מה קורה למוח כשמפסיקים מולטיטסקינג למשך חודש?

אתם מאזינים לפגישת זום ברקע, בודקים מיילים תוך כדי, ועונים להתראות שקופצות בטלפון. או שאולי אתם בבית, אחרי יום עבודה, צופים בסדרה האהובה עליכם, ובמקביל גוללים באינסטגרם ומנהלים שיחה עם בן או בת הזוג. זה אולי מרגיש כאילו אתם מספיקים המון, אבל האמת היא שמולטיטסקינג כרוני לא בהכרח עובד לטובתכם.

"מולטיטסקינג מושך אנשים כי הוא יוצר אשליה של יעילות ושליטה בעולם מהיר ומוצף בגירויים", אומרת ד"ר קאשונה הדלסטון, פסיכולוגית מ־New Way Psychological Services. "מה שלרוב אנחנו מפספסים הוא שהמוח לא באמת עושה כמה דברים במקביל - הוא פשוט מחליף קשב במהירות". 

סינגל־טסקינג - עשיית דבר אחד בכל פעם - לא רק מפחית את העייפות שנוצרת ממעברים בלתי פוסקים בין משימות, אלא גם משפר משמעותית את איכות הביצוע. השיחות עם בן או בת הזוג הופכות עמוקות יותר. אתם לא מפספסים פרט חשוב במייל. מקשיבים באמת למה שנאמר בזום. ואפילו נהנים יותר מהסדרה שאתם צופים בה.

מה הפסיכולוגיה אומרת על מולטיטסקינג?

הפיתוי לעשות כמה דברים בבת אחת חזק במיוחד, ולא במקרה. יש מצבים שבהם זה גם הגיוני, למשל בפעולות פשוטות ובעלות סיכון נמוך כמו הכנת ארוחת בוקר. אבל מולטיטסקינג כרוני עלול לגבות מחיר.

"הוא יוצר עומס משמעותי על קליפת המוח הקדם־מצחית - האזור שאחראי על ריכוז, קבלת החלטות וויסות רגשי", מסבירה ד”ר הדלסטון. "המעברים התכופים בין משימות מעלים את העומס הקוגניטיבי, מגבירים את רמות הקורטיזול, הורמון הסטרס, ומקשים על המוח לשמור על קשב יציב או לווסת רגשות". 

בטווח הארוך, הפיצול המנטלי הזה עלול להוביל לחרדה, עצבנות ותחושת הצפה מתמדת - גם כשמבחוץ נדמה שאנחנו פרודוקטיביים. הוא עלול לגרום לעייפות מקבלת החלטות, לירידה באמפתיה, ליותר טעויות ולהתנהלות אימפולסיבית במקום מכוונת. במילים אחרות: מולטיטסקינג משפיע ישירות על איכות העבודה שלנו, על מערכות היחסים ועל תחושת הסיפוק הכללית מהחיים.

איך שוברים את הדפוס?

יש מי שטוענים שמולטיטסקינג דומה במידה מסוימת להתמכרות, ולכן נדרש מאמץ מודע כדי לצאת ממנו. ד”ר בוב האצ’ינס, פסיכולוג התנהגותי וארגוני, מסביר למה.

"המוח שלנו מתגמל חידוש", הוא אומר. "בכל פעם שאנחנו פותחים לשונית חדשה, בודקים התראה או עונים להודעה קצרה - משתחרר דופמין. זה 'בוסט' קטן, ואנחנו מפרשים את לולאת המשוב הכימית הזו כהישג". 

לכך מצטרפת גם תרבות שמקדשת עומס. להיות עסוקים כל הזמן, לעשות חמש משימות במקביל - כל אלה נתפסים כסימן לחשיבות, להצלחה וליעילות.

היתרונות של הפסקה בת 30 יום ממולטיטסקינג

סינגל־טסקינג מאפשר לנו לעבוד בהרמוניה עם האופן שבו המוח באמת בנוי לפעול. "כשאנחנו מתמקדים במשימה אחת, אנחנו מאפשרים למוח לזרום עם נרטיב או בעיה אחת", אומר ד”ר האצ’ינס. "ברמה הפיזיולוגית, קצב הלב יורד, ייצור הקורטיזול מואט, ונוצרת תחושת סיבולת קוגניטיבית".

