בחגים נדמה שהארוחה אף פעם לא נגמרת. ערב חג אצל ההורים, למחרת צהריים אצל החמות, שבת עם החברים. שולחן רודף שולחן, ואין לגוף אפילו רגע אחד לנשום. בתוך השפע הזה אנחנו מבטיחות לעצמנו להיות חכמות: צלחת קטנה, קצת מכל דבר, לשמור מקום לקינוח.
אבל אז זה קורה. המנות צבעוניות מדי, הריחות חזקים מדי, והידיים זזות מהר יותר מהמחשבות. הצלחת מתמלאת מעצמה, ואנחנו מוצאות את עצמנו שואלות: איך שוב איבדתי שליטה, למרות כל מה שתכננתי?
האמת היא שזה לא קשור לחולשה אישית. מחקרים חדשים מראים שהמוח שלנו מופעל על ידי דמיון, רמזים חושיים וגירויים חזותיים עוד לפני שהרעב בכלל נכנס לתמונה. והחדשות הטובות? ברגע שמבינים איך זה עובד, אפשר להשתמש בזה לטובתנו.
הדמיון שעובד בשבילך
מחקר מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה (2023) מצא שתרגול קצר של דמיון מנטלי מודרך - לדמיין שאת אוכלת מזון בריא, עם טעם, ריח ומרקם, העלה את החשק למזון בריא וגם את הסיכוי לבחור בו בפועל.
למה זה קורה? בזמן דמיון מופעלים אותם אזורים במוח שפועלים גם כשאנחנו אוכלות באמת, למשל הקורטקס האורביטו פרונטלי והאינסולה שמעבדים טעם ותחושת שובע. עבור הגוף, זה כמעט אמיתי.
כלי פרקטי: לפני שאת ניגשת לשולחן, קחי דקה ודמייני את עצמך אוכלת מנה קלה וחגיגית: סלט רימונים טרי או דג ברוטב עגבניות. ברגע שהמוח “טעם” את זה בדמיון, גדל הסיכוי שזה מה שתשימי בצלחת.
כשהדמיון עלול לשחק נגדך
מחקר עדכני (Peng, 2025) הראה שככל שהדמיון החושי עשיר יותר, לא רק טעם אלא גם ריח, מרקם ותחושה - כך הקרייבינג לאוכל גובר, והדבר נמצא קשור גם ל-BMI גבוה יותר.
ההסבר: כשאנחנו מדמיינות אוכל באופן חי מדי, משתחרר יותר דופמין במערכת התגמול (במיוחד בגרעין האקומבנס), וזה מגביר את המשיכה והקושי לעצור.
כלי פרקטי: אל תנסי “לא לחשוב על הקינוח”. זה רק יעצים אותו. במקום זה, הפני את הדמיון שלך לתחושה שאחרי הארוחה: הקלילות, האנרגיה והשביעות הנעימה. המוח מגיב גם לזה.
אוכלים עם העיניים
מחקר מאוניברסיטת פאסאו (2024) מצא שכאשר מציגים לאנשים תמונות של מנות, הבחירה שלהם מהירה יותר, אבל גם אימפולסיבית יותר ולרוב פחות בריאה. כשאותן מנות הופיעו בטקסט בלבד, הבחירה הייתה איטית יותר אך נבונה יותר.
זה קורה כי תמונות מזון מפעילות את המערכת הלימבית (כולל האמיגדלה) שמייצרת תגובה רגשית מהירה. טקסט לעומת זאת דורש עיבוד איטי יותר בקליפת המוח הקדמית, האזור שמקושר לחשיבה שקולה.
כלי פרקטי: סידור השולחן משנה הכול. הציבי את הסלטים והירקות מקדימה, ואת הקינוחים והמנות הכבדות רחוק יותר מהעין. מה שעומד מולך - זה מה שנכנס לצלחת.
לסיכום
הקרייבינג בארוחות חג הוא לא כישלון אישי, אלא תגובה טבעית של המוח לשפע של ריחות, צבעים ודמיון. ברגע שאנחנו מבינות את זה, אפשר להפוך את הטריקים של המוח לכלים שעובדים בשבילנו: לדמיין את הבחירה הבריאה, להפנות את המחשבות, לנהל את מה שהעיניים רואות.
כך אפשר לשבת סביב השולחן, להנות מהטעמים של החג - ולהרגיש שהפעם אנחנו באמת בשליטה.
שירלי קורן, דיאטנית קלינית ומאמנת כושר, מייסדת אפליקציית הכושר FitMama.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו