מתוך ההרס - להצמיח עוד קומה

ישראל נכנסה אל 2024 בידיעה שזו צפויה להיות אחת השנים המאתגרות בתולדותיה מבחינה כלכלית (ולא רק), ונוכח המלחמה חייבת ההנהגה לתת דעתה על הגרעון ההולך וגדל. כיצד מכניסים לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקלים עבור החיסכון הציבורי שלאחר המלחמה, ובכלל כדי לשקם את המשק? בואו נפתח קצת את הראש, כי בעתות חירום מותר לרגע להיות נועזים קצת יותר.

נתחיל בצעד הכי לא פופולרי אבל גם הכי יעיל, כשאנו על סף הבחירות המקומיות. ראשית, קצת על מדינת חלם שלנו: בישראל 257 רשויות, בהן 77 עיריות, 124 מועצות מקומיות ו־56 מועצות אזוריות. מדובר בכמות מוגזמת שהקטנתה תאפשר חיסכון של כמה עשרות מיליארדים בתקציב המדינה. לשם המחשה - לראשי הרשויות יש 294 סגנים בשכר עתק, ובנוסף צריך לשלם גם למנכ"ל, לגזבר, לנהגים, ליועצים, לדוברים ולעוד מאות בעלי תפקידים. בדנמרק, לדוגמה, היו 270 רשויות מקומיות, אבל שם הקטינו את המספר ל־90. ביפן חתכו בתוך כמה שנים את מספר הרשויות המקומיות ביותר מחצי. 

ב־2016 חשפתי תוכנית ממשלתית לאיחוד שש הקריות הסמוכות לחיפה לעיר אחת בת 300 אלף תושבים בשם "מלכת הקריות". ועדה גיאוגרפית הגישה המלצות כדי ליצור מטרופולין עירוני ליד חיפה באופן שיאזן בין שתי ערים גדולות, והמלצות אלו כללו מתווה להשבחת השירותים לתושבי הערים, הגדלת מקורות ההכנסה של העיר המשותפת, מרחב תכנוני מתקדם ויעילות ניהולית שתפחית ביורוקרטיה והכבדה על האזרח. כמו כן, עיר מאוחדת מהסוג הזה תיצור עוגן מוניציפלי חזק יותר מול משרדי הממשלה.

במציאות לא קרה הרבה, ואחת לכמה שנים מעלה הממשלה מן האוב את נושא איחוד הרשויות. בינתיים, עד שזה יצלח, יצאה לדרך תוכנית האשכולות לאיגום משאבים בין כמה רשויות מקומיות. 

אוכלוסייה בהרכב אחר

אבל למה לא לפנטז קצת. לפי מכון המחקר מאקרו, ייתכן שב־2037 תוקם העיר "דן" - לשעבר תל אביב, בת ים, חולון, גבעתיים, פתח תקווה רמת גן והרצליה. במצב הזה ישראל תגיע למקום הראשון במדד החדשנות העולמי כשבעיר זו יהיו יותר סטארט-אפים לנפש מכל עיר אחרת בעולם. 

בהקשר הזה יש לשים לב לצפיפות האוכלוסייה, שהיא המפתח לכל. לפי דוח המועצה הלאומית לכלכלה, צפויה אוכלוסיית ישראל לעמוד ב־2040 על כ־12.8 מיליון תושבים. תל אביב תמנה 2.1 מיליון איש אולם ככלל צפוי אזור המרכז להיחלש, בעוד שאשקלון, לדוגמה, וערים סביבה כמו נתיבות יוכפלו בגודלן (כבר היום עומדות שתי ערים אלו בראש התחלות הבנייה, למרות המלחמה בדרום). במשרד ראש הממשלה ציינו כיעד מרכזי את חיזוק הפריפריה והסטה של כ־400 אלף איש מהמרכז למחוזות דרום, צפון וחיפה.

איננו יודעים גם מה יהיה המצב המדיני עד אז, אולם במצב הקיים מספר היהודים הגרים באזור יהודה ושומרון, אשר עמד ב־2015 על 380 אלף איש, צפוי לגדול ב־66% ולהגיע ב־2040 ל־630 אלף. "הדמוגרפיה מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המעצבים את פני הכלכלה והחברה", נכתב בדוח, "גודל והרכב האוכלוסייה בישראל של 2040 יהיו כנראה שונים מאוד מאלה הקיימים היום וזאת כתוצאה משיעורי הילודה הגבוהים והבלתי אחידים בין הקבוצות השונות והעלייה בתוחלת החיים".

איכות חיים: מותר לחלום

איך שלא תסתכלו על זה - המדינה שלנו כמעט "נגמרה" וצריך לבנות קומה שנייה. התחדשות עירונית צריכה להיות גבוה מהיעד הנוכחי של 40% ורק נזכיר כי תהליך ייצור דירה בפרויקט בישראל ארוך ומורכב - בין 12 ל־14 שנה, במקרה הטוב, משלב בדיקת ההיתכנות והגשת תוכנית למחוזות ועד הבנייה בפועל.

עם זאת, בואו ונזכור כי הטראומה העכשווית היא גם הזדמנות לחשוב מחוץ לקופסה, בהנחה שהמדינה אכן תספק לנו הגנה ביטחונית. אם מגמות הצפיפות בתחום הדיור יימשכו, צפויים להתגורר מרבית התושבים במרכז הארץ והשאר בקצוות. לעומת זאת, בהקמת מטרופולינים נוספים, בצפון ובנגב, אפשר להשיג איכות חיים טובה יותר ולחזקה בתהליך מקביל של פינוי בינוי והתחדשות עירונית במרכז הארץ, תוך מתן זכויות בנייה הולמות לשכבות החלשות. אי אפשר להמשיך בדרך הנוכחית והתשובה טמונה בשני מטרופולינים ענקיים נוספים, הרחבה משמעותית של ערי הפריפריה ותוספת בנייה כוללת של שני מיליון דירות בנגב ובגליל.

לצד אלו מותר גם להציג חזון שבו יחיו מרבית התושבים בישראל ב־2040 בערים אינטנסיביות, מגוונות ובעלות איכות חיים גבוהה. המרחב הציבורי יהיה נגיש ואיכותי, עם תשתיות תחבורה מפותחות, כשהדגש הוא על הולך הרגל. המדינה תכלול שטחים פתוחים, שמורים ומוגנים, חופים פתוחים לכל, בטוחים ונגישים לנופש ולרחצה, ותשתיות מבוססות אנרגיה מתחדשת. 

רומנטיקה עתידנית

עוד נושא הוא תיעוד ענף הבנייה. למה בכל העולם בונים מהר ויעיל ורק ב"סטארט-אפ ניישן" תקועים במקום? אחת הסיבות המרכזיות היא כלכלת הפלסטינים - כוח העבודה הזול והפשוט שאולי ישתנה עכשיו בעקבות הטרגדיה הלאומית. 

על פי מחקר של Mckinsey, בכל שנה מוציאים ברחבי העולם 10 טריליון דולר על ענף הבנייה, שווה ערך ל־13% מהתוצר העולמי. הצפי הוא שהוצאות אלו יאמירו עד 2030 ל־17.5 טריליון דולר. למרות הפוטנציאל הגדול הטמון בו, ממשיך ענף הבנייה בישראל לפעול כפי שהיה נהוג בשנות ה־50' ולא מאפשר לאדריכלים, למהנדסים ולקבלנים לממש את החזון התכנוני שלהם, לייעל תהליכי בנייה ואף לזרזם.

קחו לדוגמה מערכת רובוטית אוטומטית חדשנית לתעשיית הבנייה שפותחה בישראל, או הדפסת בתים בתלת ממד שהופכת את התהליך ליותר מוחשי ופשוט. החברה הסינית WinSun הדפיסה עשרות בתים ב־24 שעות. שטחו של כל בית כזה עומד על 200 מטר רבוע ועלותו פחות מ־5,000 דולר. החברה האמריקנית Apis Cor הדפיסה בדובאי לפני כשנה בניין שגובהו עומד על 9.5 מטר ושטחו 640 מטר רבוע. נדרשה רק מכונה אחת ושלושה עובדים כדי להדפיס את קירות הבניין כולו בשלושה שבועות.

כמה מאות קילומטרים מכאן מוקמת העיר ניאום (Neom), עיר העתיד שצפויה להיבנות בחלקה הצפון־מערבי של ערב הסעודית, כיום מדבר עזוב ונטוש כמעט לחלוטין. בעיר, ששמה נגזר מהמילים "חדש" ביוונית ו"עתיד" בערבית, יושקעו כ־500 מיליארד דולר ולפי ה"וול־סטריט ג'ורנל" תפריח סעודיה את השממה עם מכוניות מעופפות, רובוטים שינקו את הרחובות, שימוש באנרגיית השמש, הרוח והים, ואפילו ירח מלאכותי, שיספק אור במקום פנסי רחוב.

אלו הן רק חלק מהדוגמאות מרחבי העולם כאשר בתל אביב, למשל, מתכננים ברוח העתיד להקים את הרובע המקיים הראשון בעיר, רובע צפון-מערב (3700) שיתבסס בין השאר על ניהול אנרגטי המושתת על חיסכון. 

האוכלוסייה העירונית בעולם חצתה את רף ה־50% מתוך כלל האוכלוסייה, ובישראל המגמה הזו חדה אף יותר ושיעורה עומד על 80%-90%.

ישראל היא בעלת קצב גידול האוכלוסין המהיר ביותר מבין המדינות המפותחות ואחת המדינות בעלות צפיפות האוכלוסין הגבוהה בעולם. עד 2040 אנו צפויים לתפוס את המקום הראשון המפוקפק, אז אולי כדאי כבר עכשיו להתכונן, כדי שבאמת יהיה כאן טוב יותר.