בחודשים האחרונים התעצמה ההתעניינות הבינלאומית במהלך שמוביל הכתר הסעודי לקבלת היתר וטכנולוגיה אמריקנית להקמת תחנות כוח גרעיניות בשטחה, כולל אפשרות מוגבלת להעשיר אורניום.
עבור ערב הסעודית, המהלך מהווה צעד מרכזי במסגרת החזון הלאומי "סעודיה 2030" שנועד לגוון את מקורות האנרגיה, להפחית את התלות בנפט, ולבסס תשתית אסטרטגית שתאפשר לה להיות שחקן מוביל גם בתחום הגרעין האזרחי.
מעבר לשיקולים כלכליים, הסוגיה מהווה מוקד רגיש בזירה האסטרטגית האזורית והבינלאומית, זאת בשל המשמעויות האפשריות למאזן הכוחות במזרח התיכון.
הדרישה הסעודית כוללת אלמנט חריג: לא רק הקמת כורים בסיוע אמריקני, אלא גם אפשרות להעשיר אורניום בשטחה. העשרה, אף אם ברמות נמוכות, נתפסת בעולם כאחד מרכיבי המפתח בדרך ליכולת גרעינית צבאית.
לפיכך, כל מדינה המקבלת טכנולוגיה אמריקנית נדרשת לעמוד ב"סעיף 123" של החוק האמריקני, המתנה שיתוף פעולה גרעיני בחתימה על הסכמים מחמירים של פיקוח ואי-הפצה.
ארה"ב נזהרה לאורך שנים מהענקת יכולת העשרה למדינות המזרח התיכון, אך המצב הגאופוליטי הנוכחי ובהתאם לאינטרסים האסטרטגיים של וושינגטון עשוי לאפשר חריגה מסוימת. ההתקרבות בין ארה"ב לסעודיה, הצורך לרתום את הממלכה להסדרים אזוריים רחבים יותר והחשש מגישתן של סין ורוסיה דוחפים את הממשל לשקול הענקת אישורים חלקיים בתחום הגרעין האזרחי.
בנקודה זו נפתחת אפשרות אסטרטגית משמעותית עבור ישראל, שלא חתומה על אמנת NPT (אמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני) ומנועה בדרך כלל מלקבל טכנולוגיה גרעינית אמריקנית רשמית.
במשך עשורים עמדה ארה"ב על כך שגישה לטכנולוגיות רגישות תינתן אך ורק למדינות החתומות על האמנה ומקבלות ביקורת מלאה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אולם קיים לכך תקדים בולט.
בשנת 2005 אישר נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, הסכם יוצא דופן עם הודו שאינה חתומה גם היא על ה-NPT. ההסכם התיר העברת טכנולוגיה גרעינית אזרחית ותמך בהקמת כורים חדשים, למרות החריגה המשמעותית מהמדיניות הרשמית.
תקדים זה, יחד עם ההתפתחויות מול סעודיה, מציב בפני ישראל חלון הזדמנויות נדיר. אם וושינגטון מוכנה לאפשר למדינה ערבית מרכזית, וללא חתימה על פרוטוקול "הזהב" (ויתור על העשרה), לקבל טכנולוגיה גרעינית, הרי שישראל יכולה לטעון, באופן מבוסס, כי מן הראוי שגם היא תוכל לקבל גישה לטכנולוגיה לצורכי אנרגיה אזרחית.
ישראל ניצבת בפני צורך ממשי בגיוון מקורות האנרגיה וצורכי המשק העתידיים, במיוחד בעידן של מעבר לכלכלה דלת פחמן עשויים להצדיק חתירה לפיתוח תשתיות גרעיניות בטוחות ומבוקרות. לאור זאת, ישנה אפשרות אסטרטגית לפנות לממשל האמריקני ולנשיא טראמפ בפרט, כדי לבחון הסדר דומה לזה שניתן להודו: מתווה ייחודי, שאינו מחייב חתימה על ה-NPT אך כן כולל מנגנוני פיקוח ייעודיים.
אם סעודיה תזכה להסכם גרעיני, ישראל עשויה להשתמש באותה נקודת פריצה כדי להבטיח שגם היא תוכל ליהנות מהטכנולוגיה האזרחית המתקדמת ביותר, תוך שמירה מלאה על מדיניות העמימות הגרעינית.
הכותב הוא מנכ"ל משותף בחברת אקו אנרג'י, מרצה בכיר באוניברסיטת רייכמן ויו"ר ועידת האנרגיה ועסקים הבינלאומית ה-22
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו