אנג'לינה ג'ולי היא אחת השחקניות המצליחות ביותר בהוליווד, אבל מאחורי השפתיים המפורסמות בעולם מסתתרת פצצת אטום רגשית. ג'ולי חוגגת היום (רביעי) 50, ונדמה שאף אחד לא הצליח לפצח את הפער בין הקסם החיצוני לסערה הפנימית. היא לא עוד כוכבת הוליוודית אלא סמל של של יופי ושל הרס עצמי עטופים בפרובוקציה.
ג'ולי נולדה לתוך הוליווד, אבל גם לתוך דרמה משפחתית מתמשכת: אביה, ג'ון ווייט, שחקן זוכה אוסקר ותומך ישראל מוצהר שנטש אותה, אתה אחיה ואת אמה מרשלין, הפך את מערכת היחסים המשפחתית לקרב ארוך שנים.
כשג'ולי בחרה להזדהות עם הצד הפלסטיני ולתקוף את ישראל בפוסטים ביקורתיים, אביה לא היסס לצאת נגדה באופן בוטה: "היא בורה, מושפעת מאנטישמיות ולא מבינה את המצב". ג'ולי מבחינתה ממשיכה להטיף, להתריס ולהתעקש.
אם יש משהו שהשחקנית יודעת לעשות טוב יותר מכל אחת אחרת בהוליווד, זה להבעיר את השטח. עוד לפני שהפכה לאייקון גלובלי, היא סיפקה חומר בעירה בלתי נדלה לצהובונים: נשיקה לוהטת עם אחיה על השטיח האדום בטקס האוסקר בשנת 2000 שהפכה לשיחת היום ולרמיזות על גילוי עריות (שזכו להכחשה נחרצת, כמובן); שרשראות על הצוואר עם דם של בעלה השני בילי בוב תורנטון, ראיונות שבהם דיברה בפתיחות על יחסים סאדו מאזוכיסטיים, והתנסויות ביסקסואליות עם הדוגמנית ג'ני שימיזו - כל אלו הפכו אותה למלכת הפרובוקציות הרשמית של הוליווד.
גם הבחירות האופנתיות שלה, מקעקועים בולטים ועד הופעות פומביות עם שיער פרוע ומראה של "קמתי עכשיו מהמיטה" בפרמיירות נוצצות, שידרו לעולם מסר ברור שהוא המוטו שלה עד היום: "אני לא משחקת לפי החוקים שלכם ואני אפילו לא טורחת להעמיד פנים". אנג'לינה תמיד ידעה להפוך כל רגע לכלי נשק תרבותי, בין אם זה עירום נועז בסרטים או אמירות חושפניות על חיי המין שלה.
בין שערורייה לשערורייה, ג'ולי הספיקה לזכות בשורת פרסים יוקרתיים על פועלה כשחקנית ומפיקה ביניהם אוסקר, גלובוס הזהב וטוני ולהפוך לאחת השחקניות המרוויחות והמשפיעות בעולם. אבל מאחורי הפסלונים, היא ניהלה כאמור מלחמות פרטיות בחושך משלה: דיכאון, התמכרויות ושורת נישואים וגירושים סוערים (שלושה במספר). ב-2013 שברה טאבו עולמי כשחשפה את ניתוח כריתת השדיים הכפולה שעברה ולאחר מכן גם כריתת שחלות, צעד אמיץ ומעורר השראה שנועד להילחם בגנטיקה שגרמה לה לאבד את אימה האהובה בגיל 56 בלבד בשנת 2007.
אבל אם יש סיפור שמזקק את אנג'לינה לפצצת אטום הוליוודית, זה הרומן עם בראד פיט. השניים הכירו בשנת 2004 על הסט של "מר וגברת סמית'", כשפיט עוד היה נשוי לג'ניפר אניסטון. הכימיה בין השניים הפכה מיד לשיחת היום ובלי הרבה דיפלומטיה, אנג'לינה הפכה לדמות השנואה ביותר באמריקה לכמה עונות טובות. הם היו הזוג הכי נוצץ, הכי מתוקשר, הכי משפיע - שישה ילדים (שלושה ביולוגיים ושלושה מאומצים) מסעות הומניטריים, טירות בצרפת, יין יוקרתי ושערי מגזינים.
ואז ב-2016 הכל התפוצץ באותה תשוקה הרסנית ממנה התחיל - אנג'לינה הגישה בקשה לגירושים בטענה לפערים שאינם ניתנים לגישור, כשברקע שמועות מתמשכות על עימותים אלימים, תקרית מפורסמת בטיסה פרטית (בה נטען שפיט התעמת פיזית עם אחד הילדים) וחקירות של רשויות הרווחה וה-FBI, שנסגרו ללא כתבי אישום . הגירושים הפכו לקרב התשה משפטי מהמלוכלכים שידעה הוליווד: מאבק על משמורת, תביעות הדדיות, קרב על היקב הצרפתי, והאשמות בניכור הורי. שמועות עקשניות טוענות שאנג'לינה מסיתה את הילדים נגד פיט, מה שהוביל לכך שהתרחקו ממנו וחלקם אף הסירו את שם המשפחה "פיט" מתעודות הזהות שלהם ומסרבים לתחזק מערכת יחסים עימו. ב-2024, אחרי שמונה שנים של עורכי דין, דמעות וכותרות צהובות, נחתם הסכם הגירושים הסופי.
ולצד הלכלוך והקארמה הנוראית שחגה מעל ראשה, כבר שני עשורים שאנג'לינה מבקשת גם לתקן את העולם ולא רק דרך המסך, אלא כשגרירת רצון טוב של האו"ם, פעילה הומניטרית ומי שמקדישה את חייה למען פליטים וזכויות נשים. דווקא העמדה ההומניטרית היא זו שמציתה שוב את הסערות הגדולות: ג'ולי בוחרת להתמקד בעיקר בסבל הפלסטיני, מגנה את ישראל בחריפות ומתעלמת מההקשר הרחב ומהחטופים.
עם הכניסה לעשור השישי של חייה, ניתן לסכם ולומר שתשע הנשמות של ג'ולי לא נגמרות אף פעם, גם כשנדמה שהיא בזבזה כבר את כולן. בגיל 50, תשנאו או תאהבו אותה,היא עדיין כוח טבע: יפה עד כאב, מסוכסכת עד העצם ובעיקר בלתי צפויה. היא לא מתנצלת על אף עמדה, לא מפחדת להסתבך ולא מתכוונת להפסיק להילחם - לא על הגוף שלה, לא על המשפחה שלה ולא על האמת שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
