לא רק מאור מ"האח הגדול": איך הרוע על המסך הפך ממכוער ליפה?

פעם אם רצית לדעת מי הרע בסיפור הספיק מבט אחד: אף עקום, שן רקובה, יבלת אסטרטגית על הסנטר. הוליווד ודיסני לא חיפשו תחכום - רוע היה חייב להיות דוחה, קריקטורה מוקצנת של כל מה שלא נרצה להיות. היום לעומת זאת, הנבלים והנבלות של המסך מהוליווד ועד הריאליטי נראים לא פעם כמו הפנים של קמפיין יוקרה. הם יפים, כריזמטיים, מפתים, והכי חשוב - מסוכנים בדיוק בגלל זה.

מאור מ"האח הגדול": יופי, רוע ומה שביניהם

הדיון הזה לא נשאר רק בקולנוע ובטלוויזיה. מאור ברוכמן היא דוגמה ישראלית עכשווית: מצד אחד נוכחות חיצונית בולטת, לוק מוקפד ויופי שמושך עיניים. מצד שני, שורה של תארים לא מחמיאים - "שטן", "מרשעת", "רעה" - שמדובקים לה שוב ושוב דווקא בגלל ההתנהגות, האסרטיביות ולעיתים גם האכזריות בהתנהלות שלה. לא ברור אם היא הצגה מתוזמרת היטב או האישיות האמיתית שלה.

הקהל, כך נדמה, מתקשה להחליט: האם היופי שלה פוטר אותה מאשמה ומספק לה מעטפת הגנה, או שמא הוא דווקא מגביר את התחושה של "רוע מסוכן" - כזה שמתחבא מאחורי חיוך קולגייט מושלם? מאור ממחישה את הדיסוננס החדש: הרוע כבר לא מגיע עם גיבנת אלא עם ליפגלוס ובלונד מתוקתק. והקהל? מגיב בהתאם - בהערצה, בדחייה ובעיקר בסקרנות.

הנבלים והנבלות היפים של המסך

אנג'לינה ג'ולי - "מליפיסנט" (2014)

כשאנג'לינה ג'ולי נכנסה לנעלי מליפיסנט, היא הפכה את המכשפה המרשעת מהאגדה על היפהפייה הנרדמת לאייקון של יופי אפל. אנג'לינה, עם עצמות לחיים מחודדות, עיניים חודרות ויופי כמעט על-אנושי, שינתה את כללי המשחק: מליפיסנט כבר לא דמות חד-ממדית של רוע לשמו אלא דמות מורכבת, פגועה, מסקרנת ובעיקר כזו שקשה לעיתים לשנוא. הסרט העניק לה עומק רגשי והפך אותה לסמל של רוע מפתה - כזה שמושך אותנו פנימה גם אם אנחנו יודעים שנשלם על כך מחיר.

גל גדות - "שלגיה" (2025)

גל גדות, אחת הנשים היפות בעולם, נבחרה לגלם את המלכה הרעה בעיבוד החדש ל"שלגיה" של דיסני. אם בעבר הדמות עוצבה כקריקטורה של קנאה נשית מזדקנת ומכוערת, דיסני בחרה הפעם להעניק לה קסם חיצוני מסחרר (עד כדי כך, שרייצ'ל זגלר שנבחרה לגלם את שלגיה זכתה לקיתונות של בוז וביקורות מצד רבים על כך שהיא לא משתווה ביופייה לזה של גל). גל מביאה למסך נוכחות עוצמתית, שממחישה עד כמה רוע יכול להיות עטוף באריזה מושכת - ואולי דווקא בגלל זה הוא מסוכן יותר. המלכה הרעה של 2025 לא רק רוצה להיות "היפה מכולן", היא כבר שם - וזה בדיוק מה שהופך אותה למאיימת.

