"נוף כמו במאדים": המסע של הישראלי למקום המיושב החם בעולם

את המסע שלי באתיופיה החלטתי לסיים בהרפתקה באחד המקומות עם התנאים הכי קשים לבני אדם בכדור הארץ - מדבר הדנקיל (Danakil) בצפון-מזרח אתיופיה. מדבר הדנקיל נחשב למקום המיושב החם ביותר בכדור הארץ עם טמפרטורות שיכולות לעבור 50 מעלות בקיץ. הוא גם הנקודה הכי נמוכה ביבשת אפריקה.

אבל מעבר לכל הנתונים היבשים - יש במדבר הדנקיל את אחד מהרי הגעש הכי פעילים בעולם, גזים צבעוניים שפורצים מבטן האדמה, ואת מדבר המלח הכי גדול בעולם - וכששמעתי את זה ידעתי לשם אני חייב להגיע. בגלל התנאים הקשים הדרך היחידה לטייל במדבר הדנקיל היא בטיול מאורגן עם חברה, בגלל המרחק והתנאים הסיורים לא זולים: 300 דולר לאדם, כולל ג'יפ, נהג, 3 ארוחות בסיסיות מאוד ומזרון בשטח לישון עליו. לא כולל טיסות. התנאים בהם כמובן מאוד מאוד בסיסיים ולא מתאימים לכל אחד.

המסע אל עבר הדנקיל התחיל בטיסה מעיר הבירה של אתיופיה אדיס אבבה אל העיר סמרה שהיא נקודת הכניסה למדבר. כבר מהנוף בחלון הבנתי עד כמה המדבר שאני בדרך אליו אין סופי וגדול. מרגע שדלת המטוס נפתחה נכנס אליו האוויר היבש והחם ביותר שנשמתי עד לרמה שצרבו לי הריאות. נפגשתי עם המדריך שלנו, נסענו לקנות עשרות ליטרים של מים לשתייה ויצאנו בג'יפ 4 על 4 לתוך המדבר.

ביציאה מהעיר ראיתי תור של משאיות שמחכות לתדלק ולפעמים עומדות בתור מעל שבוע שלם - יש באזור הזה מחסור דלק חמור תמיד והמלחמה עם איראן מאוד החריפה אותו. כדי לטייל בדנקיל צריך להיות מוכנים להמון המון שעות ברכב בדרכי עפר קשות, המדבר פראי והדרכים פה לא סלולות כמו שצריך ומייד עם הכניסה אליו הבנתי עד כמה הימים הקרובים הולכים להיות אינטנסיביים.

"השעה 10 בבוקר ובחוץ כבר 41 מעלות"

כיאה לאתיופיה המזגן ברכב לא קירר כמו שצריך, השעה 10 בבוקר ובחוץ כבר 41 מעלות, הג'יפ קופץ מצד לצד ואנחנו מצליחים להתקדם גג ב-30 קמ״ש לתוך המדבר. ואני רק חושב לעצמי שכל קילומטר שאנחנו עוברים רק מרחיק אותי יותר ויותר מציוויליזציה. אחרי בערך 5 שעות של נסיעה הגענו לים המלח האתיופי. באופן מפתיע הוא מלוח ממש כמו ים המלח שלנו ואפילו הצורה והגודל שלו דומים. נכנסתי לשחייה בתקווה שהמים יצליחו קצת לקרר אותי אבל זה לא ממש עזר והפכתי גם למלא במלח. שטפתי את עצמי עם מי שתייה שקנינו שאפילו הם כבר הספיקו להתחמם ורק אז הבנתי כמה שהתנאים קשים.

"פתאום האגם נעלם"

באחת הנסיעות במדבר נחשפתי לאחת התופעות המשוגעות שראיתי - ראיתי מולנו אגם ענק של מים, מלא בפרטים והשתקפות של עצים, פתאום האצנו לכיוונו בשיא המהירות והוא נעלם. הייתי בטוח שאני הוזה עד שהמדריך הסביר לי שבגלל החום הקיצוני פטה מורגנה מאוד נפוצה בדנקיל עד לרמה שאפשר לדמיין אגמים שלמים שלא באמת קיימים: האוויר שקרוב לקרקע מאוד מתחמם ואז קרני השמש שפוגעות בו נשברות בצורה עקומה ויוצרות אשליה אופטית של מים.

אחרי יום שלם וארוך של נסיעות הגענו סוף סוף אל הקמפ שלנו ללילה הראשון - אחד מהרי הגעש הפעילים בעולם. לקח שעה לטפס עליו ומצאתי את עצמי עומד בפתח של לוע שמוביל לתוך כדור הארץ. בתקופות מסוימות ההר מאוד פעיל ופולט לבה. כרגע הוא רדום יותר אבל עדיין קשה לתאר את העוצמות של לעמוד מעל הר געש פעיל ולראות כמות הגזים שיוצאים מבטן האדמה.

טיפסתי על הרי געש פעילים בניקרגואה, גוואטמלה, אינדונזיה, ונואטו ועכשיו באתיופיה וכל אחד מהם היה מאוד שונה מהאחר וזאת תמיד חוויה מרגשת. את הלילה העברנו במזרונים בשטח הפתוח מתחת להר הגעש מתחת לשמיים עם הכי הרבה כוכבים שראיתי בחיי.

ביום השני במסע לדנקיל הגענו אל מדבר המלח. בעבר הים הגיע עד לפה אבל במשך שנים הוא התייבש והשאיר מדבר ענק שעשוי רק ממלח. יש כזה גם בבוליביה. עליתי על הגג של הג'יפ תוך כדי נסיעה ובהיתי בכמויות המלח והמדבר הלבן שמקיף אותי והרגשתי בסרט - עוצמות מטורפות של טבע פראי.

השיא של הטיול היה כשהגענו אל מדבר הצבעים בהר דאלול. השילוב של המלח עם גזים רעילים שיוצאים מהאדמה ופעולות כימיות שהם יוצרים ביחד גורמים להיווצרות של צבעים מטורפים שגרמו לי להרגיש כאילו אני במאדים. הטמפרטורה הייתה 47 מעלות והרגשתי שהגוף שלי הולך לקרוס מרוב חום וזיהום אוויר מהגזים הרעילים - אבל מעולם לא ראיתי טבע כל כך ייחודי. חוקרים מכל העולם מגיעים לכאן כדי לנסות להעריך איך נראים החיים בכוכבי לכת אחרים שהתנאים בהם דומים.

יותר מהכל הכי הפתיע אותי בדנקיל לראות בני אדם שחיים במדבר, בתנאים כל כך קיצוניים של מעל 50 מעלות. ראיתי כפרים קטנים של אתיופים שחיים בבתי עץ קטנים. מתבססים על מים שמשאיות מביאות להם ובארות, ומגדלים גמלים למאכל וחלב. כל פעם שעברנו ליד כפר כזה ילדים רצו אל הגיפ וביקשו ממני בקבוקי מים - חלק מהאתגר והקושי של לטייל במקומות כאלה הוא להיחשף גם לדברים כאלה.

הטיול בדנקיל היה מהמאתגרים שעשיתי בחיים. הגוף שלי התעייף ממנו והיו פעמים שהרגשתי שאני פשוט הולך להתעלף ושהגוף שלי מסמן לי שהוא לא רוצה להיות פה. ולמרות הכל, חזיתי באחת התופעות הכי מטורפות שיש לנו בכדור הארץ, ראיתי טבע כמו שאין באף מקום אחר - ואני לא מתחרט על כלום.