יותר מדי שנים לא פתחנו עונה עם ציפיות. לא ציפיות של להישאר בליגה או פלייאוף עליון, וגם לא ציפיות שנבנות במהלך העונה כמו אירופה או גביע. ציפיות של קבוצה שיודעת ביולי שהיא מכוונת הכי גבוה שאפשר - אליפות.
נכון, ברק יצחקי עדיין לא אמר את המילה הזו, אבל יותר גבוה מהעונה הקודמת זה רק אליפות. יותר מידי שנים סיימנו במקום ה-3, ואת האכזריות של המקום ה-2 אנחנו מעדיפים להשאיר לקבוצות אחרות. אנחנו, הקהל של בית״ר ירושלים, רוצה דבר אחד - צלחת אליפות בסוף העונה!
העונה, שהחלה אתמול (שבת) רשמית, נפתחה בצורה סבירה מבחינת יכולת אבל מצוינת מבחינת אופי. לא ספגנו (זה כבר חידוש), למרות יכולת משחק לא גבוהה שלטנו בחלקים רבים של המשחק, ובעיקר עומר אצילי הופך או חוזר להיות פקטור משמעותי ברמה האישית (משחק שלישי שהוא כובש) וזו בשורה נהדרת עבורנו.
אבל כמו תמיד, יותר מהכל זה הקהל. כמה חיכינו למשחק הזה אתמול. ברשתות החברתיות היו בטירוף לכרטיסים, כביש החוף נצבע בצהוב-שחור, האווירה בסמי עופר היא אולי האווירה השלישית הכי טובה לקהל של בית״ר (אחרי טדי מלא והמושבה) והניצחון המתוק על יריבה משמעותית העונה - כל זה לא אומר כלום בשלב הזה, אבל יגיד המון בעוד חודשיים שלושה.
משחקי שמות
החלק הראשון של הקיץ התאפיין בעיקר במשחקי שמות. אינספור שחקנים היו מועמדים לקבוצה אצל מקורבים או בטוויטר של תקשורת הספורט - למעלה מ-25 שחקנים אם תרצו לדייק. ה״כוכבים״ שבהם: שון וייסמן, גיא מלמד, איילון אלמוג וערן זהבי כנראה שלא יגיעו לבית וגן. וחבל.
הישראלים האחרים שחתמו, ביחד עם הזרים החדשים מהווים סימן שאלה ענקי באשר ליכולת שלהם לקחת קבוצה לאליפות. ולמרות שברק אברמוב נתן אור ירוק לאלמוג כהן לצרף עוד שני שחקנים לפחות, אין רכש מוכח שיידע להתמודד עם לחץ של אליפות. ועם זאת, אנחנו עשויים לגלות לאורך העונה שאלמוג כהן פגע ברובם או רחמנא לצלן בכולם, ואז אשמח לאכול את הכובע עם הלוגו המדהים של 90 שנה למועדון.
אברמוב לא טועה
העונה הקרובה תהיה אחת העונות המשמעותיות של בעלים בבית״ר ירושלים, וברק אברמוב זכה בכבוד הזה ביושר. כשלקח את המועדון אמר בצורה ישירה שהוא בא להחזיק את הראש מעל המים. אבל לצערו (או לשמחתו) הוא עשה יותר מידי החלטות נכונות - עם הצוות המקצועי, עם שחקנים חדשים וותיקים (למעט סיפור אבישי כהן), עם לה פמיליה, וגם עם התקשורת.
אברמוב של בית״ר ירושלים זה ממש לא אברמוב של בני יהודה. ועל כך מגיע לו שאפו גדול. אבל העונה זה כבר אופרה אחרת. הציפיות הופכות את מערכת היחסים עם הקהל להרבה יותר מורכבת. כולנו יודעים מה קורה כשהקבוצה לא מצליחה והקהל דורש שינוי כזה או אחר - לרוב הקהל מנצח.
וברק, שכאיש עסקים לא ממהר להיכנע לאיומים או תכתיבים, יצטרך לחשוב היטב איך הוא שומר על מעמדו מול הקהל מבלי להפוך להיות עוד בעלים שקצת שריקות בוז גורמות לו לקבל החלטות אחרת.
אי אפשר בלי ערן זהבי
ומשפט אחרון על סאגת ערן זהבי: אני רוצה, כאוהד, לסמוך על תהליך קבלת ההחלטות במועדון ולקוות שהוא אמיתי ומונע משיקולים מקצועיים ולא מאגו. את הפרטים המלאים אנחנו כנראה לא יודעים, אבל ההודעה של המועדון הייתה מיותרת, מוגזמת ובעיקר הפכה את הסיפור לבדיחה. אם יש שחקן שאפשר ״לוותר״ לו על הגעה באיחור למחנה האימונים או על כושר לקראת האתגר האירופאי - זה זהבי.
אם היו רוצים לסיים את האירוע, היו צריכים לומר שכרגע ערן לא בתוכניות של המועדון כי הקבוצה צריכה להתכונן לעונה החדשה והיא בעיקר צריכה שקט. עוד היו צריכים להוסיף שהדלת תהיה פתוחה בשביל שחקן כמו זהבי, אם יחליט לסיים את הקריירה בבית״ר ירושלים.
