המזה"ת: דמוגרפיה כמרכיב מכריע

היו ימים שבהם השאלה הדמוגרפית נתפסה כשאלת מפתח בסכסוך הישראלי־פלשתיני, ולכל זכורים דבריו של יאסר ערפאת, שלפיהם רחם האישה הוא הנשק הלאומי של הפלשתינים, שבעזרתו יהפכו לרוב בין הנהר לים ובכך יביאו לסופה של ישראל. אלא שימים אלו חלפו עברו, ומתברר שהרוב היהודי איתן מתמיד, בין היתר תודות לגלי העלייה מרוסיה ומאתיופיה, וכן לגידול בילודה במגזר היהודי.

בעשור האחרון שבו לדבר במזרח התיכון על דמוגרפיה ולספור לידות, מקרי מוות והגירה. אלא שאין מדובר עוד במאבק שבין ישראל לפלשתינים אלא במאבק הסוני־שיעי, ובעצם במאבק בין איראן לבין מדינות ערב, שהפך לסוגיה מרכזית על סדר יומם של תושבי האזור. במאבק זה ממלאת הדמוגרפיה תפקיד מרכזי, וכשצריך - לא נרתעים האיראנים ובעלי בריתם מ"הינדוס" הדמוגרפיה כך שתשרת את שאיפתם להגמוניה אזורית.

בסוריה, שבה היוו בני העדה הסונית רוב של כ־60 אחוזים מכלל אוכלוסיית המדינה ערב פרוץ מלחמת האזרחים לעומת העלווים, שעימם נמנית שושלת אסד, שמנו רק כ־12 אחוזים, התחולל מהפך רבתי. מהפך זה הוא מעשה ידיו של המשטר הסורי ושל בעלי בריתו, רוסיה ואיראן, שחוללו טיהור אתני שבמהלכו גורשו או ברחו מן המדינה כשליש מתושביה, כ־8 מיליון סורים, מרביתם המכרעת בני העדה הסונית מאזורי הכפר שבהם פרץ המרד נגד אסד ומשטרו. בשטח שבו שולט כיום אסד נותרו כ־10 מיליון סורים, ושיעורם של העלווים מקרבם הוכפל לכדי רבע ואולי אף יותר.

גם בעיראק התחולל מפנה בעקבות הכיבוש האמריקני, שהביא לסילוקו של סדאם חוסיין, שהיה - כמו כל קודמיו בשלטון - בן העדה הסונית. שיעורם של השיעים השולטים במדינה גדל לכדי כ־65 אחוזים, והיתר נחלקים בין הכורדים לבין הערבים הסונים, שהפכו עדת שוליים ורבים מהם אף נמלטו לירדן ובשעתו אף לסוריה.

גם בלבנון הפכו השיעים לעדה הגדולה ביותר במדינה, כדי שליש מהאוכלוסייה, למול הנוצרים שאיבדו את הרוב שממנו נהנו וכיום הם מהווים רק כרבע מאוכלוסיית לבנון, ולבסוף הסונים ואף הדרוזים, שאף הם כשליש מן התושבים.

אלא שבלבנון התחולל מהפך נוסף במהלך מלחמת האזרחים, וכיום אחד מכל שלושה לבנונים (כ־2 מיליון מתוך אוכלוסייה של 6 מיליון) הוא פליט סורי או פליט פלשתיני. ולבסוף, ראוי להזכיר גם את ירדן, שבעבר עמדה בצל המתח בין הפלשתינים שהיוו כשני שלישים מתושביה, לעומת הבדואים בני הגדה המזרחית. כיום שליש מתושבי הממלכה (כארבעה מיליון מתוך 11 מיליון) הם פליטים מעיראק או מסוריה. ההשלכות של מציאות זו על היציבות הפנימית במדינות אלו ברורה.

כל זה בטרם הזכרנו את הריבוי הטבעי המואץ, ומנגד את הידלדלות משאבי הטבע בשל משבר האקלים, הדנים את האוכלוסייה באזור למצוקה, למחסור ולעוני.

הסהר הפורה כבר אינו סוני כפי שהיה במשך אלף שנה, ובכך יש לכאורה כדי לשרת את שאיפות ההגמוניה של איראן, המבקשת לחזק את מעמדה באזור באמצעות ליבוי של מתחים עדתיים, ואינה נרתעת מלחולל שינוים דמוגרפיים שישרתו אותה. מתברר, אפוא, שלא כל דבר המתרחש באזור קשור בישראל ובסכסוך שלה עם הפלשתינים.