המוח שלכם יכול ללמוד ליהנות מפעילות גופנית: מחקר חדש חושף איך

אם המחשבה על פעילות גופנית גורמת לכם להתכווץ, אתם בחברה טובה. רבים נרתעים מהמאמץ הפיזי, הזיעה והתחושות הלא נעימות שמלוות אימון. אבל מחקר חדש שנערך באוניברסיטת פלורידה הבינלאומית (FIU) מגלה שהסלידה הזו אינה גזירת גורל - ושניתן לאמן את המוח להתמודד טוב יותר עם אי-הנוחות שבפעילות גופנית.

המחקר, שפורסם החודש בכתב העת המדעי Stress and Health, בחן כיצד חשיפה מוקדמת לגורם סטרס פיזי משפיעה על החוויה הסובייקטיבית של אנשים במהלך רכיבה על אופניים בעצימות גבוהה. החוקרים גילו שטבילת היד במים קרים לפני האימון שינתה באופן משמעותי את האופן שבו המשתתפים חוו את המאמץ - הם דיווחו על פחות כאב ויותר הנאה.

"אולי אתם חושבים שאתם בעלי סבילות נמוכה, שזו האישיות שלכם, ושאין שום דבר שאתם יכולים לעשות בקשר לזה", מסביר ד"ר מרסלו ביגליאסי, שהוביל את המחקר יחד עם הדוקטורנטית דיאן אנטוניו. "הנתונים שלנו מראים את ההיפך. כשאנחנו נותנים לאנשים שהם פעילים באופן מינימלי ובעלי סבילות נמוכה מעט סטרס פיזי, זה נותן להם נקודת התייחסות או השוואה חדשה, כך שקל יותר עבורם לעשות משהו קשה שוב בפעם אחרת".

ביגליאסי, המתמחה בחקר מדעי המוח באמצעות כלי בינה מלאכותית, מדגיש שהמפתח טמון בגמישות המוח. "אנחנו צריכים לזכור שסטרס עיצב את האנושות והוא אחת הסיבות היחידות שאנחנו כאן היום", הוא אומר. "אז עכשיו השאלה היא: איך אנחנו יכולים להשתמש בו לטובתנו?"

במחקר השתתפו 31 אנשים עם רמת פעילות גופנית נמוכה או כלל לא מתאמנים. המשתתפים עברו שני מבחנים: הראשון כלל טבילת יד במי קרח למשך עד שלוש דקות - מבחן סטנדרטי המשמש במחקרי כאב. מיד לאחר מכן, הם ביצעו אימון אינטנסיבי של רכיבה על אופניים נייחים.

במהלך הניסוי, החוקרים מדדו את פעילות המוח של המשתתפים באמצעות אלקטרודות (EEG), עקבו אחר קצב הלב שלהם וביקשו מהם לדווח על תחושותיהם הסובייקטיביות - רמת הכאב, מצב הרוח והמאמץ הנתפס.

כואב אבל פחות

המשתתפים שעברו את מבחן מי הקרח לפני האימון דיווחו שהמאמץ בשיא העצימות לא היה קשה כפי שציפו. יתרה מכך, רבים תיארו את החוויה כמהנה יותר ופחות כואבת בהשוואה לאימון ללא ה"הכנה" של המים הקפואים.

הממצאים מראים שאנשים עם פרופיל של "סבילות גבוהה" לפעילות גופנית החזיקו מעמד במבחן מי הקרח יותר מאלו עם "סבילות נמוכה". אבל הנתון המעניין יותר היה שדווקא בקבוצה עם הסבילות הנמוכה חל השיפור המשמעותי ביותר בביטחון העצמי לאחר המבחן.

המחקר גם זיהה מספר גורמים המשפיעים על החוויה הסובייקטיבית במהלך פעילות גופנית. גיל ומדד מסת גוף (BMI) גבוהים יותר היו קשורים לתחושות מוגברות של סטרס וכאב. לעומת זאת, אנשים עם פרופיל של "סבילות גבוהה" חוו פחות סטרס במהלך השלב האינטנסיבי של האימון, ודיווחו על יותר רגשות חיוביים.

החוקרים מדגישים שהמטרה אינה לעודד אנשים להתחיל לעשות מקלחות קרות או אמבטיות קרח. "מתיחת הגבולות שלנו משנה את האופן שבו אנו תופסים סטרס, אי-נוחות וכאב", מסבירה אנטוניו. "זו הדרך היחידה לבנות את היכולות הקוגניטיביות שהופכות אותנו לעמידים מנטלית מספיק כדי להתמודד עם כל מה שיבוא".

ביגליאסי מוסיף המלצה מעשית: "חשוב להתאים את רמת האתגר ליכולות האישיות. אם אתם לא פעילים במשך שנים, אל תנסו מיד 10,000 צעדים ביום. התחילו במרחקים קצרים והתקדמו בהדרגה. המטרה היא להצליח, לא להיכשל שוב ושוב".

המחקר מדגיש את החשיבות של גישה הדרגתית ומותאמת אישית לפעילות גופנית. "אנחנו רוצים שאנשים יבצעו משימות שמאתגרות אותם אישית, לא בהשוואה לאחרים", מסכם ביגליאסי. "אם העבודה שלנו תעזור לאנשים להפוך לחזקים יותר מבחינה מנטלית ולחיות חיים בריאים יותר, זו תהיה ההצלחה הגדולה ביותר".