדים למות?'. הנכדה שלי - ילדה בת 10 שצופה בשידור חי בזוועות של חמאס. גלוריפיקציה כזאת של טבח המוני וזוועות שכוללות פשעים נגד האנושות - זה דבר חסר תקדים", הוא אומר.
קוטלר, שכיהן כשר המשפטים של קנדה בשנים 2006-2003 וכחבר פרלמנט בשנים 2015-1999 מטעם המפלגה הליברלית, נחשב למומחה מוביל בתחומי זכויות אדם ומשפט בינלאומי. מתחילת המלחמה, כשישראל מתמודדת בין היתר עם האשמות קשות על פשעי מלחמה בבית הדין הבינלאומי בהאג, הוא מקדיש את כל מרצו להסברה ולפעילות משפטית למען ישראל.
החודש ציין את יום הולדתו ה־85, בדיוק ביום שבו מציין העולם את כניעתה של גרמניה הנאצית וסיום מלחמת העולם השנייה. בפגישתנו השבוע הוא נזכר כיצד אמו אמרה לו כשהגיע לגיל 5, ב־5 במאי 1945, שיום ההולדת שלו הפך ליום חג, ושמעתה הוא יחגוג יחד עם כולם.
כשבגר, ולמד על השואה ועל גרמניה של שנות ה־30 במאה הקודמת - הבין. "מחנה הריכוז המפורסם דכאו נבנה ב־1933. ב־1935 אומצו חוקי נירנברג תחת שלטון דמוקרטי. השואה לא החלה בתאי הגזים - היא התחילה במילים, בדה־הומניזציה של היהודים". את הדי האנטישמיות המסוכנת ההיא אנחנו חווים לדבריו גם היום, בהתפרצות גלובלית אדירה, והיא מסוכנת - לא רק ליהודים.
"האנטישמיות היא איום על הביטחון האישי והקולקטיבי של כלל אזרחי המדינות הדמוקרטיות", הוא אומר ל"ישראל השבוע". "היא סכנה לביטחון הלאומי של אותן מדינות. אם קהילת המדינות הדמוקרטיות לא תתעורר עכשיו, היא תמצא את עצמה בהדהוד שנות ה־30 של המאה הקודמת. ההתפרצות הגלובלית של האנטישמיות שאנחנו רואים היום היא קריאת השכמה לדמוקרטיות. היא איום על הדמוקרטיה. היא איום על האנושות".
גם בימים אלה קוטלר נמצא בישראל. במסע דילוגים אינטנסיבי הוא קופץ מפגישה עם נשיא המדינה יצחק הרצוג לשיחות עם לקוחותיו, בני משפחות החטופים שהוא מייצג. בין לבין הוא מייצג את משרד החוץ הקנדי בכנס שרי החוץ נגד האנטישמיות שהתקיים השבוע, ומקדיש זמן איכות למשפחתו בארץ. אפילו ניסיון התנקשות בחייו לפני כשנה, והאיומים העקביים על חייו מצד איראן, לא עוצרים אותו. המאבק באנטישמיות והדחף להגן על מדינת ישראל בוערים בעצמותיו.
את קוטלר, ששימש ב־2023-2020 שליח מיוחד מטעם קנדה בפורום שליחים ומתאמים למאבק באנטישמיות שפועל בחסות הקונגרס היהודי העולמי, אנו פוגשות במכון אירווין קוטלר לזכויות אדם ודמוקרטיה באוניברסיטת תל אביב עם ד"ר כוכב אלקיים־לוי, שהקימה את הנציבות האזרחית לתיעוד פשעי חמאס נגד נשים וילדים ועומדת בראשה. יחד הם מקדמים הכרה בינלאומית בפשעים שביצע חמאס באופן ממוקד ומכוון נגד התא המשפחתי הגרעיני, במטרה להעצים את העינוי והטרור. לפרקטיקה המחרידה הזו הם מתייחסים כ"קינוסייד" (Kinocide).
המפגש עם פרופ' קוטלר הוא מה שהעניק לד"ר כוכב אלקיים־לוי את הרוח הגבית לצאת לדרך עם מחקרה על פשעי חמאס ולהקים את הנציבות האזרחית, שאוספת ומנתחת עדויות וראיות לצרכים משפטיים ולצורך תיעוד היסטורי. כחוקרת וכמומחית למשפט בינלאומי היא הבחינה בדפוס דומיננטי בטבח 7 באוקטובר: הפלישה לבתים וביצוע הזוועות בתוך תא המשפחתי.
