הכדורגל הישראלי עבר לא מעט שינויים בשנים האחרונות. למעשה מדובר בשלושה עיקריים שהובילו לכך ששחקנים צעירים ומוכשרים יוצאים מהר יותר מהליגה שלנו אחרי עונת הפריצה שלהם, או לכל היותר שנה לאחר מכן. מדובר בהצלחות של הנבחרות הצעירות שחשפו את הכישרונות המקומיים למדינות אירופה, בעובדה שהשחקנים מבינים שהם יכולים לצאת לחו"ל מבלי לעבור דרך אחת הקבוצות הגדולות בארץ, ובכך שעדיף להם לצאת קודם לקבוצות בכירות בליגות ביניים.
כך היה למשל עם ענאן חלאילי בעונה שעברה, אוסקר גלוך מעט לפניו, סתיו למקין שיצא העונה בפעם השנייה לחו"ל והוא רק בן 22, ליאל עבדה, עידן טוקלומטי, דורון ליידנר (שמאז שיצא הספיק להיפצע ולחזור) ועוד.
גם בעונה הקרובה, 2025/2026, יש מספר שחקנים שיכולים לבלוט ולהתקדם אל עבר המסלול המהיר מחוץ לישראל והם לאו דווקא מגיעים מאחת הטוענות לכתר האליפות. חמשת הבולטים ביניהם לפניכם.
דניאל דאפה (שנתון 2007)
הוא עשה את הפריצה הגדולה שלו כבר בעונה שעברה תחת יוסי אבוקסיס במכבי נתניה. הילד שהגיע בגיל 15 בסך הכל משכונת התקווה, קיבל את ההזדמנות מהמאמן המנוסה והבקיע את שער הבכורה שלו בהופעה השנייה שלו בבוגרים. בקיץ הזה הוא הפך לרכש הכי גדול בתולדות הפועל תל אביב (1.8 מיליון יורו) וכבר הספיק לכבוש בבכורה שלו בגביע הטוטו.
דניאל מזכיר את טוטו תמוז - לוחץ טוב, פיזיות נהדרת ואחד שמריח שערים. הוא עדיין צריך לשפר את הטכניקה, אבל זה בהחלט משהו שניתן ללמד, והוא הוכיח בזמן הקצר שאנחנו מכירים אותו שהוא לומד מהר.
ישראל דאפה (שנתון 2009)
דניאל הוא לא האח היחיד שמוכשר במשפחת דאפה, ויש שאומרים שהפוטנציאל של אחיו הצעיר יותר גדול. ישראל, שחקנה של הפועל ירושלים, כיכב בעונה שעברה בקבוצת הנוער, כשהוא קופץ שני שנתונים קדימה. העונה הוא כבר נגרע מהשנתון שלו, נערים א', ונרשם רק בקבוצת הנוער ובבוגרים. ישראל הוא חלוץ רחבה קלאסי, גבוה מדניאל (1.86 מ'), בעל משחק גב וצעד ראשון ברמה גבוהה עם סיומת קטלנית.
יש לו בעיטה טובה בשתי רגליים ומשחק ראש נהדר - איתו כבש שער בהופעת הבכורה שלו העונה בגביע הטוטו. כמובן שיש לו המון דברים לשפר בהיבט הטכני ובהבנת המשחק, אבל הוא בידיים של שני מאמנים שיודעים לשדרג שחקנים צעירים - זיו אריה בבוגרים וליאור זדה בנוער. לכן יש המון סיבות לאופטימיות לגביו, כבר העונה.
איאד חלאילי (שנתון 2006)
האח הצעיר לבית חלאילי (נולד שנתיים אחרי ענאן) גילה עליונות בליגת העל לנוער וקיבל את ההזדמנות בבוגרים של מכבי חיפה כבר במחזור הפתיחה של העונה שעברה. בניגוד לאחיו, שהוא עילוי פיזי שלא נראה במחוזותינו, איאד יותר טכני, נהדר באחד על אחד בשטח קטן ומשחק ככנף עם רגל הפוכה.
לפחות נכון לנקודת זמן זו, נראה שהמאמן דייגו פלורס עדיין מחפש את הפתרון בעמדות הכנפיים, כשמי שפתחו במשחק האירופאיות ולא הרשימו היו סוף פודגוראנו וקסאנדר סברינה, שיש סיכוי יותר מסביר שלא יסיים את העונה בירוקים. אולי הפתרון של פלורס נמצא מתחת לאף שלו עם איאד, בדיוק כמו שקרה עם אחיו הגדול בעידן מסאי דגו.
מאור ישילירמק (שנתון 2005)
אחד הראשונים לזהות את הכישרון של ישילירמק היה אלי לוי, שהקפיץ אותו שנתיים קדימה, מנערים ב' לקבוצת הנוער של מ.ס אשדוד. במדינה שלא צומחים בה יותר מדי שחקני הגנה ובטח בלמים, ישילירמק הוא סוג של פרח בר. מאמנו היום, חיים סילבס, מתאר אותו כשחקן בוגר עם אישיות חזקה, שיודע לרדת לפרטים הקטנים ורוצה ללמוד.
הפיזיות הטובה שלו והאיכות שלו עם הכדור, יכולות להפוך אותו לאקזיט הבא של אשדוד, אולי לקבוצה גדולה בארץ או אפילו מעבר לזה. אבל בניגוד לשחקני ההתקפה, ישילירמק תלוי בשחקני ההגנה שמסביבו וביכולת של סילבס לשפר את משחק ההגנה הקבוצתי של אשדוד - בעונה שעברה רק נועלת הטבלה, הפועל חדרה, ספגה יותר ממנה. אם זה יקרה, זאת תהיה עונת הפרידה של ישילירמק מאשדוד.
מוחמד אבו רומי (שנתון 2004)
הרבה גבות הורמו כשגיא לוזון הזמין את שחקנה של עירוני קריית שמונה לסגל הנבחרת הצעירה ליורו הצעירות 2023, אבל המאמן היה אחד מהראשונים שזיהה את הפוטנציאל. אבו רומי, יליד טמרה, הוא חברו הטוב של ענאן חלאילי וירצה ללכת בדרכו, למרות שלא התקבל למכבי חיפה כילד. יש לו נתונים פיזיים אדירים, מהירות טובה וסיבולת מהירות גבוהה. זה מה שמאפשר לו לספק כמויות ספרינטים חריגות לחלוץ, ללחוץ מצוין ומיד לשנות למצב התקפה.
כמו במקרה של ישראל דאפה, גם לאבו רומי יש מאמן שיודע לעבוד עם צעירים, ללמד אותם את המשחק ולשפר אותו בהיבט שהכי חסר לו - הבנת המשחק, ריכוז באזורים החשובים וחלוקת הקצבים. אם שי ברדה יגרום לאבו רומי לממש את הפוטנציאל, ק"ש תרוויח חלוץ מצוין, ששווה כמות דו־ספרתית של שערים בליגה.
