"אנחנו נדאג להעניש את האוהדים שפרצו בברבריות אל כר הדשא ולקחו את החוק לידיים". כך צוטטו בספטמבר האחרון "גורמים בהנהלת הפועל באר שבע", בעקבות ביטול המשחק הביתי מול בני סכנין. הם הטילו כמובן את האחריות לשערורייה על הקבוצה האורחת ואוהדיה, שחלקם ביזו את ההמנון, אך גם שבו והדגישו: "אין מקום לאלימות אצל האוהדים שלנו ונטפל בה בכלים שיש לנו".
אילו כלים? בכתבה שפרסם העיתונאי הוותיק נדב דייג באתר מקומי מסרו "גורמים במועדון" כי "נושא שלילת המנויים מאוהדים שפרצו למגרש ייבדק", ואף העריכו: "אלונה ברקת תחשב מסלול מחדש בכל הקשור למערכת היחסים עם אנשי האולטראס. האוהדים יודעים ומבינים שאלונה ואלימות אלה שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו".
הבעלים עצמה האשימה אף היא את בני סכנין, אך הודתה כי פריצתם של אותם עשרות מאוהדי קבוצתה למגרש היתה "מכוערת, מטומטמת, מעצבנת ומקוממת". זה היה אחרי דחיית הערעור שהגיש המועדון לבית הדין העליון של ההתאחדות, שקבע כי תוצאת המשחק תהיה 0:0 ללא נקודות.
הנימוק היה חד־משמעי: הפורעים שפרצו לדשא עם מקלות בידיים ומסכות על הפנים היו יוזמי המהומה שיצאה משליטה. בדיון עצמו התייחסה ברקת לחלקם של אוהדיה והכריזה: "אלימות זה קו אדום מבחינתי".
אז איך באמת היא טיפלה בהם? תביעות אישיות? שלילת מנוי כפי שנהגו מכבי ת"א ומכבי חיפה נגד אוהדים מזיקים? הנה הידיעה המדהימה, לא פחות, שפרסם שלשום ב־ynet העיתונאי שי מוגילבסקי: "אוהד באר שבע שפרץ אז למגרש, נעצר והורחק ע"י בית המשפט לחצי שנה (שכבר הסתיימה), עלה לדשא לפני משחק העונה מול מכבי ת"א, קיבל לידיו את המיקרופון של מערכת הכריזה באצטדיון, ובמשך כמה דקות דרבן את הקהל המקומי".
כן־כן, זה הקו האדום של ברקת, שחישבה מסלול מחדש. כך גם תנסה המתקרבנת הסדרתית לשכנע את הדיינים בהרכב המורחב בשבוע הבא, שהיא טיפלה במחרבי המשחק ההוא ביד קשה. אחד האחראים לפריצה ה"מכוערת, מטומטמת, מעצבנת ומקוממת" כדבריה הועלה לדרגת המוטיבטור הרשמי, וירד אחר כבוד לדשא בברכת המועדון. כך הבינו הפורעים שגרמו לפיצוץ המשחק ש"אלונה ואלימות אלה שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו"... רק חסר היה שבטקס לפני שריקת הפתיחה ברקת תעניק לבריון את "צלחת האלימות".
עם זאת, הפעם, חשוב לציין, הוא לא החזיק מוט כדי להכות אוהדים של היריבה, לבש חולצה ולא חבש מסכה. העיקר שגם המסכה של ברקת הוסרה, וחשפה את פרצופה האמיתי.
כץ משפץ את הרטרו
"שמחים להשיק מדי רטרו חדשים לכבוד משחק הדרבי בשבת", בישרה בשבוע שעבר הפועל חיפה לאוהדיה, ואף הפיקה לצורך העניין סרטון, שבו נראים ארבעה משחקניה - דור מלול, נועם בן הרוש, לירן סרדל ופרננד מאיימבו - המפליגים באוניית מפרשים בסגנון המאה ה־15. קפטן מלול אפילו שיחק אותה כריסטופר קולומבוס, או שמא ג'ק ספארו מ"שודדי הקאריביים", וצפה לעבר האופק בטלסקופ.
"ממשיכים להפליג מאז 1924", היה המוטו של הסרטון, לפני שהמועדון עלה על שרטון. רטרו? לא ממש, אלא יותר גימיק שעבורו התבקשו האוהדים להוציא ים כסף.
