אנחנו רגילים לחשוב שפרפקציוניזם הוא דבר טוב. שהוא מניע אותנו קדימה, ושאם נציב לעצמנו רף גבוה - נגיע רחוק. אבל בעולם של שינוי הרגלים, דווקא הרצון להיות "מושלמים" הוא אחד המחסומים הרציניים ביותר בדרך להצלחה.
תארו לעצמכם את זה: אתם מתחילים תוכנית תזונה או אימונים. חדורי מוטיבציה, אתם מחליטים שהפעם זה יהיה מושלם. לא תפספסו אף אימון, תאכלו בדיוק לפי ההנחיות. בלי פיתויים, בלי טעויות - רק שהחיים קורים.
ופתאום, סטייה קטנה מהתוכנית מתפרשת אצלכם ככישלון טוטאלי. ומהר מאוד מגיע הרגע שבו אתם פושט מפסיקים. וזה לא רק עניין של אופי - זו תגובה טבעית של המוח.
כששלמות מרגישה כמו איום
המוח שלנו לא מתוכנת לשאוף לשלמות, הוא מתוכנת לשמר אנרגיה ולהגן עלינו מאיומים. כשאנחנו מציבים לעצמנו רף לא מציאותי, בלי מרחב לטעות או לנשום - מערכת העצבים שלנו נכנסת למצב של דריכות יתר.
הגוף מפריש קורטיזול, האמיגדלה (מרכז הפחד) נדלקת, ומערכת התגמול - שמבוססת על חיזוקים חיוביים - מפסיקה לפעול. כי אין תגמול אם אין שלמות.
התוצאה? תחושת כישלון, ירידה במוטיבציה, רצון לפרוש.
מה המחקרים מראים
מחקר שנערך בתקופת הקורונה עקב אחר קבוצה של אנשים שרכשו אופני כושר. לפני שהתחילו, נשאלו: "כמה פעמים בשבוע תתאמנו?" הרוב ענו: לפחות 4-5 פעמים.
אבל בפועל? דווקא אלה שציפו מעצמם הכי הרבה - התאמנו הכי מעט. לעומתם, מי שנתן תחזית ריאלית - דווקא כן הצליח להתמיד.
השלב השני במחקר היה מעניין לא פחות: שאלו את אותם אנשים שוב, אחרי האכזבה מהפעם הראשונה, מה הם מצפים שיקרה בשבועיים הקרובים. למרבה ההפתעה, מי שאיכזבו את עצמם - דווקא הציבו רף גבוה יותר בפעם השנייה. ונחשו מה קרה? הם נכשלו שוב.
זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל מחקרים רבים מאשרים: ככל שאנחנו מצפים מעצמנו יותר מדי - כך הסיכוי שנתמיד לאורך זמן קטן יותר.
במחקר רחב היקף נוסף, שנערך בקרב יותר מ-1,300 מבוגרים (רובם נשים), נמצא שמתמודדים עם עודף משקל שהציבו לעצמם מטרות רזון קיצוניות - נטו להיכשל יותר, ודיווחו גם על יותר חרדה, ביקורת עצמית ודיכאון. בקרב נשים בגילאי 25-65, התברר שנשים שעסקו יתר על המידה בצורה החיצונית שלהן - היו הראשונות לפרוש מהתהליך.
הסכנה שבמיינדסט "הכל או כלום"
פרפקציוניסטים רבים חיים במחשבה של שחור או לבן. אם לא אכלתי הכי בריא היום - אז "הרסתי הכל". אם פספסתי אימון - אז כבר לא משנה. אבל המוח לא עובד ככה. הוא לא נבנה מהצלחות חד-פעמיות, אלא מהרגלים מצטברים.
במקום לשאול "האם עמדתי ב-100%?" - הוא מגיב לשאלה "האם אני מרגיש בטוח להמשיך גם אחרי שנפלתי?"
וכאן נכנסת גישת "המספיק טוב", או לפי הכלל הפופולרי - חוק ה-80/20. היכולת להמשיך גם כשלא הכל הלך לפי התוכנית, לתת למוח חיזוקים חיוביים על כל התקדמות (גם אם קטנה), וליצור תחושת הצלחה שקטה שמחזיקה לאורך זמן.
אז מה עושים עם זה?
במקום לשאוף לתפריט מושלם - שאפו לאיזון.
במקום לכוון ל-7 אימונים של שעה בשבוע - התחילי מאימון של 5 דקות ביום.
במקום להסתכל על כל הדברים שלא הצלחתם היום - שימו את הפוקוס על מה שכן עשיתם.
ובמקום להתאמץ לא להיכשל - תתרגלו לשחרר, להמשיך הלאה, ולא לתת לנפילה אחת להכתיב את כל הדרך.
מחקרים מראים שוב ושוב: דווקא אנשים שמורידים את רף השלמות - הם אלה שמצליחים להחזיק באורח חיים בריא לאורך זמן.
בפעם הבאה שאתם אומרים לעצמכם "אם כבר חרגתי, אז כבר לא משנה" - תזכרו: משנה מאוד. זה לא צריך להיות 100%. מספיק 80%.
בסופו של דבר, זו לא השלמות שתוביל אתכם לתוצאה - זו היכולת שלכם להמשיך גם כשזה לא מושלם.
שירלי קורן, דיאטנית קלינית ומאמנת כושר, מייסדת אפליקציית הכושר FitMama.
להורדת האפליקציה לחצו כאן