גלן קלוז - "101 כלבים וגנבים" (1996)

עוד לפני עידן ה"נבלות היפות", גלן קלוז נתנה לקרואלה דה ויל עוצמה אסתטית ב-1996. קרואלה נותרה אקסצנטרית ומוגזמת, אבל קלוז הפכה אותה לאייקון אופנה - רעה, בלתי נשכחת ועם סטייל שאי אפשר להתעלם ממנו. השיער עם שני הצבעים, המעילים המוגזמים, הכריזמה המרושעת המהפנטת - כל אלה הפכו את קרואלה לדמות שמסקרנת לא פחות משהיא מרתיעה.

מישל פייפר - "באטמן חוזר" (1992)

ב-1992 מישל פייפר גילמה את קאטוומן ב"באטמן חוזר" והציבה רף חדש לדמות הנבלית המפתה. קאטוומן של פייפר לא רק רעה - היא מודעת למשיכתה ומשתמשת בה ככלי נשק. היא מבלבלת את הגיבור, משחקת על הגבול הדק בין טוב לרע ומוכיחה שהנבלות של היום הן הרבה יותר מסתם אויבות - הן דמויות עגולות, מורכבות ובעיקר יפות להפליא.

מרגו רובי - "יחידת המתאבדים" (2016)

הארלי קווין, בגילומה של מרגו רובי, היא דוגמה מושלמת לנבלית שמושכת תשומת לב לא רק בזכות הרוע אלא גם בזכות הכריזמה והיופי. הארלי, שהתחילה כסיידקיק של הג'וקר, הפכה לדמות בפני עצמה - כזו שמעוררת אמפתיה, עניין ולעיתים אפילו הזדהות. הפופולריות שלה הוכיחה כי הרוע החדש מגיע עם כסות חדשה: הפעם הוא לא רק יפה, הוא גם הרבה יותר מורכב ומבלבל.

טום הידלסטון - "תור" (2011) והיקום של מארוול

לוקי, אל התכסיסים הנורדי, הפך לאחד הנבלים האהובים והכריזמטיים של מארוול, כשהידלסטון מגלם אותו כגבר אלגנטי, מתוחכם ומושך - כזה שמצליח להקסים את הצופים לא פחות משהוא מאיים על הגיבורים. לוקי הוא דוגמה מובהקת לרוע שנראה טוב ומצליח לערער את הגבולות בין טוב לרע, לא רק בזכות תחכומו אלא גם בזכות הכריזמה והנוכחות המסוגננת שלו.

מייקל בי ג'ורדן - "הפנתר השחור" (2018)

קילמונגר, בגילומו של מייקל בי ג'ורדן, הוא אחד הנבלים המורכבים והמרשימים של השנים האחרונות. הוא מושך, אתלטי וכריזמטי, והסיפור שלו מעורר אמפתיה לא פחות מאשר פחד. קילמונגר מגלם רוע שמבוסס על אידיאולוגיה ומצליח להציג דמות רעה שהיא גם מושכת וגם מעוררת מחשבה.

אנה קאמפ - "דם אמיתי" (2008-2014)

למרות יופיה המהפנט והמבטא הדרומי הסקסי, שרה ניולין היא אחת הנבליות המסוכנות ביותר ב"דם אמיתי", הסדרה המצליחה של HBO ששילבה פנטזיית ערפדים עם ביקורת חברתית ופוליטית נושכת (תרתי משמע). ניולין היא בת אדם, אשתו של הכומר סטיב ניולין וחברה בכנסייה הפונדמנטליסטית הקיצונית והרצחנית אחוות השמש (Fellowship of the Sun), שמתנגדת לערפדים אשר "יצאו מארון הקבורה" ומבקשים להיטמע בחברה - ופועלת לחיסולם. היא דמות יפהפייה בעלת חזות תמימה ומלאכית שמסתירה אופי קנאי ואכזרי. אנה קאמפ גילמה את שרה בדיוק אלגנטי ומפחיד של אישה מושכת שמשתמשת ביופייה ובחמימותה כדי לפתות ולרמות (ולהרוג), והיא מייצגת את הסכנה הטמונה בפנטיות דתית שלבושה במעטה חיצוני יפה.

