זה הדבר הכי חשוב שאפשר לקחת מהניצחון האסטרונומי של הפועל באר שבע

אחת הקלישאות על הקבוצה של רן קוז'וך זה שהיא לא יודעת "להרוג" משחקים ולעיתים נגררת מול יריבות נחותות ממנה • נגד עירוני טבריה הקלישאה הזו נמחקה ברגע עם 0:7 מהדהד ונכתב עוד פרק מרגש בהיסטוריה של המועדון • וגם: הבן של האגדה שריגש את היציע

שחקני הפועל באר שבע חוגגים. צילום: דני מרון

יש ערבים בהם הכדורגל לא מסתכם רק במספרים, אלא הופך לפרק מתוך סיפור. זה שנכתב אמש (שבת) בטרנר הוא מעבר לניצחון ליגה גבוה, אלא עוד חלק בספר ההיסטוריה של הפועל באר שבע - הניצחון הגדול ביותר שלה במסגרת הליגה הבכירה. הקבוצה, לשם שינוי, אפשרה לקהל בטרנר 90 דקות של שלווה רצופה, בלי טיפת חרדה ומתח, בדרך להישג חסר תקדים.

אחת הטענות המוכרות שנשמעות ביציעי טרנר היא "הפועל באר שבע לא יודעת להרוג משחקים". לרוב הקבוצה משחקת טוב, כובשת, אבל לא דורסת ולעיתים גם מסתבכת משער מקרי שמכניס אותה ללחץ מיותר. מיד אחריה מגיעה בדרך כלל גם ההשוואה: "מכבי תל אביב הייתה מפרקת פה". אז אתמול הביקורת נעלמה וההשוואה לקבוצה אחרת לא הייתה. הפועל ב"ש כבשה שביעייה חלומית לרשת של עירוני טבריה האומללה ונתנה בעצמה הצהרה לכל הליגה למען יראו ויראו.

אחרי קיץ מאכזב שכלל הדחה מהמפעלים, היה ברור שצריך לשמור על פרופורציות. למה לא בעצם? הרי שמרנו על רוב הסגל והמאמן הוא אותו מאמן, אז למה לא לתת לו את הקרדיט? התשובה היא שלאוהדי כדורגל יש טבע משלהם. כשקצת טוב הם בשמיים וכשקצת רע הם מאבדים את זה.

איגור זלטאנוביץ'. צמד חשוב, צילום: דני מרון

מעבר ליכולת הטובה, הניצחון הגדול אתמול שידר דבר אחד - רעב. השחקנים לא הורידו רגל מהגז לאורך כל המשחק. אין אחד שלא רצה להשתתף בחגיגה. זה בלט במיוחד אחרי שדן ביטון כבש את הרביעי ורץ עם הכדור לאמצע המגרש כדי לחדש מהר ולכבוש עוד, כאילו מדובר בשערים גורליים. זאת הגישה שאנחנו רוצים לראות מהקבוצה שלנו, קבוצה דורסת ולא מרחמת, לא משנה נגד מי היא משחקת. גם מול קבוצה חלשה כמו טבריה שמהדקה הראשונה היה ברור שאין לה באמת סיכוי.

מבחינה מקצועית, צריך להוריד את הכובע בפני כל השחקנים. ברור שהכל הפך קל יותר כשקינגס קאנגווה הפציץ פעמיים עוד לפני שכל הקהל הספיק התמקם על הכיסא. אבל גם צמד הבכורה של איגור זלאטנוביץ׳ היה חשוב. חלוץ צריך ביטחון וביטחון מגיע רק עם שערים.

הדוגמה המובהקת לרעב, צילום: דני מרון

כאמור, כלל השחקנים שפתחו וגם אלו שנכנסו עשו את העבודה על הצד הטוב ביותר. אבל בכל זאת ראוי לפרגן לאיתי חזות, שחקן הבית והבן של אגדת המועדון גדי חזות, שנכנס אתמול לאחת מההופעות הראשונות שלו במדי הבוגרים. הילד לקח את ההזדמנות, בישל וניהל משחק מעולה. בליגה של 8 זרים ובקבוצה שהשאיפה שלה ללכת על כל התארים, יהיה קשה לראות איך הוא יקבל הרבה דקות השנה, אבל נקווה שבאלו שכן הוא יציג יכולת טובה.

אסיים עם קלישאה נפוצה ואהובה על ידי מאמנים ושחקנים בראיונות אחרי משחקים: כמו שלא נכנסו למרה שחורה אחרי משחקים פחות טובים, לא צריך להסתנוור גם עכשיו. לשחזר את ההישג הזה כנראה שלא נצליח הרבה פעמים העונה, אבל לא כל משחק חייב להיגמר בתוצאה אסטרונומית. מה שחשוב שהוא לשמור על הרעב הזה לאורך כל העונה.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
איתי חזות, צילום: דני מרון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר