זוכרים את צרחותיו של השדר יהונתן כהן באמצע הלילה, בקיץ 2023, אחרי שענאן חלאילי כבש שער ניצחון מול אוזבקיסטן והעלה את הנבחרת עד גיל 20 לרבע גמר המונדיאליטו בארגנטינה? חנן בן ארי אפילו עשה בזה שימוש בשירו הנהדר "חוץ מכדורגל", במה שנשמע כמו מחווה ללהקת אטרף משנות ה־90.
כהן והפרשנית אשרת עיני, שידעו כמובן שמצלמים אותם, הגבירו בהמשך את עוצמת הטון ותדירות הנפת הזרועות. "ישראל בחצי גמר אליפות העולם. אתם תספרו על הלילה הזה לילדים שלכם, הם יספרו עליו לנכדים שלכם", שאג השדר הרוטט מהתרגשות אחרי ה־2:3 על ברזיל. "בוא נגיד את זה עוד ועוד ועוד, עד שזה ייכנס לנו לראש", הצטרפה להרעשה עיני, עד שיצא לנו עשן מהאוזניים.
המשחקים שודרו ב"כאן 11", שהטיסו לחצי הגמר מול אורוגוואי את מגישת החדשות טלי מורנו, והעבירו דיווחים מסביב לשעון. גם ב"ספורט 5" עברו למתכונת חגיגית ומתלהמת. "זה נשמע כמו חלום, פאטה מורגנה. ישראל בין ארבע הנבחרות הכי טובות בעולם", התפייטו ב־ynet. "היסטוריה בארגנטינה!" הצטרפו להילולה בוואלה. "ימים מיוחדים שנרשמו בספרי הימים של הספורט הישראלי לדורותיו", התרגשו ב"ישראל היום". בוני גינצבורג, המשנה למנהל הטכני של הנבחרות הצעירות, התראיין בתקשורת יותר מטילטיל בימי ההכרעה של "האח הגדול".
גם נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר הספורט מיהרו להניף את דגל הגאווה (הלאומית). "פרק מרשים מאין כמותו בהיסטוריית הכדורגל של מדינת ישראל", התפעם יו"ר ההתאחדות משה זוארץ. "הפתעתם את אירופה, הדהמתם את העולם", הוסיף יו"ר מנהלת הליגות ארז כלפון. האם אכן כך? העולם באמת נדהם? שטויות.
בימים אלה מתקיים בצ'ילה "מונדיאליטו 2025", בלעדינו, ועד כמה טורניר גילים מזיז לעולם, אפשר ללמוד מרמת העניין שמגלה בו התקשורת שלנו. ובכן, מספר הדיווחים שואף לאפס. צ'רלטון אמנם משדרים משם, אבל ב"חדשות הספורט" לא רק שאין זכר לצרחות של כהן, אפילו תוצאות הם לא נותנים. הטורניר שרק לפני שנתיים העולם השתגע בגללו, כביכול, הפך לזניח גם מבחינת הערוצים והאתרים רודפי הרייטינג והפושים. או כמו שחנן בן ארי בטח היה שר על המהדורה הנוכחית של גביע העולם עד גיל 20: הבל הבלים הכל הבל / כולל הכדורגל.
את קלינגר זהבי לא מפטר
בתחילת השבוע עסקו ב"יציע התגרנות" בסבב הצעות לפיטורי מאמנים בליגת העל. את המסחרה הפומבית ניהל המאכער חסר המודעות העצמית רז זהבי, כשלצידו אלי אוחנה וניר קלינגר. האחרון משמש במקביל מנהל מקצועי בהפועל חדרה, שנוצחה כשעתיים לפני כן על ידי בני יהודה ומדשדשת בתחתית הלאומית, אבל אותו, המגיש שמקורב ומעורבב בקבוצה, לא הציע להחליף. כמו בשוק ארבעת המינים, גם בערוץ שהפך לבסטה של זהבי שומרים היטב על אתרוגים.
"אני היום שולח את סלובו ומביא את מנחם קורצקי, אני היום שולח את זיו אריה ועושה הצרחה בין שי ברדה לזיו אריה בקריית שמונה, או אפילו סלובו", חשף זהבי את המתווה שלו לשיקום הליגה למקומות עבודה, בתום חמשת מחזורי הפתיחה בליגת העל. אוחנה מצידו ביקר קשות את אריה ודייגו פלורס, קלינגר היה הרבה יותר מכיל והעיר רק לגבי "שפת הגוף" של דראפיץ', והכותרת על המסך הייתה: "הכיסא רועד". לא של הפרשן חלילה.
"אתה גם מנהל מקצועי בהכשרתך", החניף הבסטיונר לקלינגר, ועבר לשלב השאלה המנחה: "היום אתה מפטר את זיו אריה? אני כן! מה אתה?". עוד בטרם הנשאל הספיק לענות, זהבי לא הצליח להתאפק והשחיל: "דרך אגב, גם בהפועל חדרה הייתי מחליף מאמן".
לפני שנחזור לתשובת קלינגר, חשוב לחזור לתקציר הפרקים הקודמים: ביולי האחרון הופיע באתר ערוץ הספורט "פרסום ראשון" בדבר מינויו של קלינגר כיועץ מקצועי בהפועל חדרה. על החתום: הכתב המקורב והמעורבב. אלא שלמרות הייעוץ, הקבוצה פתחה את העונה עם נקודה אחת מ־6 אפשריות, ובתחילת ספטמבר לזהבי היה עוד "פרסום ראשון": "קלינגר ימונה למנהל מקצועי של חדרה ויהפוך לסמכות הבכירה"... והמצב? נותר בכי רע. 16.6 אחוזי הצלחה עם המנהל המקצועי, בדיוק כפי שהשיגה עם היועץ.
עכשיו אפשר לחזור להצעה שזרק זהבי לפרשן קלינגר השבוע: "גם בהפועל חדרה הייתי מחליף מאמן". ברור, למה לבוא בטענות ל"מנהל המקצועי שהפך לסמכות הבכירה"? הוא בסמכותו לפטר את הסמכות הכפופה לו. "בוא לא נערב בשר וחלב", השיב לו קלינגר, בשבתו כפרשן, ומשגיח כשרות. עגל הזהבי קיבל את התשובה בהכנעה. אצלו תמיד אפשר לפטר מאמנים כמו בסחר סוסים, אבל כשמדובר בחבר לפאנל, עד כאן. הכל נהיה פרווה.
בן חיים לא סופר את העברית
שמירה על החבר'ה מהקליקה (מאמנים ושחקנים) וביקורת נוקבת כלפי זרים, הן תופעות מוכרות אצל שחקני עבר שהפכו לפרשנים. אבל כשצריך לראיין זרים, כמו בתום המשחק בין מכבי חיפה להפועל באר שבע השבוע, הבעיה מביכה שבעתיים. לרן קוז'וך, טל בן־חיים ואיתי שכטר הציגו שאלות מהאולפן בהרצליה. את פלורס ראיינה הכתבת שנשלחה למגרש. האם לא היה לשני החלוצים בדימוס מה לשאול את המאמן המנוצח? ברור שכן. הבעיה, סביר להניח, הייתה קשיי השפה. איפה שלומי ארבייטמן כשצריך אותו?
בכלל, לשמוע את מרבית שדרי הקווים מהכדורגל מראיינים זרים, זה בערך כמו לחזור לכיתה ב'. בניגוד לראיונות עם הסחבקים מהשכונה, שיתחילו תמיד בשמם הפרטי – ברק, יוסי, שרון (שלא לדבר על "אליה", כמו שהחבר'ה קוראים לאליניב ברדה), הפנייה למאמנים מחו"ל תתחיל כמעט תמיד בפנייה "קואוץ'", לפני שבירת השיניים בתקווה לצלוח את השאלה באנגלית. ועדיין, כל אלה מתגמדים ליד הטעויות הקשות בעברית. במיוחד כשהפרשנים שלנו טובעים במספרים.
"לעומר אצילי יש תשעים ותשע שערים" אמר בן חיים. "אני יש לי מאה ושבע", סיפר שכטר. עד שבא אלי אוחנה, היחיד שזכר שגול זה זכר, ואמר: "לי יש מאה ארבעים ושניים". סוף סוף עברית נכונה בבית השיבוש. לא לאורך זמן, בגלל ספירת מלאי שערך בן־חיים: "אשדוד מגיעה אחרי שתי הפסדים, קיבלו אחד עשרה גולים" – שבממוצע זה כמעט כמו "נח" בשבע שגיאות. אבל מה בעצם אנחנו רוצים מכדורגלנים? הם הרי התרגלו במשך קרוב לשלושים שנות קריירה לדבר במונחים של 3-3-4 או 2-5-3, בלי שמות עצם (כי מגיני עצם זה מספיק).
כעבור 24 שעות הגיעה מהדורת "חדשות הספורט" (עורך ראשי: אסף אבולעפיה, עורך המהדורה דני בורשבסקי), שם "חיממו" את המשחק בין מכבי חיפה לבאר שבע, ועל המסך הבהיקה כותרת: "צומת דרכים חשובה"... לפחות מבחינת העברית, הכניסה לצומת הסתיימה בתאונה קשה. מצד שני, מכיוון שהתוכנית שודרה סמוך ליום כיפור, ייתכן שעורכיה חשבו שצומת זה הנקבה של צום.