לנה הידי - "משחקי הכס" (2011-2019)

סרסיי לניסטר היא מהנבלות האייקוניות של הטלוויזיה: יפהפייה, קרה, מתוחכמת ואכזרית - אישה שמנצלת את יופייה והכריזמה שלה כדי לשלוט, לתמרן ולרסק כל מי שעומד בדרכה, והכל תוך כדי סטייל בלתי מתפשר.

דיוויד טננט - "ג'סיקה ג'ונס" (2015-2019)

קילגרייב, בגילומו הכריזמטי של טננט, הוא נבל שמנצל את הכריזמה והיופי שלו כדי לשלוט במוחות של אחרים. הוא נראה כמו גבר בריטי מושך, אבל מתחת לפני השטח מסתתר רוע טהור שמערער את כל הגבולות המוסריים.

ג'ודי קומר - "להרוג את איב" (2018-2022)

וילאנל היא מתנקשת יפהפייה, אופנתית, מבריקה וקטלנית. ג'ודי קומר הופכת אותה לדמות מורכבת, מפתה, מצחיקה ומפחידה - נבלית שמצליחה להקסים את כולם, אפילו את מי שאמורה לצוד אותה. דמותה הפכה לאייקון תרבותי של "הרוע המושך".

למה פעם הרוע היה מכוער והיום הוא יפה?

בעבר, כאמור, הנבלים היו קריקטורה של רוע: מכשפות גיבנות, שיניים רקובות - וזה לא היה סתם. זו הייתה דרך חינוכית. התרבות המערבית, ובעיקר הקולנוע של המאה ה-20, רצו לייצר דיכוטומיה ברורה: טוב = יפה, רע = מכוער. דיסני, למשל, עיצבה את המכשפות שלה כגרוטסקיות כדי שילדים לא יתבלבלו - הרוע היה צריך להיות ברור וחד-משמעי, כזה שאי אפשר להזדהות איתו.

היום, התרבות דורשת דמויות עגולות ומורכבות עם מניעים אמיתיים. הרוע כבר לא חד-ממדי - הוא פגוע, הוא אנושי והוא אפילו צודק לפעמים. היופי החיצוני הפך לכלי נשק: הוא מסוכן כי הוא מפתה, והוא מערער כי הוא שובר את הציפיות.

בכתבה ב"ווג" משנת 2023 נכתב כי "הנבלות החדשות הן לא רק יפות, הן גם מעוררות השראה - חזקות, עצמאיות, אופנתיות, ובעיקר בלתי צפויות". מחקר משנת 2021 של ד"ר ג'ניפר בארנס, פסיכולוגית וחוקרת שמפרסמת מאמרים בנושאי פסיכולוגיה של דמויות בדיוניות, הראה שצופים בני דור Z מעדיפים דמויות רעות שנראות טוב כי הן "מרגישות אמיתיות יותר, מבלבלות את הגבול בין טוב לרע ומאפשרות לנו לשאול שאלות על עצמנו".

בתרבות האינסטגרם שבה כל דמות נמדדת גם לפי הלוק שלה, נבלות יפות פשוט עובדות טוב יותר: הן הופכות לאייקון אופנה, ממים וגיפים - והן בעיקר מוכרות.

בכל הקשור לדמות הנשית, המעבר לנבלות יפות הוא גם תגובה לתפיסות מיושנות של נשיות. אם פעם נשים רעות היו חייבות להיראות דוחות, היום הן לוקחות בעלות על הדימוי - הן יפות, רעות, חזקות ולא מתנצלות.

השורה התחתונה היא כי הרוע של היום לא פחות מסוכן, אלא פשוט יותר מתוחכם - הוא למד להסתתר טוב יותר, עטוף באריזה נוצצת, חיוך מושלם וסטייל בלתי מתפשר. האם זה מסוכן? אולי. האם זה מרתק? בהחלט - כי בעולם שבו הכל מצולם, מתועד ומנותח (ובכלל זה "האח הגדול" בה משתתפת מאור), גם הרוע, כך מסתבר, חייב להיראות טוב.