בעבר, פורפיריה אפורת-ראש הייתה בעבר נפוצה למדי בביצות במזרח התיכון, ולפי הערכות היא אף דגרה באגם החולה עד שזה יובש בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מאז, נצפתה הפורפיריה המערב-אסייתית הזו רק פעם אחת בישראל, עד שלאחרונה, ממש כשבוע לפני פרוץ מלחמה "חרבות ברזל", הצפר דודו ראב"ד מצא פורפיריה בבריכות קיבוץ המעפיל – ולמרות שצילומיה הופצו ברשתות החברתיות, לא נדלקה אצל אף אחד נורה אדומה.
כשבועיים מאוחר יותר, אחרי פתיחת המלחמה, הצפר הצעיר יונתן גורדון הבחין שמדובר בפורפיריה אפורת-ראש. מאז, תועדו עוד 2 פורפיריות אפורות-ראש, אחת באגמון ראשון לציון ושנייה בבריכות כפר מסריק שבעמק עכו. עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע תיעד בשבוע שעבר את הפורפיריה המיוחדת, שהחליטה לאמץ את בריכות הדגים של קיבוץ המעפיל, שם פועל צוות המחקר של התחנה לחקר ציפורי עמק חפר. בתיעוד של בלבן ניתן לראות כיצד היא מנשנשת קנים ולוביה, לגדות נחל אמץ.
צפו בתיעוד יוצא הדופן של עמיר בלבן:
"הפורפיריה היא תרנגולת הביצה הגדולה בישראל, אשר משתייכת למועדון אקסקלוסיבי של עופות שמשתמשים ברגליהן באכילה", הסביר בלבן. "היא בולטת בצבעי הטורקיז הבוהקים, המקור והרגליים המפלצתיות שלה, ולא פלא שהיא הפכה לאטרקציה. הפורפיריה תולשת ענפי קנה ומכרסמת את הגבעולים העסיסיים. הנוכחות שלה בבריכות המעפיל מעידה שאם רק נשמור על מעט בתי הגידול הלחים שנותרו, וגם נשחזר כמה שיותר מהן, אפשר יהיה להחזיר לא מעט מנופי הביצות החשובות כל כך לנוף העמקים הישראלי".
מקום המדינה ועד היום, הצטמצם שטח בתי הגידול הלחים בישראל מ-180 אלף דונמים לכ-10 אלף בלבד. הדוגמה הבולטת ביותר היא ייבוש החולה, אולם בכל הארץ, יובשו במהלך השנים בריכות חורף ואגני ניקוז, נבנו שכונות נחלים, זוהמו מקורות מים טבעיים וכעוד. מלבד ההשפעה המיידית על בני האדם, גם חיות בר רבות נפגעו, כשדוגמה לכך ניתן לראות במאות מיליוני הציפורים שחולפות מדי שנה בארץ בעת הנדידה מאירופה לאפריקה, שאפשרויות המנוחה שלהן הצטמקו מאוד.
לביצות תפקיד משמעותי במחזור המים על כדור הארץ, ובאזור הים תיכוני בפרט – הן מהוות מאגר פחמן דו-חמצני והן מקיימות מגוון ביולוגי עשיר במיוחד. בבריכות הדגים של קיבוץ המעפיל, התחנה לחקר ציפורי עמק חפר חפרה בריכה שמשחזרת חלקים מאותו נוף ביצה ייחודי.
