מתרבות זעקות בכירי ההייטק, היצואנים ואנשי שוק ההון מול הדולר הנחלש. הכותרות כמעט אפוקליפטיות: "לא יישאר הייטק בישראל", "פאניקה", "קריסה", "מחיקת רווחים". פתאום האנשים שהטיפו לקדושת השוק החופשי דורשים מהמדינה להתערב באופן מלאכותי בשער המטבע, כדי להגן עליהם מהפסדים. דווקא עכשיו יש להבהיר: אסור למדינה להתערב כדי להציל את רווחי ההייטק.
במשך שני עשורים נהנה ענף ההייטק הישראלי מתקופת זהב חסרת תקדים. משכורות עתק, אופציות, אקזיטים, בונוסים, משרדים מפוארים, ארוחות שף ומעמד כמעט קדוש בתרבות הישראלית. ההייטקיסטים הפכו למעמד העליון החדש ונהנו לא רק מהצלחה כלכלית, אלא גם מהשפעה פוליטית, תקשורתית ותרבותית אדירה. הממשלה הישראלית התיישרה לפי צורכי "הקטר של המשק". עכשיו, כשהשוק נע מעט נגדם, הם דורשים מהציבור כולו לשלם את המחיר.
ומה משמעות ההתערבות בשער הדולר? החלשת השקל באופן מלאכותי. וכאשר השקל נחלש, כולנו משלמים יותר. מחירי מוצרים מיובאים עולים. דלק מתייקר. אלקטרוניקה מתייקרת. חופשות בחו"ל מתייקרות. חומרי גלם מתייקרים. בסופו של דבר, יוקר המחיה כולו עולה. מי יסבול מכך? לא עובדי ההייטק עם המשכורות הגבוהות, אלא דווקא הציבור הרחב: מורים, אחיות, נהגים, עובדים סוציאליים, בעלי עסקים קטנים, פנסיונרים ומשפחות צעירות, שגם כך קורסות תחת יוקר המחיה הישראלי.
וזו הנקודה שאיש כמעט אינו אומר בגלוי: ההייטק עצמו היה אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה בישראל. במשך שנים זרם לענף כסף עצום שיצר עיוותים כלכליים עמוקים. כאשר עשרות אלפי עובדים מרוויחים משכורות של 40, 50 ו־70 אלף שקלים בחודש, כל הסביבה הכלכלית משתנה בהתאם.
מחירי הדירות באזורי הביקוש זינקו. דמי השכירות האמירו. מסעדות, שירותים ועסקים החלו לתמחר את עצמם לפי יכולת הקנייה של עובדי ההייטק. מי שלא היה חלק מהחגיגה מצא את עצמו חי במדינה שהופכת יקרה יותר ויותר, בלי שהכנסתו גדלה בהתאם.
במילים אחרות, בזמן שאנשי ההייטק התעשרו, חלקים גדולים מהציבור הישראלי הלכו ונמחצו. עכשיו, כשהשוק הגלובלי השתנה מעט ושער החליפין פוגע ברווחיות שלהם, הם דורשים מהמדינה להגן עליהם באמצעות פגיעה נוספת בכלל הציבור. זהו ניסיון להפריט רווחים ולהלאים הפסדים. כשהכסף זרם - ההצלחה היתה שלהם. כשהשוק פחות נוח - פתאום המדינה צריכה להתערב.
הטענה שההייטק הוא "קטר המשק" לא יכולה להפוך לרישיון קבוע לסבסוד ציבורי עקיף. גם חקלאים חשובים למשק. גם מערכת הבריאות והחינוך. גם התעשייה המסורתית. הם לא מקבלים חסינות מוחלטת מפני תנודות השוק.
יתרה מזאת, דווקא ענף שמתגאה בחדשנות, ביצירתיות ובתחרות גלובלית אמור לדעת להתמודד עם סיכונים פיננסיים בסיסיים כמו תנודות מטבע. חברות בינלאומיות בכל העולם מבצעות גידורי מטבע, מתייעלות ומשנות מודלים עסקיים. רק בישראל נדמה שכל ירידה ברווחיות הופכת לקריאה להתערבות ממשלתית.
יש כאן גם שאלה מוסרית וציבורית: מדינה אינה קיימת כדי להבטיח שיעורי רווח למעמד החזק בה. תפקידה לדאוג לאיזון חברתי סביר ולרווחת כלל האזרחים. כאשר המדינה מחלישה את השקל כדי להגן על רווחי יצואנים, היא למעשה מעבירה כסף מכיסם של מיליוני אזרחים לטובת קבוצה שנהנתה שנים ארוכות מהעושר הגדול ביותר במשק. אין פירוש הדבר שיש לשמוח על קשיים בענף ההייטק או לזלזל בתרומתו למשק הישראלי. אבל חשיבות אינה חסינות. ענף שנהנה במשך שנים מתנאי שוק יוצאי דופן, צריך לדעת גם להתמודד עם תקופות פחות נוחות בלי לדרוש שכל הציבור יממן עבורו את ההסתגלות.
אולי הגיע הזמן שגם אנשי ההייטק ילמדו משהו שרבים מאזרחי ישראל כבר יודעים מזמן: השוק החופשי אינו עובד רק בכיוון אחד.
ד"ר קותי שוהם הוא מרצה לפילוסופיה פוליטית ולמחשבה מדינית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו