ב־3 באוקטובר השנה יצא לאור The Fate of Ophelia, הסינגל המוביל מתוך אלבום האולפן השנים־עשר של טיילור סוויפט, The Life of a Showgirl. סוויפט כתבה, הלחינה והפיקה את היצירה בעצמה, בשיתוף עם המפיקים מקס מרטין ושלבאק, מהשמות הבולטים ביותר בעולם הפופ היום. השיר מתאפיין בסגנון דאנס־פופ וסינת'־פופ, ומשלב תופים, סינתיסייזרים וצלילי אומניקורד, היוצרים שכבות מלודיות עשירות ואווירה קצבית וחושנית.
עם צאתו, שבר The Fate of Ophelia את שיא ההאזנות היומי בספוטיפיי וזכה לביקורות משבחות. המבקרים ציינו את ההפקה המלוטשת ואת השילוב בין עומק רגשי לנגישות פופית. בקליפ שביימה סוויפט היא נראית כדמות רקדנית בעולם תיאטרלי המשתנה מתקופה לתקופה.
'גורלה של אופליה', טייילור סוויפט (The Life of a Showgirl, 2025)
ברובד הלירי, מתוארת אישה הנודרת אמונים לגבר הגון שהציל אותה מגורל דומה לזה של אופליה, דמותו הטרגית של ויליאם שייקספיר במחזה "המלט". אופליה קיפחה את חייה מתוך יגון ודחייה רומנטית, וההשוואה אליה מעניקה לשיר עומק ספרותי ומטפורי. הגיבורה בשירה של סוויפט אינה מתה. להפך, היא שוברת את המעגל. אם אופליה השייקספירית טבעה מתוך יגון וחוסר שליטה, הרי שגיבורת סוויפט בוחרת לחיות, להחלים ולהגדיר מחדש את עצמה. זו למעשה קריאה פיוטית לגאולה נשית: אותו כאב, אותה טביעה רגשית, אך הפעם עם סוף פתוח, תקווה ותחושת ניצחון שקט.
מי הייתה אופליה, האישה שהפכה לסמל
אופליה היא אחת הדמויות הנשיות הידועות ביותר בספרות הקלאסית. היא מופיעה במחזה "המלט" שנכתב סביב שנת 1601, בתו של פולוניוס, אחותו של לארטס ואהובתו של הנסיך המלט. בתחילת המחזה היא מתוארת כצעירה תמימה ונאמנה, אך גורלה נחתם כשהיא נלכדת בין עולמות של שליטה גברית, כוח פוליטי ואהבה שמתרסקת.
אופליה (2019, קלייר מקארתי)
View this post on Instagram
המלט מתאהב בה, אך דוחה אותה מתוך פחד, ספק ובלבול. אביה, פולוניוס, משתמש בה ככלי ריגול נגד הנסיך, וכשהמלט הורג את פולוניוס בטעות - אופליה מאבדת אחיזה במציאות. היא מתחילה לשיר שירים מלנכולים, לפלוט דברים חסרי פשר ולחלק פרחים סמליים שכל אחד מהם מייצג רגש או רעיון מסוים, מעין שפה חלופית לרגשותיה; כאב, חרטה, אובדן או זיכרון. בסופו של דבר היא טובעת בנהר מוקפת בפרחים שלה - מוות שנותר עמום. האם הייתה זו תאונה או התאבדות?
השפה הסמלית של הפרחים
הפרחים שמעניקה אופליה בסצנת השיגעון שלה אינם סתם מחווה פיוטית. כל אחד מהם נושא משמעות פסיכולוגית עמוקה: הרוזמרין מסמל זיכרון, הסיגלית מייצגת נאמנות, והרו (rue) - חרטה. שייקספיר בחר בצמחים הללו כדרך לבטא רגשות שאופליה אינה מסוגלת לומר במילים. בכך הוא יוצר את אחת הסצנות הנשיות הראשונות שבהן שתיקה הופכת לשפה.
מוות או גאולה: סופה של אופליה
מותה של אופליה היה מוקד למאות שנות פרשנות. יש הרואים בו מוות טראגי של אישה שנסחפה אל תוך עולם שלא נתן לה מקום, אחרים מציעים קריאה שונה: מותה הוא אקט של שחרור. בציורו האיקוני של ג’ון אוורט מיליי משנת 1852 היא מוצגת צפה במים, עיניה פקוחות, מבטה שקט ושלו. הסצנה הפכה לאחת הדימויים המזוהים ביותר עם יופי טרגי ונשיות פגיעה.
דמות על־זמנית בתרבות
מאז המאה ה־19, אופליה חיה מחדש בכל דור ובכל מדיה:
באמנות - היא הופיעה בציוריהם של הציירים הפרה־רפאליטים כסמל לנשיות שברירית וליופי הנוגע בשיגעון.
בקולנוע - היא זכתה לפרשנויות מגוונות, בין היתר בסרט Ophelia משנת 2018 שבו מסופר סיפורה מנקודת מבטה שלה.
בספרות - סופרים ומשוררות רבים ראו בה מראה למאבק הנשי בין קונפורמיות לאינדיבידואליות.
במוזיקה - מלבד טיילור סוויפט, גם אמנים כמו The Lumineers ו־Lisa Hannigan השתמשו בדמותה כדי לחקור את גבולות השפיות והאהבה.
טיילור סוויפט כאופליה מודרנית
סוויפט אינה רק מספרת את סיפורה של אופליה, אלא מאמצת אותה כאנלוגיה לעצמה ולדור של נשים שנאבקות להחזיר לעצמן קול. בקליפ לשיר, היא נראית שוכבת באגם עטופה בגלימה לבנה, כמעט העתק של הציור המפורסם של מילייס, אך הסוף שונה. היא מתרוממת מן המים ונושפת אוויר. בכך היא מבצעת הפוך על הפוך על המיתוס: במקום לטבוע, היא שורדת.
המסר ברור. בניגוד לאופליה המקורית, האישה של סוויפט מסרבת להיבלע בשתיקה. היא משתמשת בכאב כדי לבנות מחדש את עצמה, ומציבה פרשנות נשית מודרנית למיתוס גברי עתיק.
אופליה בעידן התודעה הנשית
במאה ה־21, אופליה אינה עוד דמות חלשה אלא סמל להתעוררות. הדיון סביבה עבר טרנספורמציה: מביקורת על תמימות נשית אל ניתוח של מבני כוח מגדריים. היא מגלמת את הנשים שמנסות לדבר בעולם שמבקש מהן לשתוק, ואת המאבק שבין אהבה לעצמאות.
שייקספיר יצר את הדמות כדי לחשוף את הפער בין הרגש האנושי לחברה הדורשת שליטה, וטיילור סוויפט משתמשת בה כדי להראות שהפער הזה קיים גם היום, רק עטוף במוזיקה.
'מותה של אופליה' (אז'ן דלקרואה, 1838)
View this post on Instagram
מורשת שאינה שוקעת
אופליה של שייקספיר וסוויפט מתגלות באותו גל - האחת טבעה במים, השנייה עלתה מהם. שתיהן משקפות את הכאב שבצורך להישמע, ואת היופי שביכולת להפוך פגיעות לכוח. הסינגל The Fate of Ophelia הוא לא רק מחווה ספרותית, אלא הצהרה מוזיקלית על מקומה של האישה בעולם התרבותי, ועל כוחה של האמנות לשוב ולספר את אותן האמתות האנושיות, דור אחר דור.
מקורות:
Shakespeare, Hamlet, 1601
"Character Study: Ophelia Analysis" – InterestingLiterature.com, 2020
"Ophelia: Fictional Character" – Encyclopedia Britannica, 2023
"The Fate of Ophelia: Taylor Swift and the Rebirth of a Shakespearean Muse" – People Magazine, 2024
"The Myth of Ophelia and Modern Femininity" – IAFOR Journal of Arts & Humanities, 2022
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
