באחרונה דווח כי שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, והשרה לשוויון חברתי, מירב כהן, החליטו, כל אחת בנפרד, לבטל את השתתפותם של שני אמנים מהשורה הראשונה בחברה הערבית באירועים למען החברה: הראפר תאמר נפאר, בקמפיין הסברה למניעת אלימות נגד נשים, והשחקן הישאם סלימאן, בהרצאה בפני תלמידי תיכון.
באופן תמוה, לא מקצועי ומסוכן, ההחלטה לבטל את השתתפותם של השניים באה על רקע דעותיהם הפוליטיות, ובטענה שהם מסיתים לאלימות. למיטב ידיעתי, מי שמסית לאלימות - במיוחד על רקע גזעני - אמור להיות מטופל על ידי רשויות האכיפה ולהישפט על דבריו או על מעשיו. בשני המקרים שלפנינו מדובר בהחלטה של הדרג הפוליטי, שבאה לרצות ציבור מסוים בלי להתמודד עם דעותיהם של האמנים.
עם נפאר אפשר להסכים או לחלוק על דעותיו, לקבל או להסתייג מהסגנון שבו הוא מתבטא, אולם קשה להתווכח עם העובדה שהוא אחד האמנים המשפיעים ביותר בחברה הערבית, במיוחד על הדור הצעיר.
הדרג המקצועי במשרד הרווחה ואנשי המדיה והפרסום ראו בו, בצדק, דמות משפיעה, והוא נענה בחיוב להשתתף בקמפיין שמטרתו אחת ויחידה - העלאת המודעות לפגיעה בנשים ערביות. לאחר שהקמפיין כבר עלה לאוויר, הגיעה התערבות השרה הממונה, שהורתה להסיר את סרטון ההסברה שלו ולמנוע את השתתפותו בקמפיין.
מדאיג מאוד שהדרג הפוליטי מושפע מגורמים בעלי אג'נדה שמטרתם רדיפה של כל מי ששונה מהם או חושב אחרת. הם לא בדיוק באים לחפש צדק, אלא למנוע מכל אדם, במיוחד אזרח ערבי, שמעז להשמיע דעה אחרת או דעה שונה, להשתתף בקמפיין ציבורי. כאן כדאי להזכיר לכל מי ששכח כי גם האזרחים הערבים משלמים מסים.
סלימאן הוא אחד מהשחקנים הבולטים בחברה הערבית, כוכב הסדרה "פאודה". שרת החינוך אסרה קיום הרצאה שלו בפני תלמידי תיכון בשל ביקורת שהשמיע נגד חיילי צה"ל, אבל דווקא עם מי שמבקר את המדינה ואת מוסדותיה חייבים לנהל דיאלוג, כי אחרת כל קבוצה או אוכלוסייה תדבר רק עם עצמה, מה שיוסיף לריחוק ולהתבצרות בעמדות, ומכאן לשנאה. מנהיג או מנהיגה פוליטיים חכמים ואמיצים אמורים לקיים כל שיח שהוא מכובד ומכבד, והדבר נכון גם כשמדובר בנפאר ובסלימאן.
בתקופת הקורונה, כחלק ממאמצי ההסברה, הופיע לצד השרה מירב כהן משפיען מהמגזר, שחקן שחיקה נשים ערביות. אף שהביקורת בחברה הערבית על השתתפותו היתה שלילית ביותר, מאחר שהציג את הנשים כנשים "טיפוסיות", שעדיין נמצאות בעידן הקדום, לא בוטל הקמפיין. ומדוע? כי הביקורת הגיעה מהחברה הערבית ולא מהחברה היהודית.
אגב, ספק אם נפאר וסלימאן הפסידו מהחלטת שתי השרות. לדעתי הם הרוויחו והפכו לגיבורים בעיני החברה הערבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו