"אלי ביר, נשיא איחוד הצלה: 'ישראל לא מוכנה לאסונות - אבל אנחנו נהיה שם ראשונים"

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את אלי ביר, נשיא ומייסד איחוד הצלה, האיש שמקפיד להגיע ראשון לזירות הכי מסוכנות, הכי רועשות, והכי מייאשות. השניים שוחחו על היערכות המדינה לאסונות, בחדשנות רפואית מצילת חיים, וברגע אישי דרמטי שבו ביר עצמו שכב מחוסר הכרה ונאבק על חייו בבית חולים בארה"ב במהלך מגפת הקורונה.

פיקוד העורף נוהג להזכיר מדי תקופה שרעידת אדמה משמעותית בישראל היא רק עניין של זמן. אבל תזכורות לחוד ומציאות לחוד – עד כמה ישראל באמת ערוכה לתרחיש כזה?

אם תשאלו את אלי ביר, הוא יגיד בלי להסס: ישראל לא ערוכה. "בוודאות לא", הוא מדגיש. "הסיבה? השגרה. היום־יום. אנחנו עוסקים כל כך הרבה במלחמות פנימיות, בבירוקרטיה, בוועדות, ואנחנו שוכחים להתכונן לרגעים שבאמת משנים חיים".

לדבריו, ארגון איחוד הצלה מהווה מודל שיכול – ואולי אף צריך – לשמש דוגמה לרשויות. "כשהמלחמה פרצה באוקראינה, באנו מוכנים להציל. יש לנו מזוודות חירום מוכנות, חפ"קים ניידים, מתנדבים שעוברים הכשרות קבועות. כל דבר שקורה – אין צורך לאשר, להתחיל להניע, פשוט פועלים".

ביר מדבר בלהט גם על הסכנות שבאירועי קיצון כמו רעידת אדמה, ומדגיש שצריך להתכונן לא רק ברמה הלוגיסטית - אלא גם מנטלית. "אנחנו מדברים על תרחישים של עשרות אלפי הרוגים, אולי יותר. ומי שיהיה שם ראשון, אלה תמיד אנחנו".

הוא מתגאה גם בטכנולוגיה החדשה שפותחה באיחוד הצלה בעקבות לקחי ה־7 באוקטובר – אפליקציה המבוססת על בינה מלאכותית, שמסוגלת לזהות מבעוד מועד מתי והיכן עלול להתרחש אירוע, על בסיס פרמטרים כמו מזג אוויר, תאריכים רגישים ודפוסי עבר. "כך אנחנו יודעים מראש להעמיד אנשים בכוננות, במקום הנכון ובזמן הנכון. זה משנה חיים".

אבל לצד כל הפעילות האינטנסיבית בשטח – היה גם רגע שבו אלי ביר כמעט לא היה כאן כדי להמשיך להוביל. במרץ 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, הוא נדבק בנגיף במהלך שהות בארצות הברית. מצבו הידרדר במהירות, והוא הועבר לטיפול נמרץ – לבדו, הרחק ממשפחתו. "הייתי מורדם ומונשם במשך כמעט חודש. הרופאים לא האמינו שאצא מזה. הגוף שלי קרס."

"עברתי מוות קליני," סיפר מאוחר יותר, "הייתי מורדם ומונשם במשך 30 יום. כולם חשבו שאני הולך למות". הוא שכב במחלקה מבודדת במיאמי, מנותק מהעולם. "הייתי לבד בארה"ב, בלי משפחה, בלי אף אחד. זה היה הרגע הכי קשה בחיים שלי."

כשהתעורר, נדהם לגלות את גודל ההתגייסות. "זה נס שיצאתי מזה. אנשים מכל הארץ התפללו לשלומי – חילונים, דתיים, חרדים, גם מי שלא הכיר אותי בכלל. אני חי בזכות עם ישראל", אמר.

מאז, לדבריו, שום דבר כבר לא מובן מאליו. "זה חיזק אצלי את תחושת השליחות. הבנתי שוב כמה כל דקה חשובה, כמה כל חיים הם עולם ומלואו".

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה