המלחמה עם איראן תפסה בהפתעה אלפי ישראלים מחוץ לגבולות הארץ, שחיפשו דרך לשוב לישראל בהקדם וביניהם גם שחקן הפועל תל אביב, בן שהר. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" לאחר סיום עונה מתוק במדים האדומים, החלוץ הוותיק משתף בעונה שעברה והמטרה שהושגה, הרעב להמשיך ולשחק גם בעונה הבאה בליגת העל ומבט נוסף על התחנות הרבות בקריירה שנפרשה על פני שני עשורים בחו''ל ובארץ עם חרטות וחוויות כלגיונר לשעבר.
בן, המלחמה עם איראן תפסה גם אותך מחוץ לגבולות ישראל. ספר לנו על הסיטואציה ואיך הצלחתם בסופו של דבר, למצוא פתרון לחזרה ארצה?
"אריאל הרוש ואני היינו בחופשה ביוון עם עוד כמה חברים שחקני כדורגל, התכנון המקורי היה לטוס לסוף שבוע קצר, חמישי עד ראשון, שבסופו של דבר כמובן התארך. אחרי יום-יומיים שהתחילה המלחמה כבר חשבנו איך מצליחים לחזור ארצה ובדקנו כל אופציה אפשרית, באוויר ובים.
"בסוף, טסנו מיוון לקפריסין כי האמנו שמלרנקה יהיו הכי הרבה אפשרויות. יש לי חבר שעובד בחברת התעופה 'אייר חיפה' וברגע שבאתר שלהם באמצע הלילה פתחו אפשרויות להזמנות, מצאנו כרטיסים ברגע האחרון ונחתנו ביום רביעי, ישר לכל הטילים והמציאות החדשה".
בוא נדבר על העונה שחוויתם בהפועל ת''א עם עליית ליגה. מתי הרגשתם שזה מתחבר ואתם על המסלול הנכון לשוב לליגת העל?
"בוא נשים את הדברים על השולחן, אני חושב שהבנו את זה כשאליניב ברדה הגיע. קודם כל, הסגל היה טוב ומהרגע שאליניב הצטרף התחלנו במומנטום מצוין. שם כבר הבנו שדברים הולכים להסתדר, הקבוצה השתפרה, שיחקה באינטנסיביות והבנו שהקבוצה הולכת למקום טוב.
"ברדה עם המשמעת שלו שגם נובעת מכל התקופה הארוכה שלו בחו''ל, יודע איך לגשת לשחקנים ובאותה מידה איך לשים את השחקנים במקום כשצריך. יש לו את הדרך המקצועית שלו ומי שלא ילך בדרך הזאת, לא ישחק. הוא הביא הרבה תשוקה, התלהבות, סגנון התקפי אבל ידע לייצב אותנו מבחינה הגנתית, וזה משהו שהיה מאוד חסר לנו לפני שהוא הגיע".
יש איזושהי הקלה שבכדורגל לפחות, הצלחתם לסיים את העונה באופן מלא וספורטיבי ולא נאלצתם להתמודד עם הנסיבות של המלחמה מול איראן, שהובילה בכדורסל לסיום העונה באופן מוקדם מהצפוי?
"קודם כל, אני שמח שהצלחנו לסיים את העונה בצורה הכי טובה שאפשר ושעמדנו במטרה שלנו, לעלות ליגה. ראיתי בכדורסל שלצערי הם לא סיימו את העונה, אבל יש דברים שהם מעל הסיטואציה. כרגע קורים במדינה שלנו דברים מאוד גדולים וחייבים לשמור על פרופורציות, לעבור את התקופה הזאת בשלום, שנשמור על עצמו ושנדאג להזכיר לעצמנו כל הזמן את החטופים שעדיין שנשארו בעזה. בעיניי, יש דברים שמעבר להאם נצליח לסיים את העונה או לא וסליחה שאני אומר את זה, יש דברים שכרגע יותר חשובים".
אף פעם לא היה פשוט להנחית בארץ זרים, גם בתקופות של שקט. עד כמה חוסר הידיעה על מה צפוי העתיד והמלחמה עם איראן עשויה להשפיע על פתיחת העונה שלכם, כולל צירוף שחקני חיזוק זרים?
"כמובן שזה הולך להשפיע. אם תשים את עצמך בנעליים של שחקנים זרים שרוצים או שוקלים לבוא לישראל, בטלוויזיה בחו''ל דואגים להראות כל הזמן עד כמה הבלגן פה גדול. כרגע, יש הרבה טילים ועבור שחקנים זרים זאת סיטואציה מפחידה.
"אני יכול לומר לך שנכון, הזרים יודעים לשדרג קבוצות, אבל באותה מידה יש לנו בקבוצה אחלה שחקנים ישראלים. הם צעירים, רעבים ורק מחכים להזדמנויות האלה. אני לא אומר לא להביא זרים בכלל, אבל אני חושב שלא צריך להסתמך רק על הזרים כי אולי זה דווקא ייצור מצב שזה יאפשר יותר במה לישראלים ולשחקנים צעירים שרק משתוקקים לשחק".
מה המשמעות של חזרה לליגת העל עבור מועדון כמו הפועל ת''א. הקהל, הליגה עצמה, העבר העשיר של המועדון.
"הפועל ת"א חייבת להיות בליגת העל, זה מועדון כל כך גדול. השנה חזרתי לפה אחרי הרבה שנים שלא הייתי בהפועל וראיתי עד כמה המועדון הזה רעב להצלחות. הקהל תמיד מגיע פה בהמוניו וזה משהו שלדעתי חסר לליגה, עוד מועדון עם קהל כזה גדול עם הצבע שהוא מביא. התנאים שראיתי במועדון, הפוטנציאל פה הוא עצום להמשיך ולגדול עם הבעלים, משפחת ספרא. אפשר לצמוח אפילו יותר, החל ממחלקת הנוער, דרך הבוגרים, תמיד אפשר לעשות עוד דברים במועדון גדול כמו הפועל ת"א".
ברגע שיפורסם לוח המשחקים של העונה הקרובה, לאיזה משחק אתה הכי מצפה כבר, דרבי בבית נגד מכבי, לארח את בית''ר ירושלים?
"כבר כשהייתי בקבוצת הילדים של הפועל ת"א המחשבה תמיד הייתה 'הדרבי מעל הכל!'. דרבי זה דרבי וכשהפועל ת"א שומעת 'מכבי', ההכנה וההתרגשות שונים. אגב, אני חושב שזה גם הפוך, מצידם. כמובן שחושבים על המשחקים שיהיו נגד בית''ר ירושלים, הפועל באר שבע, מכבי חיפה, אבל מכבי ת"א זה משהו אחר".
אתה חוגג הקיץ יום הולדת 36. מה גורם לך לרצות להמשיך, נותן לך את המוטיבציה האישית להמשיך לשחק באופן מקצועני?
"האמת שאני כבר כמעט עשרים שנה בכדורגל כשחקן מקצועני, אבל אני תמיד שואל את עצמי כשאני קם בבוקר: 'האם אני עדיין נהנה מלהתאמן, מלשחק?'. זאת השאלה, והתשובה שלי היא חד משמעית 'כן!'. אני משתוקק לזה, ואם תשאל את השחקנים הצעירים ששיחקו איתי העונה, הם ראו אותי מגיע ראשון כל יום ועוזב את מתחם האימונים אחרון, כי יש בי את התשוקה והאהבה הזאת להמשיך. ברגע שכבר לא יהיו לי התחושות הללו, אני אפסיק. אני יודע שאני כבר בגיל מתבגר וזה יכול לקרות עוד שנה, אולי עוד שנתיים, אי אפשר לדעת. כל עוד אני נהנה, אני בכושר טוב ואני מרגיש טוב פיזית, אז אני תמיד ארצה להיות על המגרש".
אגב, ראיינתי לאחרונה את ביברס נאתכו שמבוגר ממך בשנה וגם האריך חוזה בפרטיזן בלגרד. איך אתה מסביר את הרעב של שניכם, אתם מכירים עוד מתקופת מחלקת הנוער בהפועל ת"א, עברו כבר שני עשורים, ושניכם עדיין פעילים ושאפתנים?
"אני מכיר את ביברס מגיל צעיר מאוד, נסענו כבר מגיל תשע ביחד לאימונים ממודיעין לוולפסון. כבר מגיל צעיר 'סומנו' כי היינו כשרוניים, אבל באותה מידה, תמיד הייתה לנו אותה תשוקה משותפת לאימון הבא, למשחק הבא... היו לנו אימוני העשרה במחלקת הנוער של הפועל בבקרים לפעמים בשש בבוקר ותמיד חיכינו לזה בקוצר רוח.
"לגבי ביברס, אני רואה את ההתנהלות שלו, את המקצוענות שלו. חוץ מהכדורגל והמשפחה שלו, לא מעניין אותו כלום, והאמת שגם אני כך, עם אורח חיים מאוד רגוע, אף פעם לא מחפש הרפתקאות. הכדורגל הוא האהבה שלי, לבוא לאימונים, להשקיע ולהתאמן הכי חזק שיש, וזה לא השתנה".
דווח לאחרונה שבמקביל לקריירת המשחק הפעילה תתחיל תפקיד חדש כמאמן החלוצים של הפועל ת''א. שתף אותנו, איפה זה עומד, זה אומר שאתה שוקל ביום מן הימים קריירת האימון במשרה מלאה?
"אני עושה קורס מאמנים ולאמן יום אחד זה עדיין סימן שאלה. כן מעניין אותי לפתוח אולי יום אחד אקדמייה לעבודה עם שחקנים צעירים, במקביל לאימון בוגרים. זה לא משהו שאני עכשיו חושב עליו לעומק, כי אני עדיין צריך לשבת עם הפועל ולהבין לאיפה זה הולך. אני יכול לומר, שיש רצון משני הצדדים לעשות דברים גם בהמשך, אבל זה עדיין מוקדם לומר באיזו קונסטלציה".
בוא נדבר על תחילת המסע שלך כנער הפלא של הכדורגל שלנו. איך מגיב נער ישראלי כשהוא נכנס למתחם האימונים של צ'לסי וזוכה להתאמן תחת שרביטו של ז'וזה מוריניו, שהיה אז בשיאו?
"כל פעם כשמדברים איתי על צ'לסי, זה מרגש בכל פעם מחדש. לעבור מהפועל ת"א הצנועה לצ'לסי שהייתה אז קבוצה שבשיאה, אלופת אנגליה ואחת הטובות בעולם באותן שנים. ההתנהלות, המקצוענות, ההתייחסות לכדורגל, לשחק עם השחקנים הכי טובים בעולם... זה היה משהו שמבחינתי, הייתי מגיע לאימונים כל יום וחושב שאני בחלום.
"אבל גם באמת הרגשתי חלק מהם, זאת התחושה שהם נתנו לי. זה לא פשוט להתברג שם כשחקן הרכב, במיוחד כשהם קונים שחקנים בסכומים כל כך גדולים ואתה הישראלי הצעיר בגיל 17. ואז מתחיל עניין ההשאלות, שכמובן לא רק אתה חווה את זה, אלא גם עוד שחקנים צעירים שהיו שם דאז. השנתיים שהייתי שם, זאת חוויה שלא יותר מדי אנשים זוכים לעשות".
זה היה חדר הלבשה מלא בכוכבים הכי גדולים שלצ'לסי היה להציע. שתף אותנו בשם אחד שמבחינתך היה הכי גדול, כל כך מוכר שאולי אפילו התביישת להסתכל לו בעיניים בחדר ההלבשה?
"ג'ון טרי, פרנק למפארד ודידייה דרוגבה, אלו השלושה שמבחינתי היו העוגן של הקבוצה ההיא, המנהיגים של צ'לסי. קודם כל דרוגבה כחלוץ, תמיד היה לי כיף להסתכל ולראות אותו מתאמן. מאסיבי, חזק, פיזי ועם כל כך הרבה עוצמות, הסיבובים שהוא היה עושה על שחקנים במשחקים ובאימונים היו פשוט בלתי ניתנים לעצירה. אני זוכר שאחרי האימונים נשארתי רק איתו, הוא היה מסביר לי על הסגנון שלו, מנסה לעזור לי לשפר טכניקת בעיטה וזה משהו שאתה מנסה לקחת איתך לכל הקריירה.
"למפארד וטרי, שני מנהיגים אדירים, אני זוכר אפילו שהייתה לי סיטואציה אחרי האימון בסאונה עם למפארד, אני בסך הכל בן 17 והוא כבר שחקן מוביל בשיא שלו ופשוט דיברנו בלי הפסקה על כדורגל. גם למפארד וגם טרי ידעו איך לדאוג לשחקנים ולחדר ההלבשה, ואשתף אותך בדוגמה עם טרי: היה איזה מענק גביע ליגה שזכינו בו והשחקנים קיבלו אותו, אבל לא הייתי זכאי לקבל אותו באופן ראשוני בגלל החוזה שלי. טרי הלך להנהלה, דיבר איתם ודאג שגם אני אקבל את המענק. אני זוכר שג'ון ניגש אליי ואמר לי 'אתה חלק מאיתנו'. הדברים הקטנים האלה עושים את ההבדלים".
שיחקת תחת לא מעט מנג'רים זרים. תחת איזה מנג'ר ואיזו קבוצה הכי נהנית לשחק?
"מבחינת המאמנים הגדולים, היו לי את מוריניו באנגליה ואת מאוריסיו פוצ'טינו באספניול, שמבחינתי הם היו מעל כולם. חשוב לי לציין גם את ברנדן רוג'רס שאימן אותי בקבוצת המילואים של צ'לסי, הוא היה מאמן מדהים. עם פוצ'טינו, הוא לא רק היה מאמן גדול אלא גם בן אדם נהדר, למרות שהיה בינינו פערי שפה כי הוא לא ממש דיבר אנגלית אז.
"בליגה ההולנדית לדוגמה, אני זוכר את זה כתקופה מאוד מהנה בקריירה שלי, שיחקתי המון וכבשתי, אבל מכל ליגה אני לוקח משהו. לשחק בליגות האלה זה עד היום לא מובן מאליו, במיוחד כשאנחנו רואים עד היום כמה קשה לישראלים להגיע למקומות האלו".
מכל המועדונים שבהם שיחקת בחו''ל, גם אם לא לתקופה ארוכה, באיזה מועדון הרגשת שהיית בשיא שלך, שתרמת הכי הרבה?
"אני חושב שאספניול בגיל עשרים, כשחתמתי שם לארבע שנים. בעונה הראשונה שלי שיחקתי באיזור עשרים משחקים בליגה הספרדית, אבל כשהייתי צעיר תמיד הרגשתי שמשהו חסר לי ולא הייתה לי את הסבלנות הנדרשת. במבט לאחור, היה לי שם חוזה לארבע שנים, גם אם בעונה השנייה שיחקתי פחות, כנראה שהייתי צריך להיות יותר סובלני ועושה דברים אחרת".
תאורטית, מה היית אומר לבן סהר בן ה-17 כשהוא עולה למטוס מנתב''ג ללונדון לפני כמעט עשרים שנה, לגבי המסע שהוא עתיד לעבור, הקשיים וגם רגעי השמחה?
"וואו, הייתי אומר לו שהוא הולך לעבור מסע מטורף! מסע שהוא לא פשוט בכלל, לעבור בין מדינות, תרבויות, אבל אתה הולך ליהנות מהדרך ולהגיע לדברים שלא חלמת עליהם מעולם. אתה הולך לחוות ליגות מהטובות בעולם ואולי בדיעבד, עדיף היה להישאר במקום מסוים לתקופה ממושכת יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
