במעקב אחר ספורטאים, החוקרים גילו: מה שיא הקלוריות שאפשר לשרוף ביום?

מחקר שנמשך שנה, שבמסגרתו נבדקו 14 רצים למרחקים ארוכים, רוכבי אופניים וטריאתלטים, סיפק נתונים חדשים על כמות הקלוריות שגופם של ספורטאים מקצועיים יכול לשרוף לפני שהביולוגיה נכנסת לפעולה. המחקר, בהובלת חוקרים ממכללת מסצ'וסטס לאמנויות ליברליות ומאוניברסיטת דיוק, עקב אחר צריכת האנרגיה של הספורטאים במהלך תחרויות שנמשכו בין 24 שעות ל-13 יום, ובמהלך שבועות אימון והתאוששות רגילים.

במהלך מרוצים שנמשכו מספר ימים, הספורטאים שרפו פי 7-6 מקצב חילוף החומרים הבסיסי שלהם (האנרגיה שהגוף מוציא בשביל לשמור על תפקודו הבסיסי בלבד, ללא מאמץ נוסף, המכונה בקיצור BMR) – כ-7,000-8,000 קלוריות ביום – עם שיאים בודדים של כ-9,000 קלוריות (כמות השווה לאכילת 25 משולשי פיצה, למשל), כך דיווח כתב העת Nature.

נתונים קודמים הראו כי חלק מהרצים באולטרה-מרתונים הגיעו ל-11 אלף קלוריות ביום. כאשר אותם מתחרים נבדקו לאורך תקופה של 52 שבועות, ההוצאה הממוצעת שלהם מעולם לא עלתה על פי 2.4-2.5 מקצב חילוף החומרים הבסיסי שלהם. 

כדי למדוד את הוצאת האנרגיה בפועל, המתנדבים שתו מים מועשרים בחומרים מיוחדים. על ידי מעקב אחר מהירות הופעת אותם חומרים בשתן, הצוות חישב את ייצור הפחמן הדו-חמצני, ובכך את כמות הקלוריות שנשרפו. "ערכים אלה מצביעים על ייצור פחמן דו-חמצני ברמת הגוף כולו. מרמות הפחמן הדו-חמצני אנו יכולים להסיק את ההוצאה האנרגטית הכוללת", אמר אנדרו בסט, אנתרופולוג ביולוגי במכללת מסצ'וסטס לאמנויות ליברליות.

הקבוצה – 12 גברים ושתי נשים בגיל ממוצע של 37 – תיעדה את מרחקי האימון השבועיים ואת צריכת המזון, כדי שהחוקרים יוכלו למדל את הקשר בין שעות המאמץ לקלוריות שנצרכו. נתונים שנאספו במשך שבוע, שלושה שבועות, שישה שבועות, 12 שבועות, 30 שבועות ו-52 שבועות, כולם הצביעו על אותה תקרת חילוף חומרים.

במאמצים קצרי טווח, הגוף מסוגל להגיע לשיאי צריכת אנרגיה גבוהים בהרבה. מחקרים קודמים תיעדו שיאים של כמעט פי 10 מקצב חילוף החומרים הבסיסי בפעילויות קצרות. גם במחקר הנוכחי נמדדו שיאים דומים: פי 8.5 מקצב חילוף החומרים הבסיסי באולטרה-מרתון שנמשך 25 שעות, ופי 9.4 בטריאתלון איירונמן שנמשך 11 שעות. "אם חורגים מהגבול העליון לזמן קצר, זה בסדר, וניתן לפצות על כך מאוחר יותר. אבל בטווח הארוך, זה לא בר קיימא כי הגוף יתחיל לפרק רקמות", הסביר בסט, לפי אתר Popular Science.

לאורך השנה, גופם של הספורטאים פיצה על כך באופן אוטומטי. ככל שיותר אנרגיה הושקעה בריצה, רכיבה על אופניים או שחייה, התנהגויות תת-מודעות כמו תזזיתיות ואפילו הדחף להישאר ערים פחתו. המחקר גם מצא שהעיכול הואט ורמות הטסטוסטרון צנחו במהלך אימונים אינטנסיביים.

נייג'ל טרנר, חוקר מטבוליזם מאוניברסיטת ניו סאות' וויילס, אמר כי ברגע שההוצאה נשארה מעל פי 2.5 מקצב חילוף החומרים הבסיסי במשך שבועות, הספורטאים נאלצו לנצל את מאגרי הגוף, כולל רקמת השריר. תצפיות קודמות קישרו דרישה ממושכת כזו לתגובה חיסונית חלשה יותר ולזמן התאוששות ארוך יותר מפציעות. ארבעה משתתפים חצו בקצרה את הסף של 2.5, אך הממוצעים ארוכי הטווח שלהם נותרו מתחת לסף זה. החוקרים ציינו כי מדובר במחקר קטן יחסית, ולכן ייתכן שקיימים ספורטאים יוצאי דופן שמסוגלים לחרוג מה"תקרה" הזו - אך הם פשוט לא נכללו במחקר.

הדפוס מספק למאמנים ולרופאים קווים מנחים מספריים. בסט מעריך כי כדי לשמור על רמה של פי 2.5 מקצב חילוף החומרים הבסיסי במשך שנה, יש לרוץ כ-18 ק"מ בכל יום, ואמר כי רוב האנשים ייפצעו לפני שהמגבלות האנרגטיות יהפכו למכשול העיקרי.