בשבת הוצבה למרגלות "סמי עופר" משאית של "גזלן" (במלעיל), שהציעה חולצת רטרו ב־200 שקל. יקר למדי עבור טי־שירט, אבל זה היה רק חלק קטן מהחוצפה. בהודעה מטעם המועדון נאמר כי "המדים עוצבו בהשראת תלבושת הקבוצה בשנות ה־70, תוך שמירה על העיצוב האותנטי בצבעי האדום־לבן, עם נגיעות עכשוויות ורעננות". על הרעננות - שהזכירה אולי מדים של הפועל רעננה - אפשר להתווכח, ה"נגיעות" היו נגועות וממוסחרות.
החולצה שהוצעה למכירה היתה שונה מהמקור בסוונטיז. הפס האלכסוני שהפריד בין האדום ללבן בגרסה ההיא, מהכתף עד המותן, קוצר משמעותית, כדי שניתן יהיה לדחוף בחזית ובגדול את שם הספונסר הנוכחי. על השרוולים, וגם על המכנס התואם, דחפו עוד שני נותני חסות. אז מה רטרו פה? אפשר לחשוב שהספונסרים כיום השקיעו בקבוצה של שנות ה־70, רטרואקטיבית.
חולצה של פעם היא חולצה של פעם, בלי תוספות מסחריות עכשוויות. על מדי שנות ה־70 של הפועל חיפה לא הופיע שמו של שום נותן חסות, אלא רק סמל המועדון.
כשמכבי ת"א הוציאה אשתקד מדי רטרו בהשראת שנות ה־80, על החולצות הודפס גם שם הספונסר דאז - "אופנת ברוך". המחיר בחנות המועדון: 179 שקל. במכבי נתניה שיווקו בקיץ 2020 חולצת רטרו כמחווה לעונת האליפות 1982/83, עם שמה של נותנת החסות באותם ימים - "גלי". המחיר: 90 שקל. כך גם בקבוצות נוספות, "רטרו" בלי "נגיעות עכשוויות ורעננות" בחולצות, שאינן אלא סיפורי בדים.
אצל יואב כץ שיפצו את הרטרו בשביל כסף, ועוד במחיר 200 שקל לחולצה. רק חבל שכדי להשלים את תחושת הקונים הם לא ציידו את המוכרים על המשאית בכובעי גרב (רטרו) ובאקדח צעצוע.
עוד חלמאות של ההתאחדות
את הריקבון, הקומבינות וניגודי העניינים של ההתאחדות כולם כבר מכירים, בטח היו"ר משה זוארץ, אבל גם כשמדובר בשוויוניות ובתחרותיות אין גבול לחלמאות.
הנה הסיפור: את ליגה ב' דרום א' פתחו העונה 17 קבוצות, כלומר אחת חופשית בכל מחזור. למה מספר אי־זוגי? ככה בא להם. לאחר שנקבעה תוכנית המשחקים התפרקה אחת הקבוצות - המכתש גבעתיים. אז במקום לעדכן את הלוח כדי שבכל מחזור ישחקו כולן, החליטו חכמי ההתאחדות שמדי מחזור יישארו שתי קבוצות חופשיות. למה? כי לפי ההסבר שלהם "לוח המשחקים נקבע מבעוד מועד". אפשר לטפל בהלם, אין דרך לטפל בחלם.
הערב ייערך בליגה הזו המחזור ה־31, מתוך 34. על המקום הראשון, שממנו עולים ליגה, מתנהל מאבק צמוד בין מ.כ כפ"ס (63 נקודות) להפועל מחנה יהודה (62). כדי לשמור על מאבק הוגן, נקבע - כמתבקש - כי שתי הקבוצות ישחקן באותה שעה בדיוק: 20:30. אלא מאי? בגלל שבכל מחזור יש כאמור שתי קבוצות חופשיות, יצא שבמחזור הלפני אחרון כפ"ס תהיה חופשית, ובמחזור האחרון תדע איזו תוצאה תספיק לה, כי מחנה יהודה לא תשחק. כלומר שעה אחידה יש, אבל יום אחיד ממש לא. ובמילים אחרות: הזיה חבל על הזמן.
דברי חכמים
"ים מדר עם פציעה בסחוס. תוצאות ה־MRI הגיעו ובישרו באמת על הנורא מכל".
- הכתבת נועה פופלינגר לוקחת הכל בפרופורציות
