שעות בין הערביים של מוצאי שבת של סוף קיץ בשדרות ירושלים הן לבדן סיבה מספיק טובה להמון דברים, גם בשביל להגיע למשחק כדורגל. גם לפני כמעט שנתיים היה צריך משחק בין הפועל תל אביב להפועל חיפה להוות תירוץ טוב להיפגש עם חברים בשדרות ירושלים, לתפוס צל על ספסלי העץ ולסיים בקבוק ערק בקקפוניה האדומה. שנתיים לפני כן המשחק לא התרחש. הרבה-מעט זמן.
הפועל, כמו המדינה אולי, התנתקה מ״חללית האם״ לעולם משלה. יש כאן כדורגל, אבל הוא מתחיל בדקה שמוקדשת למי שלא זכו להגיע שוב לשדרות ירושלים.
הכדורגל הישראלי עומד בפני הדחה מאופ"א, פיפ"א ואם היו משחקים בכדור בחלל החיצון - כנראה שהיו כותרות גם על בחישות קטאריות בהתאחדות האינטר-גלקטית.
היבט אחד של העלבון הזה - ולא הברור מאליו - קשור בסילוק מהמשמעות המשותפת של הכדורגל: אפשר להעביר חוט ישיר ממשחק בליגה ד' אל גמר ליגת האלופות, הדרך משם לשם סלולה. המשחק בליגה ד' מקבל משהו מחשיבותו מגמר ליגת האלופות - וגמר ליגת האלופות מקבל משהו מחשיבותם של כל אותם משחקים שקדמו לו אי פעם בכל הליגות כולן.
קצת כמו לרדת ליגה, זה יעשה פחות חשוב עכשיו. ובכל זאת, יהיה עם מה לעבוד: יש מאבקי אליפות, יש מאבקי ירידה, יש דרבי בחיפה, יש הפועל-בית"ר. גם להסתכל על כדורגל שמשחקים בחצר בית הספר זה מעניין.
האימפריה חזרה?
בכל הקשור לסוגייה הזאת הפועל מסודרת מעל ומעבר: יש דרבי. זה משק אוטורקי של משמעות, כמו שמטיפים לו עכשיו. הפועל ת"א היא קבוצת כדורגל שמתכוננת למשחק אחד - וזה משוחרר מכל היגיון: לא המצב בטבלה, לא גביע, אפילו לא מניין הימים שלא ניצחה את מכבי ת"א, שכבר כל כך גבוהה - 4,173 נכון להיום - שאין טעם לספור. "האימפריה חזרה", הכריזה אחת הכותרות אחרי המשחק נגד אשדוד, אבל למעשה חזרתה תלויה במשחק אחד.
פעם, וכבר קשה לחשב כמה פעם, רק המשחק שבדיוק לפני הדרבי היה נתפס כקדימון אליו. היום - גם שני מחזורים אליו מונף שלט מצהיר כוונות. הפועל והדרבי היא קצת כמו החייל הכי שמן במחלקה וקיר בוחן המסלול. זה לא פשוט לאף אחד, אבל לה זה נראה בלתי אפשרי. אבל עוד שבועיים היא החליטה שהיא תקפוץ אותו.
היא מחשבת את צעדיה, את הדילוגים בריצה המקדימה. לצאת מפיגור פעמיים, צ׳ק. לנצח ברגע האחרון משחק גדול, צ׳ק. תצוגת תכלית נגד אשדוד, צ׳ק. משחק ביתי ״מוקש״ שכבר היה נראה גמור, צ׳ק. במחזור הבא היא תתקרב לקיר. המומנטום עצום ואם תחליק לפני הכל יראה גמור. אם תצלח אותו, היא עוד עלולה להשתנק מגודל הציפיות.
באמצע אוקטובר, באחד הלילות הראשונים של החורף, הלילה ירד בשדרות ירושלים והשיירה אדומה תתכנס לתורי הכניסה בשער 5. חסרים מאוד את אלה שלא הגיעו וכבר לא יגיעו, היא תפגוש את הקיר - תתנגש או שתצליח לראשונה לראות את מה שיש אחריו: עונה רגילה, עם מטרות אחרות שתלויות בקבוצות שהן לא מכבי. אבל זה לא יהיה לה אכפת כל כך.
