"הנופים כאן לא דומים לשום דבר אחר שראיתי לפני"

את השבועות האחרונים העברתי באי הכי מיוחד בעולם - מדגסקר. אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן רואה בטלוויזיה בבית תוכניות טבע עם בעלי חיים וטבע שנראים לא אמיתיים. שאלתי את ההורים איפה המקום הזה וכשהם אמרו לי מדגסקר - ידעתי שלשם יום אחד אני אגיע. זה אחד הטיולים הכי יפים, מיוחדים וקשים שעשיתי.

במרחק טיסה של ארבע שעות מאתיופיה, אפשר להגיע לעיר הבירה של מדגסקר, אנטננריבו. מדגסקר הוא האי הרביעי הכי גדול בעולם, והוא גם בין המקומות העניים בעולם, שבו רוב האוכלוסייה מרוויחה פחות משני דולר ליום עבודה.

האי התנתק מיבשת אפריקה לפני מיליוני שנים והיה מבודד מכל יבשה אחרת מה שגרם לאלפי מינים של צמחים ובעלי חיים להתפתח אך ורק במדגסקר: כ-90% מכלל בעלי החיים והצמחים במדגסקר הם אנדמיים, כלומר, הם לא קיימים בשום מקום אחר על פני כדור הארץ.

"לא קל ולא לכל אחד"

לטייל במדגסקר זה לא קל ולא לכל אחד. בגלל הגודל הענק של האי והמצב השבור של הכבישים בו לא מומלץ לנהוג לבד, סגרתי מראש עם מדריך שאסף אותנו מהשדה ויצאנו למסע.

מלוכסנים, לבנים ושחורים

הדבר הראשון ששמתי לב אליו במדגסקר היה הגיוון האנושי המטורף. חלק מהמתיישבים הראשונים באי היגרו במקור מהמזרח הרחוק - מאינדונזיה מלזיה ומוויטנאם. החלק השני הגיע במקור מיבשת אפריקה. יש במדינה אנשים מלוכסני עיינים ולבנים, וגם אנשים שחורים - וכולם מקומיים מלגסים.

תאגידי ענק השתלטו על אוצרות הטבע

הדבר השני שאי אפשר להתעלם ממנו הוא העוני במדינה שבולט מייד עם הנחיתה. בכל אגם שעברנו לא משנה כמה הוא מלוכלך ומזוהם ראינו מקומיות עושות כביסה, אנשים ברחוב מוכרים כל דבר (אפילו ברגים ומסמרים חלודים) כדי להצליח ולהרוויח אגורות בודדות. אפילו ילדים רזים - לא נדיר לראות במדגסקר.

האי מלא באוצרות טבע נדירים: זהב ואבנים יקרות, אבל כמו בעוד הרבה מדינות ביבשת תאגידים ענקיים השתלטו על הכל, הם לוקחים את כל הכסף לעצמם ומשלמים למקומיים המסכנים שקלים בודדים.
באחת הנסיעות עברנו ליד כפר שלם שמסנן אדמה בניסיון למצוא זהב. אבל את כל מה שהם מוצאים הם חייבים למסור אחרת הם מסתכנים בעונשים כבדים.

הנופים לא דומים לשום דבר אחר

מהרגע שיצאנו מעיר הבירה הייתי פשוט מהופנט לחלון. הנופים במדגסקר לא דומים לשום דבר אחר שראיתי לפני, ומה שהכי הדהים אותי היה הקצב שבו הם השתנו - מטרסות אורז ירוקות לגבעות והרים, לאזורים צחיחים ומדבריים וחופים כחולים כמו בסרטים.
הכבישים במדגסקר במצב כל כך קשה שלפעמים נסיעה של 100 קילומטר לקחה לנו מעל 7 שעות, אז לפחות הייתי מהופנט ונהנתי מהנופים בחלון.

כשאמרתי למדריך שלנו שטיילתי כבר ב-81 מדינות ואני מחפש הרפתקאות הוא הציע שנרד גם מהכבישים הראשיים וניסע בשטח. אם חשבתי שהדרכים הקלאסיות במדגסקר דפוקות וגרועות, לא ידעתי מה מחכה לי. נסענו על סלעים ענקיים ושטח מלא בורות - בדרכים שלא האמנתי שרכב יכול לעבור.

הרכב נתקע באגם מלא תנינים

היינו צריכים לחצות אגם עמוק עם הרכב. באמצע האגם הרכב נתקע ומים התחילו להציף את האוטו מבפנים, בחיים לא חוויתי משהו כזה. למזלנו אנשי הכפר הקרוב באו לעזור לנו ובמשך חצי שעה כפר שלם דחף את הרכב עד שהשתחררנו. רק אחר כך גיליתי שכל האגם הזה היה מלא בתנינים.

השיא של הטיול היה מבחינתי כשהגענו לשדרת הבאובאבים המפורסמת. המקום היחיד בעולם מהעצים מהסוג הזה גדלים בו. הם מגיעים לגובה של 25 מטר ופשוט נראים כאילו מישהו הביא אותם ממאדים. המקומיים במדגסקר מאמינים שעצי הבאובאב קדושים ופגיעה בהם יכולה לגרור עונש חמור יותר מפגיעה מבן אדם.

האוכל במצב היגייני מאוד נמוך

מעבר לדרכים הקשות והשעות הרבות ברכב התנאים במדגסקר היו לי קשים. האוכל במצב היגייני מאוד נמוך ואוכלים בעיקר אורז ושעועית. המלונות לא ברמה גבוהה ותמיד מלאים בחרקים שלא ראיתי לפני, ומאוד קשה לתקשר עם המקומיים למי שלא מדבר צרפתית. ולמרות הכל, בשלושת השבועות האלה מצאתי את עצמי עומד באמצע ג'ונג'לים ומסתכל על למורים באמצע השטח. צללתי בריפים משוגעים ונחתי בחופים מהיפים שראיתי. הגענו לכפרים שכמעט ולא ראו לפני תיירים לבנים.

אבל מעבר לכל זה - ראיתי במדגסקר את מה שאני רואה באפריקה שוב ושוב - אנשים עניים שכמעט ואין להם כלום - אבל הם הכי מאושרים בעולם.