השלישייה שחטפה הפועל באר שבע ממכבי תל אביב במשחק העונה בשבוע שעבר מובן שלא הפריחה את הנגב, אבל גם לא את תקוות האליפות שבהן האדומים מהדרום נאחזים. "אין שום ייאוש בעולם כלל", זעק רבי נחמן, אבל עד כמה מאומן הסגל של רן קוז'וך, כוכב הסרט "בלתי שבירים"?
זאת שאלה מנטלית בעיקר, כזאת שאפשר לבחון על הספה של הפסיכולוג. הוא כנראה יגבה 450 שקלים לשעה, שבפועל אורכה שווה בקושי למחצית של משחק כדורגל בלי תוספת זמן, אבל בשם התואר הנכסף - אליפות חמישית למועדון - הבעלים אלונה ברקת צריכה לארגן לפחות 18 ספות עד למשחק הערב מול מכבי חיפה. המחיר? שווה לכל נפש.
באר שבע תעלה צפונה, כשהיא רואה בדרך איך הצהובים מתחילים לברוח לה במקום הראשון יחד עם המומנטום. עם מינוס חמש נקודות וזיכרונות מההשפלה בטרנר, השחקנים של קוז'וך זקוקים כעת ליותר מאשר שיחת מוטיבציה וסיסמאות באוויר כדי להישאר בתמונה ולעלות מחדש על הגל. אבל אולי הביצוע של ריקי גל, לשירה של המשוררת רחל שפירא, "היי שקטה", יעשה את העבודה.
הנה בא השקט
כמה רגש, תשמיע לשחקנים קוז'וך: "היי שקטה, כאילו אין בך דופי, כאילו האוויר נותן לך הגנה". זה רק חצי פזמון, אבל הוא כבר יכול לייצב את החוליה האחורית, לשמור על מוטו ה"בלתי שבירים", וגם להזכיר למיגל ויטור ולחבריו שהם ולא האוויר אמונים על שמירת שער נקי. זו תהיה התחלה טובה, בטח אם ניב אליאסי יפסיק לתפוס אוויר.
"זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן, זה העולם שיש ואין עולם אחר". גם זה רק חצי בית, אבל יש בו צפירת הרגעה וקריאת השכמה. על השחקנים יהיה ללמוד מהר שמבחינת הסיכויים הם נמצאים במקום טוב באמצע, ושכל שנותר להם זה להבין איך המציאות עובדת. לא בטוח שהם קלטו זאת בשבועות האחרונים, אבל מול החבורה הלא יציבה של ברק בכר זו יכולה להיות פריצת דרך.
"היי שקטה, עכשיו הכל בסדר, אפילו המחנק עומד להשתחרר. כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם, כמו אלומת האור, הנה מצאת אותך". זה כבר סלט משפטים משני בתים שונים בשיר, אבל אולי אם גם קוז'וך יצליח לערבב מחדש את הקלפים, הוא ישלוף איזה ארנב או שניים מהכובע. כך ימצא מחדש את הקסם, ממש כמו המילים של רחל שפירא, כדי שהשחקנים יאמינו שהסיכוי לאליפות הוא לא אחיזת עיניים.
מקסימום, אם נישאר עם אותו אגרוף של זעם, באר שבע תתנער מהתדמית הרכה שלה ותמצא את עצמה מחדש תחת אלומת אור הזרקורים בסמי עופר. אם גם זה לא יעבוד, היא תהיה כבר בצרות גדולות ותיאלץ להפוך למשוררת בעצמה. המלצה - לשכנע את בית הדין המשמעתי לשיר את המילים: "משחק חוזר מול בני סכנין". אולי זה יהפוך ללהיט שייקח אותה לראש מצעד הפזמונים או בחזרה לראש טבלת ליגת העל.
משני צידי התקווה
"היי שקטה, כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה. כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח. כאילו השלווה היא חוף של בהלה". הפעם זה כבר בית שלם, כמו שקוז'וך צריך להיות עם ההחלטות שהוא מקבל. זה גם בית שמסכם את הניגודיות שבה נמצאת הפועל באר שבע. מצד אחד ההתבוססות בתוך החשש מעוד השפלה (הפלאשבקים של דוידה ופטאצ'י טסים למתפרצת עדיין לא עברו), מצד שני ההכרח להיפלט לשלווה מבלי לאבד את העשתונות, או במקרה שלה - את העונה כולה.
על רקע מנגינת הסיום אפשר יהיה להבין אם בהפועל באר שבע לא יאמצו את השיר הזה, ודאי שלא כתחליף, לכאורה מנחם, לשיר אליפות חדש - אבל לפחות הם יזכו לאתנתחה מוזיקלית, כנראה במקום התואר החשוב מכולם. כך או כך, גם שהכל יוכרע, באר שבע - "היי שקטה".
