כולנו רוצים להיות מאושרים. אנחנו מחפשים את התזונה הנכונה, ההרגלים הבריאים והדרך הכי טובה לחיות - רק כדי לזכות בתחושה הנחשקת שנקראת אושר.
העניין הוא שבאותה נשימה הרבה מאיתנו, בלי לשים לב ובלי להיות מודעים לכך בכלל - גם מפחדים מהאושר. עם כל הרצון הטוב וההשתדלות, אנחנו חוששים שהגרוע מכל יקרה או מעדיפים שלא לקוות לטוב כדי לא להתאכזב. אם זה נשמע לכם מוכר, ייתכן שאתם סובלים מצ'רופוביה - הפחד מאושר
"זה פחד מאוד שכיח, אבל לא כזה מוכר... הרבה מאוד אנשים מסתובבים עם זה", מסבירה הדר זוהר, מטפלת ומאמנת זוגית. "זה הפחד שלנו להרגיש שמחים, לחוות אושר או אפילו לקוות לטוב".
צ'רופוביה (Cherophobia) - המושג שמגיע מהמילה היוונית "chairo" שפירושה שמחה - זהו פחד שמתבטא בהימנעות מרגשות חיוביים ומחוויות של אושר. "כולם רוצים להיות מאושרים ושמחים, אבל הרבה מאוד מפחדים מזה", אומרת זוהר.
למה אנחנו מפחדים מהטוב?
הפחד מאושר נובע מתחושה עמוקה שאם נשמח, משהו רע יקרה אחר כך. "ברגע שאני מאושרת זה תמיד נגמר באכזבה", זוהר מתארת את הדפוס המחשבתי שהיא שומעת הרבה בקליניקה. "לא רוצים להתרגש יותר מדי, לא לעשות עין הרע, אם אני אקבל הרבה אולי אני אאבד את זה וכו.. ".
זוהר מזהה שלושה מקורות עיקריים לצ'רופוביה:
חוויות עבר כואבות: אנשים שחוו אובדן, בגידות או פרידות קשות. "אז אם אני אאמין שטוב אני לא יודעת מה יהיה מחר".
השפעות משפחתיות ותרבותיות: נטיות לצפות לגרוע. "עדיף שתשמרי על עצמך... כל ההתניות האלה, שהושרו בנו זה יכול להיות תרבותי או משפחתי".
דימוי עצמי נמוך: "תחושה של ערך עצמי נמוך, או חוסר בטחון, אז אני לא יכולה להאמין - אני מפחדת מהטוב, כי לא באמת מאמינה שאני ראויה לו".
לדבריה אגב, הפחד הזה הוא הגיוני, כי אם טוב לנו יש לנו מה לאבד, "כשרע אין לי מה לאבד, אבל כשטוב לי אני מסתכנת בלאבד משהו שיש לי", מסבירה זוהר.
איך צ'רופוביה הורסת את הסיכוי למצוא אהבה?
הפחד מאושר יוצר דפוסים הרסניים בכל מיני תחומים בחיים, ובין היתר גם בקשרים רומנטיים. זוהר מתארת כמה ביטויים נפוצים:
החיפוש אחר התירוץ המושלם - "הם תמיד מסבירים לעצמם למה זה לא זמן טוב לאהבה - כי עליתי במשקל, חשבתי על נסיעה לחו"ל, אני בין עבודות, אני צריכה לעבוד על עצמי. תירוצים למה עכשיו זה לא מתאים".
ה"גוטסינג" העצמי - "הם יוצאים לדייט, מרגישים ניצוץ ואז הם עושים גוטסינג... מרגישים שאולי זה טוב מדי בשבילם - הוא יפה מדי, חתיך מדי, הוא לא יזכור אותי".
הקטנת הצלחות - "הם אלופי העולם להקטין הצלחות - נגיד מישהו הביא לי זר פרחים או הצלחתי להיות קשר בקשר למשך חודש - ואני לא מתייחסת לזה כהישג, אני מנסה להקטין הכל - זה לא באמת נחשב".
בריחה כשהקשר מתחמם - "הרבה מאוד פעמים בורחים כשהקשר מתחיל להיות קרוב... הם מאוד מפחדים אינטימיות, להחיות את הרגשות שלהם".