"זה היה סבל שלא יכולנו לתעד, שונה מכל דבר אחר", היא מספרת, "התקשרתי למומחים בעולם. אף אחד לא הכיר המשגה של התעללות ממוקדת במשפחות. ככל שצפינו ביותר סרטונים כך הבנו שזה שיטתי, ושיש דפוסים חוזרים. פשע שמעולם לא ניתן לו שם. שיתפתי בדברים את פרופ' קוטלר, והוא אמר 'יש פשעים שהם אולי קשים מכדי להאמין שהם מתרחשים - אבל לא קשים מכדי שיתרחשו. תחקרי, תכתבי. זה חשוב'. הרגשתי שהוא שולח אותי למסע, לחשוף את הדבר הזה כשהוא לצידי. כתבנו יחד טור דעה משותף וחיפשנו שם לפשע הזה. 'קיין' - זה קשר משפחתי, ו'סייד' מסמל את השיטתיות. זה עינוי מכוון ולא מקרי".
בין הדפוסים הייחודיים לקינוסייד, מתארת הנציבות בדוח המפורט רצח לעיני בני המשפחה, וגם הפרדה של בני משפחה אלה מאלה. "באחד הסרטונים רואים אמא מתחננת שהמחבלים לא ייקחו את הבן שלה, וזה ברור שהמחבלים מבינים שהקרנה של סבל משפחתי מעמיקה את הטראומה".
דפוס נוסף הוא שיתוף ההתעללות בבן המשפחה. קרוביו מקבלים התראה על השידור ברשתות החברתיות וצופים בזמן אמת בסבל של בני משפחתם. בחלק מהמקרים המחבלים שלחו לקרובי משפחה סרטונים ותמונות של יקיריהם סובלים, מעונים ונרצחים בווטסאפ. את הדוח הזה הציג קוטלר השבוע בפני הנשיא הרצוג.
"זה פשע נגד האנושות שהוא חלק מהשמדת עם", מסביר קוטלר. "פשע מלחמה שעושה שימוש בקשרים וביחסים בין בני המשפחה באופן ממוקד כדי למקסם ולהעצים את הסבל, תוך שימוש באלימות ובטרור ברוטאלי, בעינויים וברצח. אנחנו קוראים לזה 'פשע ללא שם - עבור קורבנות ללא קול'; סוג של פשע מלחמה שראינו בעבר, אבל עד היום לא קיבל הכרה".
התפרצות אנטישמית
הרצח של בני הזוג שרה מילגרם ורון לישינסקי ז"ל, עובדי השגרירות הישראלית בוושינגטון, בשבוע שעבר, זעזע את קוטלר. "אנחנו עדים להתפוצצות גלובלית של אנטישמיות - גם במדינה שלי", הוא אומר, "בקנדה יש שיעור האירועים האנטישמיים ופשעי השנאה וההתבטאויות האנטישמיות הגבוה ביותר. כך גם בארה"ב, באוסטרליה, באיטליה ובמדינות רבות. יהודים מהווים אחוז אחד מכלל האוכלוסייה בקנדה, והם מהווים מטרה ל־72 אחוזים מהפשעים שמבוצעים על רקע דתי, וידוע לנו שאלה פשעים בתת־דיווח. פשעים אנטישמיים הם פשעים נגד קהילה, וזה מהדהד ומשפיע על כל הקהילה. רצח עובדי השגרירות בוושינגטון הוא לא פשע שנשאר רק בוושינגטון. הוא מהדהד לכל העולם".
קוטלר מציין: "אנחנו עדיין תחת השפעת זוועות 7 באוקטובר, רצח המוני, טבח, אונס, עינויים, שריפת משפחות, כריתת ראשים ואיברים, חטיפת אזרחים, ועדיין יש לנו 58 חטופים בשבי. בכל יום שהם עדיין שם, נמשכים הפשעים נגד האנושות. וזה לא רק פשע של חמאס; זה טרור של השמדת עם - רצח עם אנטישמי. חמאס מצהיר על כוונתו להשמיד את ישראל מאז 1988.
"אחרי טבח 7 באוקטובר, היינו יכולים לצפות לא רק לגינוי אלא לפעולה גלובלית", הוא מציין מבלי לחסוך ביקורת. "מה שראינו בפועל זה הכחשה, שתיקה מחברים ואדישות מבעלות ברית, וחמור מכך ראינו גם תמיכה בזוועות, הצדקה, ראינו חגיגה והאדרה של הזוועות בכיכרות. שר המשפטים בקנדה ג'ון טרנר אמר לי ב־1968 - 'דמוקרטיות לא צומחות במקרה, צריך לשמור עליהן, להזין אותן, לגונן עליהן'. זה היה כבר ב־1968. ההתפרצות הגלובלית של האנטישמיות לא פוגעת רק ביהודים. האנטישמיות היא איום על הדמוקרטיות, זאת קריאת השכמה".
קוטלר מזהה עוד תהליכים גלובליים מדאיגים כמו התחזקות הברית בין המדינות האוטוריטריות - רוסיה, סין, ובמיוחד איראן. מנגד, "אנחנו רואים היפרדות של הדמוקרטיות, בזמן שממשל טראמפ עוד מבצע הפיכה בברית הטראנס־אטלנטית. לצד כל זאת, בעידן של מידע שגוי ודיסאינפורמציה קשה מאוד להסביר לעולם ולהצדיק את העמדה של ישראל, ואני מודאג - כי לממשלת ישראל מעולם לא היתה אסטרטגיה כוללת".
אחרי מתקפת חמאס פרסם קוטלר מאמר, שבו הציע לישראל לאגד קואליציה בינלאומית למען החטופים. "ל־30 מדינות יש אזרחים שנחטפו. זאת לא רק אחריות של ישראל - זאת אחריות בינלאומית לדרוש את שחרורם המיידי ללא תנאים במסגרת החוק הבינלאומי, אבל ישראל לא מובילה את הקהילה הגלובלית להבנה הזאת".
קוטלר הציע במאמרו שבעה עקרונות מחייבים ל"יום שאחרי": פירוק חמאס מנשקו, "לא ייתכן שתהיה מדינת טרור במזרח התיכון, שגם מדכאת את האוכלוסייה שלה, לכן אני קורא לשחרר את פלשתין - מחמאס"; פירוק תשתית הטרור של חמאס, "כרגע תשתית הטרור היא בבתי חולים, בבתי ספר, בבתים פרטיים, במסגדים, בגני ילדים, במבנים של אונר"א, לכן זה בלתי אפשרי לצפות שלא יהיו קורבנות אזרחים כי זה חלק מהשאיפה של חמאס. בזמן שישראל פועלת למזער אבידות בנפש, חמאס פועל למקסם - כדי לקדם את התעמולה שלו נגדנו". בהמשך יבואו פירוז צבאי של עזה; דה־רדיקליזציה של אידיאולוגיית השמדת העם של חמאס; כינון מוסדות שלטון בעזה בשיתוף קואליציה עם איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים; בנייה מחדש ושיקום; ולבסוף: דמוקרטיזציה.
"כן, הפלשתינים הם עם", הוא מדגיש בשיחה איתנו, "יש להם זכות להגדרה עצמית ולמדינה עצמאית - אבל היא חייבת להיות דמוקרטית, מגינת זכויות אדם, מבוססת על שלטון החוק. הפלשתינים זכאים לזה. זה אחד הדברים החשובים שבאחריותנו - לוודא שיש גוף שלטוני פלשתיני דמוקרטי, אחרת - עם מה שקורה עכשיו, כשצרפת ואנגליה מכוונות להכרה במדינה פלשתינית - אנחנו דוהרים לשתי מדינות לשני עמים, כאילו לא אכפת לנו אם יהיה שם שלטון טרוריסטי, אוטוריטרי או מושחת. אנחנו אלה שצריכים לפעול כאן ועכשיו, אבל לוודא שזאת תהיה מדינה דמוקרטית. האחריות היא לא רק של ישראל".
המיקרופון הגלובלי
אלא שהמציאות הברורה עבור ישראלים - זו שבה חמאס נוקט את כל האמצעים והשיטות שיש לטרור להציע, וגם כאלה שלא ניתן להעלות על הדעת, בשידור חי לעיני העולם כולו - מאבדת אחיזה בדעת הקהל העולמית. לא רק שפשעי חמאס נגד האנושות מוכחשים, אלא שישראל מוצגת בעולם כמי שמבצעת רצח עם. השבוע הגיעה הביקורת על ישראל ומלחמתה בעזה לשיא, עם פרסום הידיעה על תשעה מילדיה של הרופאה עלאא א־נג'אר, שנהרגו מהפצצות צה"ל.
