האם צריכת החדשות האינטנסיבית מאפשרת לנו שליטה או מוציאה אותנו מאיזון?

מלחמת 'חרבות ברזל', ומבצע 'עם כלביא' נגד פרויקט הגרעין של איראן, הביאו את הציבור הישראלי לצרוך חדשות באופן אינטנסיבי. מצד אחד יש את מי שבוחר ביום יום להתנתק מאמצעי התקשורת, אשר מצאו עצמם מעודכנים בשל הנסיבות. ומהצד השני יש את מי שהצריכה התקשורתית הפכה לאובססיה ולצורך מתמיד לקבלת מידע, 24 שעות ביממה.

אלודי משה ואמילי בל מייצגות את שני קטבים מנוגדים אלו בהתמודדות עם צריכת החדשות במציאות הישראלית המורכבת. בעוד אלודי הפכה לצרכנית כפייתית של מידע מאז ה-7 באוקטובר, אחותה אמילי בחרה בדרך הפוכה - לתפוס מרחק ולסנן את המידע שמגיע אליה.

"אני לא מפספסת כלום"

אלודי משה החלה לצרוך חדשות באופן אובססיבי מאז אירועי שבת שמחת תורה ה07.10.

"גם לפני הייתי חרדתית אבל מה שקרה אז גרם לי להוריד טלגרם ולצפות בכל כלי שנותן מידע. אני לא צופה בחדשות משודרות כי יש לי שני ילדים ואני לא רוצה להבהיל אותם אבל אני אישית דבוקה לחדשות כדי לא לפספס כלום".

אלודי מתייחסת בשיחתנו לאותה מתקפת הפתע בשבת ב-2023: "ההפתעה הגדולה הזו טלטלה אותי ומאז חשוב לי לדעת הכל ואני גם משדרת בקבוצת ווטסאפ שיש לי עם חברות את מה שקורה. לדעתי זה גם חשוב לדעת ולהתרגש עם שיחרור חטופים או להצטער על נפילת לוחמים. עבורי זה לקחת חלק, להיות עם הציבור".

מבחינתה המידע שהיא מקבלת מאפשר לה תחושת שליטה במצב והכנה גם לעתיד. "אני לא מפספסת כלום וגם יודעת להתכונן לבאות. למשל טראמפ אמר שאם איראן לא תשתף פעולה הוא יתקוף שוב וזה חשוב לי לדעת".

עוד היא מוסיפה ומתארת: "אני מקבלת התראות של פיקוד העורף על כל האזורים בארץ. אני יודעת שאם יש ירי נגיד לכיוון אשדוד אז יהיה עוד מעט לתל אביב ולכן חשוב לי להכין את עצמי. הידע מאפשר לי להרגיש בשליטה ושאני יודעת מה הולך לקרות".

למסך את המידע

מנגד, אחותה, אמילי בל, בחרה בדרך הפוכה: "הטלוויזיה דלוקה אצלנו בבית, אבל המצב הזה הוא לא מיוזמתי. אני ממסכת את המידע ותופסת מרחק ממנו. אמנם אני יודעת מה קורה אבל אני לא עוסקת בו כל הזמן, אני חושבת שזו הדרך שלי להתמודד עם המצב בחוץ".

גם בל, נזכרת בשיחתנו באותה השבת של השבעה באוקטובר ומספרת: "כן עקבתי אחרי מה שקורה אבל אחרי יומיים הסתגלתי וחזרתי לעולם שלי. לדעתי צרכני חדשות אובססיביים פוגעים בעצמם אבל אני לא שופטת אותם כי זה חזק מהם" היא מתארת.

ומה אומרים המומחים?

לתופעה הזו, של התמכרות לצריכת חדשות, יש הגדרה פסיכולוגית- news addiction, מצב בו אדם צורך חדשות באופן כפייתי ובלתי נשלט. גילי דדון רווה, פסיכולוגית קלינית ורכזת התמכרויות ופרויקטים מיוחדים בתחום בריאות הנפש בקופת חולים מאוחדת מסבירה כי תופעה זו היא יכולה להשפיע על בריאות הנפש, איכות החיים והתפקוד היומיומי.

כך למשל, מסבירה דדון רווה, "בטווח הקצר צריכת חדשות מוגזמת עשויה להביא לעלייה ברמות הקורטיזול (הורמון הסטרס), תחושת חוסר שליטה וערנות יתר. בנוסף, חדשות - במיוחד כאלה שעוסקות באירועים שליליים כמו אסונות, מלחמות, אלימות או משברים - מפעילות את מערכת האיום במוח.

ההתעדכנות האינסופית מייצרת מצב דריכות מתמיד, מחזקת תחושות FOMO (Fear Of Missing Out) ופוגעת בתחושת האמון. אנשים לא סומכים על המערכות הטבעיות שיביאו אליהם מידע שחשוב".

בנוסף לכך בטווח הארוך צריכה מואצת של חדשות יכולה להוביל להעמקה של דיכאון וחרדה.

"חשיפה ממושכת לתוכן שלילי מבלי יכולת לווסת את התגובה הרגשית עשויה להוביל להתפתחות של מצבים נפשיים כמו: חרדת אובדן שליטה, תחושת חוסר תקווה כרונית ואף להוביל לדיכאון קיומי.

היא גם יכולה לפתח אצלנו קהות רגשית או אדישות וכך במצב של הצפת מידע המוח עשוי לפתח מנגנוני הדחקה - דבר שגורם לאובדן רגישות לאירועים חמורים עד כדי קהות רגשית (מה שנקרא compassion fatigue). הקהות הזאת מובילה לפגיעה ניכרת בתפקוד החברתי, ביחסים. אני יכול לשבת מול הטלוויזיה ולראות אסונות גדולים ולא להתרגש. אני צריכה להעלות את הרף של הריגוש שלי. אנחנו מאכילים את הצורך הזה לריגוש ועוד יותר ריגוש וזה לפעמים בלי תוכן".

מעבר לנזקים הנפשיים בתחומי הרגש ציינה גילי דדון רווה כי "החשיפה הממושכת פוגעת גם בקשב ובריכוז שלנו. צריכה אובססיבית של עדכונים - במיוחד דרך רשתות חברתיות - מחזקת גירוי תמידי ומקשה על שהות ברגע, קשב עמוק או מעברים חלקים בין משימות. חשיפה לחדשות מלחיצות (במיוחד לפני השינה) עלולה לגרום לקושי בהירדמות, חלומות מטרידים, ועייפות מה שמוביל להפרעות בשינה. בנוסף, מי שבאופן קבוע בודק עדכונים, מדבר רק על חדשות, או מתרחק כדי לצפות בדיווחים - עשוי להיתפס כמרוחק, מתנשא או חרדתי".

ד"ר מג'ד זייד, נוירולוג בכיר במחוז דרום בקופת חולים מאוחדת, מתייחס להשפעות הפיזיות שיש לצריכת חדשות מוגזמת ומסביר כי "תגובה פיזיולוגית לעומס מחשבתי או למצבי לחץ נפשי היא תהליך מורכב מאוד שמשלב בין המערכת העצבית, ההורמונלית והחיסונית. מדובר בתגובה אבולוציונית הישרדותית - שמטרתה להכין את הגוף ל"מצב חירום", כמו "ברח או הילחם" (fight or flight).

הכל מתחיל באמיגדלה, אזור במוח שמעורב בזיהוי סכנה ואיום. מערכת העצבים המרכזית מזהה איום במוח. במידה והאמיגדלה מזהה "איום" (גם אם מדובר במבחן או עומס מחשבתי), היא שולחת אות להיפותלמוס - מרכז הבקרה של מערכת העצבים האוטונומית מה שגורם לגירוי סימפתטי. המערכת הסימפתטית מופעלת מיד והיא גורמת לתגובות כמו: העלאת קצב לב ולחץ דם, הרחבת אישונים, הרחבת סימפונות לשיפור חמצון, ירידה בפעילות מערכת העיכול, הרבייה והחיסון (הן "לא חיוניות" כרגע) והגברת הזעה.

בעקבות המצב הזה מופעל הציר ההורמונלי ואז מופרש קורטיזול (הורמון הסטרס המרכזי). הקורטיזול מגביר זמינות אנרגיה (גלוקוז בדם), מעכב תהליכים לא דחופים (חיסון, עיכול, שינה), משפר ערנות, אך במצבים כרוניים עלול לפגוע בזיכרון ובמצב הרוח.

עוד מתאר ד"ר זייד כי במצבים של סטרס כרוני - כמו עומס עבודה, חרדה, או מחשבות טורדניות יש שחיקה של הציר ההורמונלי ואז הפרשה ממושכת של קורטיזול עלולה לפגוע: בזיכרון (פגיעה בהיפוקמפוס), במערכת החיסון, במטבוליזם (סוכרת, השמנה ביטנית), בתפקוד המיני ובפוריות, ועלולה לגרום לדיכאוןו נדודי שינה.

גם הימנעות אינה מציאות טובה, מסבירה הפסיכולוגית. שכן הבחירה להתנתק מחדשות נובעת ממצב הפוך של ניתוק מוחלט כיון שזה מקטין את היכולת שלנו לגבש עמדה ביחס למתרחש וכן להכין את עצמנו למצבים שונים. לדבריה "הימנעות בכלל מצריכת חדשות לא עדיפה. אנחנו לא חיים בלה לה לנד, אלא בישראל. קורים כאן דברים שצריך שנדע עליהם וחשוב שנגבש דעה על מה שקורה ומתוך זה נקבל החלטות ונגבש אסטרטגיות להתמודדות.

מתי הימנעות היא טובה? כשאנחנו יוצאים לחופשה, יוצאים לארוחה, למפגש חברתי, שם כדאי להניח את הנייד לרגע, לייצר קטע בזמן שהוא נטול חדשות. ככלל חשוב שנחווה, גם אם לפרקי זמן קצרים בהתחלה, זמנים שהם בלי, דגימות קטנות של "להיות בלי". התרגול הזה של להעלות ולהפחית, של עם ובלי, חשוב דווקא לתחושת השליטה והמסוגלות שלנו. חשוב גם שנעסוק בפעילות מפחיתת סטרס כמו תנועה, נשימה, יצירה או מפגש נעים עם חברים".

בכדי למצוא את האיזון המדויק בין צריכת חדשות ומודעות למציאות - לבין התנתקות ותפקוד בשגרת החיים, דדון רווה ממליצה לקבוע שעות ספציפיות בהן קוראים חדשות, ובשאר הזמן לאפשר לעצמנו להתפנות לעבודה, כדי שתוכלו לחזור לתפקוד ואיזונים תקינים. בנוסף, מול הילדים היא ממליצה לנהוג בדוגמא אישית, צמצום נגישות, חיזוקים חיוביים ושליליים מידע ברור לגבי המטרה.