סוס טרויאני בלב המערב: אין יהודים - אין חדשות

1. בכל יום שעובר, נחשפים ממדי הטבח חסר התקדים שביצע המשטר האיראני בנתיניו. האכזריות (מכונות ירייה ריססו ללא הבחנה, וזוועות לא אנושיות הצליחו להבקיע את חומת העלטה שהפעיל המשטר), הציניות (הורים אולצו לספר שיקיריהם נהרגו בידי המפגינים ובעצם היו חלק מהבסיג', כוח מתנדבים לדיכוי המהומות) והרשע העמוק של קנאי דת מוסלמים, הנושאים את שם אלוהיהם כדי לפזר מוות בעולם, ובראש ובראשונה בקרב עמם.

הארגונים הפרו־פלסטיניים שותקים. חלקם אף הביעו תמיכה במשטר האיראני וטענו שהמהומות אורגנו על ידי ארה"ב, ישראל, המוסד וזקני ציון. רשתות תקשורת ידועות, שבזמן המלחמה נגד הברברים בעזה הציגו ללא הרף מצג שקרי שלפיו ישראל טובחת בעזתים ללא הבחנה, ממלאות עכשיו את המסך בהצהרות רשמיות של טהרן וממזערות את הזוועה שהתחוללה שם.

2. הפער בין הזעקה נגד ישראל, שנלחמה מלחמה צודקת ברוע מוחלט, לבין השתיקה במקרה של איראן - זועק לשמיים. הצביעות ביחס לעם היהודי אינה עניין חדש, אבל כאן למדים על אמת עמוקה המבצבצת מבין השורות של החרפה: הסיפור הפלסטיני מעולם לא היה עניין מוסרי של רדיפת צדק עבור תומכיהם הרבים בעולם, אלא בעיקר נושא לנגח באמצעותו את היהודים, תחת מעטה כזב של "שחרור", "לוחמי חופש" וממבו־ג'מבו פסבדו־ליברלי שנשמע טוב להמוני המשועממים במערב.

הם מעולם לא נזעקו להגן על המערב מפני הטרור הג'יהאדיסטי, לא כל שכן להגן על עשרות אלפי ילדים תימנים שמתו מרעב ועוד מאות אלפים שנהרגו במלחמה בתימן. הם לא נזעקו להגן על מה שקורה כיום בסוריה, שעה שכוחותיו של אל־ג'ולאני טובחים בכורדים; ולא על מיליוני הנרצחים בסומליה, בקניה, בסודאן, באפגניסטן, במיאנמר ועוד. כי זה הכלל: אין יהודים - אין חדשות.

3. מה שעולה בבהירות מהעימות הגלובלי של השנים האחרונות, הוא שאם בעבר רעיון המדינה הפלסטינית שימש כלי ניגוח נגד הלגיטימציה לקיומה של ישראל - כיום ברור שהוא משמש פתח ומבוא לכיבוש המערב כולו. ההמונים שהפגינו בערי אירופה, קנדה, אוסטרליה וארה"ב עם דגלים פלסטיניים, כבשו באמצעותם את המרחב הציבורי ואת התודעה העולמית לטובת האסלאם.

זהו הסוס הטרויאני שבבטנו נמצאים לוחמי המוג'אהדין. הנפת הדגל הפלסטיני במערב היא קריאת הקרב של האסלאם העולמי להשתלט יותר ויותר על מה שמכונה אצלו "דאר אל־חרב" (בית המלחמה), העולם שכרגע אינו מוסלמי, ולכן נמצא במצב עקרוני של מלחמה בינו לבין "דאר אל־אסלאם" (בית האסלאם), עד שיוכנע תחת המוסלמים.

4. השייח' יוסוף אל־קרדאווי, מגדולי הפוסקים המוסלמים, פרסם את התוכנית ב־2003: "סימני הישועה הרבים ברורים כשמש ונחרצים, ולפיהם העתיד שייך לאסלאם, ודת זו של אללה תנצח... את כל הדתות". הוא הסתמך על מסורת שלפיה אחד מסימני הגאולה יהיה כיבוש העיר קונסטנטינופול (איסטנבול), ולאחריה כיבוש רומא: "קונסטנטינופול נכבשה בשנת 1453 בידי העות'מאני מוחמד איבן־מוראד... ועתה נותר כיבוש העיר האחרת - רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים: האסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח, לאחר שגורש ממנה פעמיים... הפעם כיבוש אירופה לא יהיה באמצעות החרב, אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האסלאמית... עד אשר יכלול את המזרח והמערב (העולם כולו)".

הדברים גלויים ומפורשים בדרשות רבות של אימאמים במסגדים ברחבי המערב, שעדיין רדום למרות האיום הברור על ערכיו, חייו ואמונותיו.

5. ישראל צריכה להפנות את אמצעי הלוחמה על התודעה העולמית (מה שמכונה בטעות "הסברה") לכיוון הזה: הקישור ההכרחי והבלתי מותנה בין הסיפור הפלסטיני לרעיון כיבוש המערב בידי האסלאם. זו אינה מניפולציה, אלא אמת. יש להדהד אותה ללא הפסק, עד שייווצר קישור תודעתי מיידי בין הדגל הפלסטיני לבין כיבוש המערב. בנפשנו היא.