למעשה הפחד מאושר גורם לכך שהשיח הפנימי הופך לשלילי, ובכך מונע מאיתנו לחוות את מה שאנחנו כל כך משתוקקים לו. "קודם כל כדי להיות באהבה, אתה חייב הסכמה פנימית לשמוח", מדגישה זוהר. "אהבה זה רגש חיובי, ואם אתה לא מסכים לעצמך לשמוח, אז יש משהו שמחבל".
התודעה "לוחשת" שזה מסוכן, ואז אם הלב פתאום נפתח, אז אני ארגיש צורך לקחת צעד אחורה. כך למעשה מתחילים לופים של קשרים לא מדוייקים ואנחנו מוצאים את עצמנו בדייטים שלא מתפתחים לשום מקום.
View this post on Instagram
איך זה בא לידי ביטוי?
- מבחני אהבה מתמידים: "אני כל הזמן בוחנת אותו... אני אעשה לו פרצופים ונראה אם הוא עדיין שם"
- הימנעות מביטוי רגשות: "אני לא אגיד אני אוהבת אותך, נעים לי איתך, אני מפחדת לבטא"
- בחירה בפרטנרים לא מתאימים: "אנשים שלא זמינים רגשית, אנשים שגרים בחו"ל, לא סוגרים על עצמם"
אז איך יוצאים מהלופ?
שלב 1: פיתוח מודעות - "קודם כל אנחנו צריכים מודעות כדי לזהות את הדפוס", מסבירה זוהר, "שאלו את עצמכם: האם אתם נמנעים משמחה? האם אתם מתכווצים כשמשהו טוב קורה? האם אתם מנהלים מתודעת פחד או שמחה?
שלב 2: עבודה על אמונות שורשיות - "בגלל שפחד מייצר אמונות, אז חשוב לבדוק עם עצמי: מה אני חוששת שיקרה אם אני באמת אשמח? מה למדתי בילדות על שמחה? האם אני מאמינה שמותר לי לאהוב ולהיות נאהבת? מה בעצם האוטומט שלי בחשיבה"
שלב 3: תרגול שמחה במנות קטנות - "אפשר לתרגל שמחה מנות קטנות ולאפשר לעצמי ליהנות ממנו בלי רגשות אשם".
למשל: אחרי שיחה טובה עם חברה, אל תגידו "לקחתי לה הרבה מהזמן", או אם לקחתם הפסקה מהעבודה, אל תגידו "עכשיו הצטברה לי הרבה עבודה", אלא תתמקדו בהנאה מהחוויה, הרשו לעצמכם ליהנות מהרגע כפי שהוא.
"גם בדייט - לא לחשוב על התוצאה", מדגישה הדר, "ליהנות מהרגע - לשאול את עצמנו, האם אני באמת בסכנה או שאני פשוט רגילה לא לשמוח?"
שלב 4: כתיבת סיפור חדש - אחרי שזיהנו את הדפוס ואת צורת החשיבה, זה הזמן לייצר תודעה חדשה. זוהר ממליצה על תרגיל יומי פשוט: "כל לילה לכתוב רגע שהתרגשתי ממנו, להוקיר משהו טוב... לתרגל את שריר השמחה. כי זה שריר".
בתוך כל זה, חשוב גם לבחון את הסביבה: "האם אני בסביבה של אנשים שעושים לי טוב? האם מאפשרים לי להתלהב?"
יש תקווה
"צ'רופוביה לא חייבת להיות חלק מהחיים שלי, אני יכולה ללמוד לשמוח ולהתלהב... לאט לאט אבל לגמרי זה יכול לקרות", מבטיחה זוהר.
המסר החשוב: "זה לא מום באופי שלי - זה בר שינוי. זה מנגנון הגנה - שמגיע מאיזשהו כאב".
הפחד מכישלון, או במקרה הזה משמחה, אומר שבוודאות שלא תהיה לי הצלחה. שלא אחווה את האושר שאני בסתר ליבי כן מצפה לו. אבל אם אני מוכנה לנסות - אז יש סיכוי שתהיה לי הצלחה, שהאושר יגיע ואיתו האהבה.
השאלה האמיתית היא: מה יקרה אם תרשו לעצמכם לחוות אהבה? ייתכן שהתשובה תפתיע אתכם לטובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