גם ברמה המנטלית מתרחש שינוי: אנחנו עוברים ממצב שטחי ותגובתי למצב עמוק ויצירתי יותר, שבו כוונה ולא דחף מנהלת את ההחלטות שלנו.

במהלך 30 הימים הראשונים בלי מולטיטסקינג, צפויה תקופת הסתגלות. "אם ביליתם חיים שלמים בפיצול הקשב, המוח שלכם הפך למומחה בהסחות דעת" אומר ד”ר האצ’ינס. "הוא מצפה להפרעה. בימים הראשונים הוא ממש 'יתמרד' - תרגישו דחף פיזי לבדוק עוד הודעה או לגלול באינסטגרם".

החדשות הטובות: המוח והגוף גמישים מאוד - והם מסתגלים.

טווח הקשב מתארך

אחרי כ־30 יום, מסביר ד”ר האצ’ינס, רבים מהמסלולים העצביים כבר "חושבו מחדש". "ה'צפיפות הקשבית' שלכם עולה - כלומר היכולת להישאר עם מחשבה אחת מספיק זמן כדי לפעול עליה", הוא אומר. "הרעש הפנימי נרגע. אפשר לקרוא פסקה ארוכה בלי לדלג, או להקשיב למישהו בלי לתכנן את התגובה תוך כדי".

ד”ר אוון מיור, פסיכיאטר ומנהל רפואי ב־Radial, משווה זאת לאימון משקולות. "מעגלים מוחיים שפועלים יחד - מתחזקים יחד", הוא מסביר. "ככל שאנחנו מתרגלים קשב עמוק לדבר אחד, כך מתחזקת הסנכרוניות של המעגלים העצביים שאחראים על ריכוז".

הפרודוקטיביות ואיכות העבודה משתפרות

פרודוקטיביות נראית אחרת כשעוברים מסגנון של מולטיטסקינג לסינגל־טסקינג. בהתחלה, זה אפילו עלול להרגיש כאילו אתם מספיקים פחות. "יש לנו נתונים שמראים שמולטיטסקינג למעשה פחות יעיל - למרות ההבטחה ליעילות", אומר ד”ר מיור. "אם רוצים לשפר את איכות העבודה, צריך לעשות דבר אחד בכל פעם".

מחקרים על "עלות המעבר" בין משימות מראים שאנחנו מאבדים עד 40% מזמן העבודה שלנו בניסיון להתאפס מחדש אחרי הפרעה. סינגל־טסקינג מאפשר להחזיר לא רק את הזמן הזה, אלא גם את איכות החשיבה.

"מולטיטסקינג יוצר אפקט של ערבול: מתחילים הרבה דברים, מסיימים מעט", אומר ד”ר האצ’ינס. "כשעובדים במשימה אחת, נוצר ערך אמיתי. כל הקשב והיכולת הקוגניטיבית מגויסים לפתרון הבעיה".

רמות החרדה נרגעות

גם רמות החרדה מושפעות. מולטיטסקינג יוצר לולאת חרדה מתמשכת: "כשאנחנו מפצלים קשב, המוח תופס את הסביבה ככאוטית ולא נשלטת, וזה משאיר את מערכת האזעקה הפנימית על מצב דרוך", מסביר ד”ר האצ’ינס. "סינגל־טסקינג משדר את ההפך: תחושת ביטחון".

הרעש הלבן של החרדה היומיומית - "אני שוכח משהו", "אני לא עושה מספיק", "משהו רע עומד לקרות" - נחלש, כי אנחנו נוכחים באמת במה שאנחנו עושים כאן ועכשיו.

עם כל היתרונות האלה, נראה ששווה לתת לסינגל־טסקינג צ’אנס, ולגלות איך חודש אחד של ריכוז יכול להשפיע על היום־יום, וגם על החיים לטווח הארוך.