עלול להוביל לעימות עם אירופה: המדינות על הכוונת של טראמפ

שעות ספורות אחרי שלוחמי כוח דלתא פרצו מתוך הלילה אל חדרו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו ותפסו אותו ואת רעייתו, עמד הנשיא דונלד טראמפ במסדרון ה"אייר פורס וואן" לצידו של הסנאטור לינדזי גרהאם וסימן מטרות חדשות. ״קולומביה? נשמע לי טוב״, ״קובה מוכנה ליפול״, ״משהו חייב להיעשות עם מקסיקו״, ״אנחנו צריכים את גרינלנד״, ירה בקצב.

Senator Lindsey Graham speaking while standing next to Trump onboard AF1:

“You just wait for Cuba. Cuba is a communist dictatorship that has killed priests and nuns. They've preyed on their own people. Their days are numbered”

🇺🇸🇨🇺 pic.twitter.com/NWcN3iZX1D

— Visegrád 24 (@visegrad24) January 6, 2026

הערב פרסם הבית הלבן הודעה מעניינת ובה נכתב כי טראמפ מעוניין לרכוש את גרינלנד עד סוף כהונתו הנוכחית וכי מדובר ב"עניין בעל ביטחון לאומי", עוד נכתב כי "השימוש בצבא ארה״ב הוא תמיד אופציה".

לעניין האמריקני בכל אחת מהמדינות האלה ניתן להציע הסברים פרטניים: קובה היא אצבע קומוניסטית בעין האמריקנית מימי המלחמה הקרה, במקסיקו פועלים קרטלי הסמים החזקים ביותר וקולומביה האחראית לייצור רוב הקוקאין - וגרינלנד, האי הגדול בעולם, על מיקומו האסטרטגי והמתכות הנדירות שבאדמתו.

אך הקו שמחבר בין המקומות האלה הוא היעד שהוצב בראש מסמך מדיניות הביטחון הלאומי של הבית הלבן: שליטה בחצי הכדור המערבי, שארה"ב רואה בו כ״חצר האחורית״ שלה, עוד מאז שעוצבה מדיניותה באזור תחת המושג ״דוקטרינת מונרו״, שנטבע ב-1823.

מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי שפרסם טראמפ מציג את מה שהוא מכנה ״תוספת טראמפ לדוקטרינת מונרו״: ״אחרי שנים של הזנחה, ארצות הברית תחזיר לעצמה את הבכורה בחצי הכדור המערבי, ותמנע ממתחרים שאינם מהחצי הכדור הזה למקם כוחות או יכולות מאיימות, או לשלוט בנכסים אסטרטגיים חיוניים״. המובן מאליו מכך, הוא הרחקה של רוסיה וסין מדריסת רגל ביבשת, אך רשימת היעדים הנוכחית נראה שהולכת רחוק יותר מכך ועשויה להוביל לעימות גורלי בתוך ברית נאט"ו עצמה.

לצד הרצון לחפש עוגן אידיאולוגי או אסטרטגי במדיניות הממשל, יש לזכור גם את מצבו הפוליטי של הנשיא: פרשיית אפשטיין ממשיכה להטריד אותו מפעם לפעם והיא גררה אחריה מרד פומבי בתוך המפלגה, סקרי שביעות הרצון מאכזבים ובחירות האמצע שיתרחשו בנובמבר הולכות וקרבות ומאיימות להפוך אותו ל"ברווז צולע". הפנייה אל מדיניות החוץ משמשת הרבה פעמים נשיאים אמריקנים כניסיון להתרחק מהבעיות בבית.

גרינלנד, בניגוד אירוני לשמה, היא האי הגדול בעולם - יותר מ-2 מיליון קמ"ר, שמעל 80% מהם מכוסים בקרח. האי ממוקם בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין אירופה לאמריקה, ומהווה שער לאזור הארקטי. למרות שטחה העצום מתגוררים בה רק כ-57 אלף תושבים. האי נמצא תחת ריבונות דנמרק מאז 1721, אך נהנה מאוטונומיה נרחבת עם פרלמנט משלה, כשקופנהגן - שיחסיה עם אוכלוסיית האי מורכבים - שומרת לעצמה את יחסי החוץ, ההגנה ומדיניות המטבע.

מה החשיבות של האי? ובכן, מתחת לשכבת הקרח טמונים לפי הערכה 25 מתוך 34 המינרלים המוגדרים "נדירים וקריטיים" - חומרי גלם חיוניים לתעשיית הרכב החשמלי, ההיי-טק והביטחון. לצד אלה, ישנן ספוקלציות לגבי עתודות אפשריות של נפט וגז. כיום רוב המינרלים הללו מופקים בסין, מה שמקנה לה שליטה על שרשראות האספקה העולמיות - וארה"ב רוצה לשנות את זה.

אבל לא רק המשאבים מושכים את טראמפ. ההתחממות הגלובלית מפשירה את הקרחונים ופותחת נתיבי שיט חדשים שיקצרו משמעותית את המסחר הימי בין אירופה למזרח הרחוק. ומעל לכל - הביטחון: רוסיה וסין מגבירות את נוכחותן באזור הארקטי, בעוד לארה"ב רק שלושה בסיסים באזור ושתי שוברות קרח (טראמפ כבר הצהיר שיגדיל את הצי). בגרינלנד עצמה פועלת מערכת התרעה אמריקנית מפני טילים בליסטיים בין-יבשתיים, פועל יוצא של הסכם ביטחוני בין דנמרק לגרינלנד שמסדיר את הנוכחות האמריקנית באי.

הדיבורים של ארה"ב על הצורך שלה בשליטה בגרינלנד - בה גם ככה מחזיקה בסיסים צבאיים - לא החלו השבוע, אלא מוקדם מאד בקדנציה. אלא שאחרי המבצע בוונצואלה, החזרה לשיח על האי הפעילה את פעמוני האזעקה בקופנהגן. קייטי מילר, יועצת לשעבר של טראמפ ואשתו של סגן ראש הסגל סטיבן מילר, פרסמה ב-X מפה של גרינלנד בצבעי הדגל האמריקני עם מילה אחת: ״בקרוב״.

בעלה נשאל ב-CNN אם ארה"ב שוללת שימוש בכוח צבאי כדי להשתלט על האי - וסירב להתחייב. ״אף אחד לא יילחם בארה״ב צבאית על עתיד גרינלנד״, אמר, ואף ערער על עצם הריבונות הדנית: ״מה הבסיס לתביעה הטריטוריאלית של דנמרק? מה מזכה אותה להחזיק בגרינלנד כקולוניה?״

TAPPER: Can you rule out that the US is going to take Greenland by force?

STEPHEN MILLER: Greenland should be part of the US. By what right does Denmark assert control over Greenland? The US is the power of NATO.

TAPPER: So you can't take military force off the table?

MILLER:… pic.twitter.com/9ikEPvlBVA

— Aaron Rupar (@atrupar) January 5, 2026

בדנמרק הלחץ מרקיע שחקים. ראש הממשלה מטה פרדריקסן הגיבה בחריפות בראיון לרשת TV2: ״צריך לקחת את הנשיא האמריקני ברצינות כשהוא אומר שהוא רוצה את גרינלנד. אבל אם ארה״ב תתקוף מדינת נאט״ו - הכל ייעצר. כולל נאט״ו וכולל הביטחון שנבנה מאז מלחמת העולם השנייה״. ראש ממשלת גרינלנד נילסן פנה ישירות לטראמפ: ״מספיק. די לפנטזיות על סיפוח״.

היום (שלישי) התגייסה אירופה לצד דנמרק. מנהיגי שבע מדינות - צרפת, גרמניה, איטליה, פולין, ספרד, בריטניה ודנמרק - פרסמו הצהרה משותפת: ״גרינלנד שייכת לעמה. רק דנמרק וגרינלנד יחליטו בעניינים הנוגעים להן״.

האם אנחנו בדרך לתרחיש הבלתי נתפס של עימות צבאי בין ארה"ב למדינה חברה בנאט"ו על אדמת האיחוד האירופי? ככל שניתן לשלול משהו בזמנים "המעניינים" מידי האלה, לארה"ב יש אפיקים אחרים לחתור להשגת היעד. בהתאם למעמדה כטריטוריה אוטונומית, גרינלנד יכולה בעזרת משאל עם לתבוע עצמאות מדנמרק - אפשרות שעד כה לא מימשה למרות התמיכה הפוליטית בקרב המפלגות המקומיות להתקדם לעבר עצמאות ״מתישהו״.

כבר באפריל דיווח הניו יורק טיימס כי הבית הלבן גיבש תוכנית שכנוע לתושבי האי, הכוללת קמפיינים ברשתות החברתיות ותמריצים כלכליים - ביניהם מענק שנתי של עשרת אלפים דולר לכל תושב שיחליף את הסובסידיות הדניות. ״אנחנו תומכים בזכותכם לקבוע את עתידכם״, פנה טראמפ לגרינלנדים בנאומו בקונגרס. ״ואם תבחרו - אנחנו מקבלים אתכם לארצות הברית. נשמור עליכם בטוחים, נעשה אתכם עשירים״.
באוגוסט חשפה רשת השידור הדנית DR כי אזרחים אמריקנים ניהלו ״פעולות השפעה חשאיות״ באי במטרה לגייס תומכים לפרישה מדנמרק - וקופנהגן הזועמת זימנה את הדיפלומט האמריקני הבכיר לשיחת נזיפה.

קולומביה

קולומביה היא מדינה נוספת שעלתה על הרדאר, יעד שעשוי להיראות אפילו טבעי יותר מוונצואלה עבור הנשיא שהבטיח לטפל במדינות ש"מרעילות" את מעמד הביניים האמריקני באמצעות ייצור והברחת סמים - קולומביה אחראית לייצור רוב הקוקאין בעולם. לכך יש להוסיף את האיבה האישית היוקדת בין טראמפ לנשיא מבוגוטה, איש השמאל גוסטבו פטרו.
השניים החליפו שלל ברכות לאורך השנה האחרונה, כאשר השיא היה כאשר פטרו קרא לחיילים אמריקנים לסרב לפקודותיו של טראמפ בביקורו בניו יורק - וארה"ב הגיבה בביטול הוויזה שלו.

השבוע, על סיפון אייר פורס וואן, טראמפ לא חסך: ״קולומביה גם חולה מאוד, מנוהלת על ידי אדם חולה שאוהב לייצר קוקאין... והוא לא יעשה את זה עוד הרבה זמן״. כשנשאל על מבצע צבאי בקולומביה השיב: ״נשמע לי טוב״. פטרו הגיב בזעם והודיע כי למרות שנשבע "לא לגעת בנשק שוב", בעת הצורך "למען המולדת אשא נשק שוב״.

למרות השיח הלוהט, שתי המדינות עדיין משתפות פעולה במאבק בסמים. ובמאי יתקיימו בקולומביה בחירות - וטראמפ מקווה שהן יביאו נשיא נוח יותר מפטרו, הסמן השמאלי ביבשת, כך שהמצב המדיני יכול לדחות החלטות פעולות צבאיות.

מקסיקו

טראמפ אמנם אמר השבוע שהקרטלים ״מנהלים״ את המדינה ו״משהו יצטרך להיעשות״, אך היחסים בין שתי המדינות שונים לחלוטין מאלה שבין ארה"ב לוונצואלה או קולומביה. הנשיאה קלאודיה שינבאום מנהלת מדיניות של הליכה על חבל דק: מצד אחד גינתה בחריפות את המבצע בוונצואלה - ״אנחנו דוחים באופן קטגורי התערבות בענייניה הפנימיים של מדינות אחרות. ההיסטוריה של אמריקה הלטינית ברורה: התערבות מעולם לא הביאה דמוקרטיה״. מצד שני, היא מהדקת את שיתוף הפעולה הביטחוני עם וושינגטון, גירשה בכירי קרטלים לארה"ב ומנהלת מבצע צבאי נגד קרטל סינלואה.

עם זאת, הבסיס המשפטי לפעולה אמריקנית במקסיקו כבר הונח: טראמפ הגדיר את הקרטלים כארגוני טרור, ומשבר הפנטניל - הסם הסינתטי הקטלני שטראמפ הגדיר כ"נשק להשמדה המונית" שזורם מדרום לצפון והורג עשרות אלפי אמריקנים בשנה - מספק לו את ההצדקה הציבורית כביכול, כאשר לאורך השנה התפרסמו שוב ושוב כתבות על הכנות מבצעיות לפעולה שכזאת.

קובה

קובה, מדינת האי הקריבי שמאז 1960 הפכה לסמל של עמידה קומוניסטית אל מול "האימפריאליזם האמריקני", היא אולי הפגיעה ביותר מהרשימה: היא הייתה תלויה מאד בוונצואלה וכמוה היא מדינה "מצורעת" ביחס למערב. המבצע בוונצואלה כבר גבה מחיר כבד מהוואנה: 32 קובנים נהרגו בפשיטה, כולם אנשי כוחות מזוינים וסוכנויות ביון שסיפקו אבטחה למדורו. הממשלה הקובנית הכריזה על ימי אבל לאומי.

מעבר לאבדות, המכה האמיתית היא כלכלית: קובה הייתה תלויה בנפט הוונצואלי הזול שזרם אליה שנים. עכשיו, כשארה"ב שולטת בוונצואלה, הברז עלול להיסגר. ״קובה עומדת ליפול״, חזה טראמפ בפני כתבים, ״היא שרדה רק בזכות ונצואלה. עכשיו לא יהיה להם את הכסף הזה״. הסנאטור לינדזי גרהאם הוסיף לצידו כי ימיה של ״הדיקטטורה הקומוניסטית ספורים״.

נפילה של קובה, מעבר לסמליות שתהיה בהיעלמותו של משטר שהוא מאובן חי מתקופת המלחמה הקרה, עשויה להיות קרובה לליבו של האיש שמצטייר כאיש המשפיע ביותר על הנשיא: מזכיר המדינה מרקו רוביו, בן למשפחת פליטים קובנית. רוביו, שמצטייר כמנצח הגדול של האירוע בוונצואלה, אמר במסיבת העיתונאים אחרי המבצע: ״אם הייתי גר בהוואנה והייתי בממשלה, הייתי קצת מודאג״.