"אני חושב שלא ניתן לחסל אידיאולוגיה רצחנית שטופת שנאה שדוגלת בהשמדת עם, אלא אם כן מקיימים שבעה עקרונות שעליהם דיברתי. זה תהליך, ולישראל יש תפקיד מרכזי בהעברת המסר - שזאת האחריות של הקהילה הבינלאומית. אסטרטגיה צבאית לבדה לא תגרום לקהילה הבינלאומית להבין. חמאס מנצל את הסבל של העם שלו, לכן אנחנו משחקים לידיהם. המאבק של חמאס גם טרוריסטי, גם דיפלומטי, גם לגאלי, גם תעמולתי, ושל ישראל הוא רק מאבק צבאי".
אז כששרים בממשלת ישראל מדברים במונחים של "לכתוש", "לחסל", "להרעיב", מה זה גורם?
"אני לא יכול להבין אותם. בתביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק, כשאומרים שישראל משתמשת בהרעבה כנשק, במקום שישראל תאמר 'אנחנו רוצים ושואפים לספק מזון לאוכלוסייה בעזה, אבל חמאס חוטף את הסיוע' - יש מנהיגים בישראל שאומרים 'כן, אנחנו רוצים להרעיב את הפלשתינים'. זה רק מזין את ההאשמות, כתב התביעה רצוף ציטוטים של בן גביר, סמוטריץ' ונציגים אחרים של הממשלה. בעולם מצטטים אותם באופן שיטתי, ועכשיו מצטטים גם את יאיר גולן ואהוד אולמרט, כך שאנחנו נמחצים בין הפטיש לסדן. אני חושב שבישראל לא מבינים שיש מיקרופון גלובלי. אם מישהו מדבר פה זה לא נשאר רק בישראל - זה יוצא באופן ויראלי לעולם. תהיו חכמים - תקפידו על מה שאתם אומרים".
שתיקת האומות
התבטאויות קיצוניות מימין ומשמאל אכן מזיקות לתדמיתה ולמעמדה המשפטי של ישראל, אבל לקוטלר יש מאבק ארוך שנים מול מוסדות בינלאומיים שאינם נאבקים באנטישמיות. הבולט שבהם הוא האו"ם.
"זה כך כבר 50 שנה", הוא מספר, "ב־2004, כשהייתי התובע הכללי וקופי אנאן היה מזכ"ל האו"ם, פגשתי אותו. לעולם לא אשכח את הדברים שאמר לי: 'או"ם שלא מציב את המאבק באנטישמיות בראש סדר העדיפויות, הוא ארגון שבוגד בעבר שלו ומפקיר את עתידו'. האו"ם מפר את המנדט ההיסטורי שלו".
זה נשמע כמו קרב אבוד.
"אני לעולם לא חושב שזה קרב אבוד, אני תמיד אופטימי, אבל אני גם ריאליסטי. ישראל מוכרחה לפעול בשיתוף פעולה, לא לפעול לבד בקהילה הבינלאומית, אחרת היא תהיה מבודדת עוד יותר. היא חייבת לגייס תמיכה בינלאומית מוסרית, היא חייבת לשנע את דעת הקהילות הדמוקרטיות, להבהיר להן שאיום על ישראל הוא איום על כלל הקהילות הדמוקרטיות, שהאיום האנטישמי הוא איום על האומות המאוחדות ועל כל מערכת החוק הבינלאומי. אנטישמיות חותרת תחת החוק הבינלאומי שצמח מהשואה. מה אומרת הצהרת זכויות האדם של האו"ם? אסור לשתוק מול המעשים הברבריים ביותר באנושות, לכן גם אסור להיות אדישים מול הזוועות שמתרחשות היום".
ובכל זאת הם שותקים.
"כן, הם לא מבינים שזה איום גם עליהם. שאלה איום ומתקפה על האנושיות. לכן צריך תמיכה. יהודים לבד לא יכולים להיאבק בזה. לכן צריכה תמיכה מוסרית, קואליציה של קהילת המדינות הדמוקרטיות".
כשבעולם רואים תמונות של ילדים מפוחדים, מורעבים, פצועים, מתים בעזה, איך זה משפיע על ישראל?
"אם חמאס היה משחרר את החטופים כבר ב־8 באוקטובר, דבר מכל זוועות המלחמה לא היה מתרחש. אבל לחמאס יש אינטרס למקסם את הנפגעים, בעוד האינטרס של ישראל הוא למזער את הפגיעה. אנחנו נלחמים בגוף שהופך את הזוועות ואת המוות של עמו לכלי נשק נגדנו. אני חושב שבנקודת הזמן הזאת צריכים להגיע להפסקת אש. לעצור את העוינות, חייבים לסיים את הסבל האנושי. האזרחים החפים מפשע בעזה מנוצלים על ידי חמאס לצורכי תעמולה, לכן אני אומר, 'שחררו את פלשתין - מחמאס'. זה צריך היה להיות סלוגן בינלאומי, זאת העמדה שישראל היתה צריכה לנקוט, ולהוביל את הקהילה הבינלאומית למטרה הזאת".
אחד הגופים הבינלאומיים המשמעותיים הוא בתי הדין הבינלאומיים. מה אנחנו עושים לא נכון שם?
"כן, יש לא רק בית הדין הבינלאומי לצדק, יש גם בית הדין הפלילי הבינלאומי, והבסיס של בית הדין הפלילי הוא עקרון המשלימות ועקרון שיתוף הפעולה. עקרון המשלימות אומר שהמערכת הבינלאומית לא תהיה תחליף למערכת משפט העצמאית במדינה, ככל שהיא קיימת במדינה הדמוקרטית. ישראל היא דמוקרטיה, ויש לה מערכת משפט עצמאית. לכן אמרתי לתובע הכללי של בית הדין, 'אם אתה מוציא צווי מעצר נגד ישראל, אתה חותר תחת ערכי היסוד של בתי הדין'. הוא ענה 'אתה צודק, אבל ישראל חייבת לחקור בעצמה פשעים'. הצענו לפעול בעיקרון של שיתוף פעולה. ארגנתי פגישה בין התובע המיוחד והצוות שלו לבין ההנהגה הישראלית. הפגישה נקבעה ל־20 במאי, 2024. הייתי כאן וההנהגה בישראל ניאותה להיפגש, אבל כרים קאן ביטל ברגע האחרון. במקום זאת הוא זימן מסיבת עיתונאים והצהיר שהוא מוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. מה שלא ידעתי אז, זה שחודש לפני כן הוא נסע לוונצואלה ונפגש עם הנשיא. במקרה הייתי חלק מצוות בינלאומי שחקר פשעים נגד האנושות שמתבצעים בוונצואלה. מה עשה כרים? הוא נמנע מהוצאת צווי מעצר נגד המנהיגים בוונצואלה, מכיוון שהם שיתפו פעולה".
מה ישראל יכולה לעשות באופן פרו־אקטיבי? להגיש בעצמה תביעות?
"זה מה שאנחנו עושים עכשיו במרכז ראול ולנברג לזכויות אדם, שאני עומד בראשו. אנחנו מייצגים משפחות של קורבנות. פגשנו ב־24 בפברואר את התובע המיוחד כרים קאן, וזה משהו שהוא רעיון מצוין שאני חושב שישראל צריכה לעשות עכשיו: טריבונל בינלאומי היברידי, שיורכב ממומחים ישראלים, שיתבעו פשעים נגד האנושות בבית הדין ההיברידי. באותה דרך שבה ישראל יזמה את העמדתו לדין של אייכמן, וקבעה בעקבות זאת עקרונות חוק בינלאומיים תקדימיים".
מה מצפה לישראל? האם נראה עוד תביעות? עוד צווי מעצר?
"אני חושב שהיה לנו עד כה ייצוג משפטי מצוין בפני בית הדין הבינלאומי, אבל הפרקליטים, מצוינים ככל שיהיו, והם מצוינים - יכולים לעשות רק את מה שהם יודעים לעשות בצד המשפטי. יש עולם משפטי בינלאומי מחוץ לבית המשפט - שצריך להביא אותו בחשבון. זה מחזיר אותנו לנקודה הבסיסית, שיש חוסר בהבנה האסטרטגית. אני לא אומר שהקהילה הבינלאומית לא אחראית לאמת עובדות, להתמודד עם דיסאינפורמציה, אבל כשהטיעונים הפלשתיניים נשמעים באוזניהם באופן קבוע, וזה לא קורה מהצד הישראלי, וכשלישראל יש רק אסטרטגיה צבאית, והטלוויזיה מראה בכל ערב תמונות מזעזעות מעזה, לצד אמירות מצד חברי ממשלה ומהצד השני - אנחנו בבעיה".
לא רק איום גרעיני
קוטלר לא חוסך ביקורת גם מהמשא ומתן שמנהל הנשיא טראמפ עם איראן. "להתרכז רק באיום הגרעיני זו טעות", הוא אומר. "איראן מהווה גם איום בליסטי. היא מחוללת הטרור הגדולה בעולם באמצעות שליחים, היא מאיימת בהשמדת עם, ואני מצטט איום מפורש של המנהיג העליון של איראן, חמינאי: 'לא יכול להיות פתרון לקונפליקט הישראלי־ערבי בלי השמדת מדינת היהודים'. הוא חזר על זה רק לפני כמה שבועות, כשהתייחס לישראל כגידול סרטני במזרח התיכון. חמינאי מעולם לא הואשם בהפצת שנאה ובכוונה לבצע רצח עם. התבטאויות אלה בלבד הן הפרה של אמנת האו"ם נגד השמדת עם. ואם מדברים על אפרטהייד - האפרטהייד האמיתי היום הוא זה שמתרחש על רקע מגדרי באיראן, כשנשים מסומנות, מעונות ונרצחות. נשים באיראן סובלות מדיכוי מאסיבי. זו טעות להתרכז רק באיום הגרעיני. זה משדר שאיראן יכולה להמשיך לעשות ככל העולה על רוחה בשאר המובנים".
המשטר האיראני סימן לא רק את ישראל כאויבת, אלא גם את קוטלר עצמו, שבמסגרת פעילותו, בין היתר, מייצג אסירים פוליטיים ממתנגדי המשטר באיראן. בשנה שעברה הוא ניצל מניסיון התנקשות בזכות התרעה מוקדמת של שירותי הביטחון הקנדיים.
"חזרתי עם אשתי מצעדה למען השלום בוושינגטון ב־14 בנובמבר 2023", הוא משחזר. "כשנחתנו בשדה התעופה במונטריאול, קיבלתי הוראה משירות הביטחון שלנו בקנדה לא לצאת מהשדה, להמתין לנציגים שלהם, והם הגיעו לפגוש אותנו. אמרו לי שיש איום ממשי ומיידי על חיי, שיש כוונה מפורשת לרצוח אותי. מאז יש לי ארבעה רכבים משוריינים מחוץ לבית, 24/7. כשאני הולך להסתפר, כשאני הולך לביקור בבית חולים, אני מלווה בשמונה אנשי ביטחון שמגינים עלי כל הזמן. יש לי הגנה יוצאת מן הכלל בקנדה, ואני יכול רק לשבח אותם".
ידעת מהתחלה מי עומד מאחורי זה?
"כששאלתי את אלה ששומרים עלי מאיפה האיום, הם לא ידעו לומר. אחרי כמה חודשים פגשתי את ראש שירות הביטחון שלנו, וכשהוא אמר לי שהאיום מגיע מהמשטר האיראני לא הייתי מופתע. בשנת 2000, כשהייתי חבר פרלמנט, יזמתי את 'שבוע האחריות השנתי של איראן' כדי לחייב אותה לשאת באחריות לכל האיומים שהיא מהווה, כפי שציינתי. ייצגתי ואני עדיין מייצג את האסירים הפוליטיים המובילים באיראן. לקח הרבה זמן עד שהצלחתי להכניס את משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור של קנדה, וכפי שאומרים לי חבריי האיראנים, אני מופיע על בסיס קבוע בתקשורת האיראנית אוחז בדגל ישראל, כשמאחוריי מתנגדי המשטר והנהגת ארגוני הנשים, כלומר אני עומד בראש מה שהם מציגים ככל הרוע של המערב. אני לא יודע איך תכננו להתנקש בחיי, אני רק יודע שזה היה איום קטלני ומיידי. באוקטובר בשנה שעברה היה האירוע השנתי של בית הספר למשפטים שבו למדתי. רציתי להגיע, אבל התקשרו והזהירו אותי שיש התרעה מיידית - שהיום מתכוונים לרצוח אותי".
איך אתה חי בפחד הזה?
"אני לא יכול לתת לאיומים להפריע לחיי ולעשייה שלי".
אז בכל פעם שאתה יוצא מהבית, יש מאחוריך צל?
"כן. אבל אני לא נגד העם באיראן, אני תומך באזרחים. חבל שהמשטר שם לא תומך בעם האיראני. זה קצת כמו חמאס, לכן לא אעצור את הפעילות שלי. אם הם רוצים להמשיך לאיים - הם ימשיכו לאיים".