העולם עובר מהפכה חסרת תקדים בכל הקשור לכמות המידע והנתונים הזמינים, שמשפיעה כמעט על כל היבט בחיינו. רפואה מותאמת אישית, מסחר אלקטרוני חכם, רכבים אוטונומיים, מערכות המלצה ויצירת תוכן בלחיצת כפתור - כל אלה אינם מדע בדיוני, אלא חלק משגרת חיינו. בבסיס יישומים אלו עומדת היכולת לנתח כמויות עצומות של נתונים באופן מדויק, מהיר ומקיף. זהו בדיוק תחום העיסוק של מדע הנתונים והבינה המלאכותית.
אך לצד ההזדמנויות האדירות, אותה יכולת לנתח ולייצר מידע בקנה מידה חסר תקדים מגלגלת לפתחנו אתגרים וסיכונים חדשים שאינם טכנולוגיים בלבד, אלא גם חברתיים, חינוכיים ונפשיים. ביום האינטרנט הבטוח חשוב להבין: הבינה המלאכותית לא רק משפרת תהליכים, אלא משנה את כללי המשחק, ומעצבת מחדש את החברה, היחס של הפרט לחברה, ואפילו את היחסים הבינאישיים בין הפרטים בחברה.
כדי לשים דברים בהקשרם הנכון, חשוב לציין ששאלות אתיות סביב פרטיות, ואופן השימוש בנתונים, הם לא דבר חדש. ואכן, הייתה זו מהפכת האינטרנט של העשורים האחרונים שהציפה והאיצה דיון סביב שאלות של אתיקה, וזכויות הפרט במרחב הדיגיטלי. כך, למשל, נדרשו בתי משפט לדון בשאלה ״למי שייך המידע אודות משתמשים ברשת״? האם מותר לחברות לסחור במידע שהן אוספות על המשתמשים? האם עומדת לנו הזכות ״להישכח״ מהמרחב הדיגיטלי?
המציאות הזאת מחייבת חשיבה מחדש ושינוי בהתייחסות ואופן השימוש בכלים אלו, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. לא מתוך הפחדה, אלא מתוך הצבת גבולות ברורים: לא משתפים תמונות, סרטונים או הקלטות של אחרים בלי הבנה מלאה של ההקשר, לא מגיבים לפניות לא מוכרות ולא מעודדים שיח שמפעיל לחץ או דורש גישה לתוכן אישי
אך לצד שאלות אלה, מתחוללת בשנתיים האחרונות מהפכה נוספת - מהפכת הבינה המלאכותית היוצרת, שמחד מעניקה לנו יכולות חדשות ומתוחכמות, ומאידך מציבה אתגרים חברתיים. אם עד לא מזמן היינו רובנו צרכני תוכן פסיביים ברשתות החברתיות, הרי שמהפכת הבינה מלאכותית הפכה כל אחד מאיתנו ליוצר תוכן בפוטנציה וחימשה אותנו ביכולת ליצור טקסט, קול, תמונות וסרטוני וידיאו שנראים אמינים לחלוטין, והכל נגיש מאוד ובלחיצת כפתור.
אחת התופעות הבולטות היא העלייה בזיופי זהות ובתכני Deepfake - סרטונים שנראים אמיתיים לחלוטין, ומשמשים לפגיעה בשמם הטוב של אנשים פרטיים, לסחיטה, לשיימינג ולהפצת מידע כוזב. לא מדובר רק בדמויות ציבוריות - גם תלמידים, מורים והורים מוצאים את עצמם קורבנות לתוכן מזויף שמופץ במהירות, ולעיתים קשה מאוד להוכיח שהוא אינו אמיתי.
בפועל, המשמעות של הנגישות הזו פשוטה: דברים שפעם דרשו ידע טכני, זמן ומשאבים, הפכו לפעולה יומיומית. היום כל אדם יכול לייצר בתוך דקות טקסט שנשמע סמכותי, הקלטה שנשמעת אמיתית או סרטון שנראה מתועד. למרבה הצער, לעיתים רבות מידי, תכנים מזויפים מופצים במהירות שיא, מקבעים נרטיב, והלכה למעשה יוצרים עולם מקביל לקבוצות שונות.
המציאות הזאת מחייבת חשיבה מחדש ושינוי בהתייחסות ואופן השימוש בכלים אלו, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. לא מתוך הפחדה, אלא מתוך הצבת גבולות ברורים: לא משתפים תמונות, סרטונים או הקלטות של אחרים בלי הבנה מלאה של ההקשר, לא מגיבים לפניות לא מוכרות ולא מעודדים שיח שמפעיל לחץ או דורש גישה לתוכן אישי.
גם התגובה חשובה לא פחות מהמניעה. כאשר ילד או נער נחשפים לתוכן מטריד, מזויף או מאיים, מענה מהיר ולא שיפוטי הוא קריטי. הידיעה שאפשר לפנות למבוגר, לחסום, לדווח ולעצור את ההפצה - מצמצמת את הנזק ומונעת הסלמה. כאן האחריות אינה רק טכנולוגית, אלא אנושית.
יום האינטרנט הבטוח הוא הזדמנות לחדד מסר פשוט: הבינה המלאכותית לא ביטלה את הצורך בשיקול דעת, היא הפכה אותו לחשוב יותר. חז״ל הזהירו מלשון הרע והזהירו שלשון הרע שקולה לשפיכות דמים. אם נמשיך את אנלוגיה זו, הרי שכלי הבינה היוצרת הם תחמושת, ומכאן שעלינו לנהוג בהם בזהירות ובשיקול דעת. בעידן שבו לא כל מה שנראה מתועד אכן קרה, האחריות עוברת גם למי שקורא, מגיב ומשתף. זהו שינוי קטן בהתנהלות, שיכול לעשות הבדל גדול במציאות חייהם של ילדים ובני נוער.
הכותב הוא ראש המחלקה למדעי הנתונים בפקולטה לטכנולוגיה במכללה האקדמית ספיר ופסיכולוג חברתי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו