חסינות ישראלית מול אזהרות סרק: מי קלקל את הכלכלה

מצבה הכלכלי של ישראל לאחר שנתיים של מלחמה, עם מאות אלפי חיילי מילואים וחריגות תקציב אסטרונומיות שחצו את רף 300 מיליארד השקלים, משקף את חסינות המשק הישראלי: היכולת להתמודד עם זעזועים חסרי תקדים ולשוב למסלול צמיחה ויציבות.

אמנם חוב הממשלה במונחי תוצר עלה לעומת רמתו לפני המלחמה מכ-60% לכ-68%, אבל עלייה גדולה מזו חווינו במהלך הקורונה, ובתוך שנה מסיום המגפה החוב חזר לכ-60% תוצר. במצב הנוכחי נראה שגם הפעם אנחנו צפויים להתכנס במהרה למספרים שנעים סביב 60%.

אגב, חובן הממשלתי של המדינות החזקות בגוש האירופי עומד כיום על שיעורים גבוהים הרבה יותר: כלכלת בריטניה חצתה את רף ה-100% תוצר, גרמניה מתייצבת על כ-64% על אף משמעת פיסקלית יחסית, ספרד חצתה את ה-100%, איטליה מזנקת לכ-140%, וצרפת עומדת על כ-115%.

גם שיעור האינפלציה ירד מתחת ל-3%, ושיעור האבטלה הוא הנמוך בעשורים האחרונים - כ-3.3%. הנכסים נטו של ישראל בחו"ל מסתכמים בעודפים של יותר מ-230 מיליארד דולר (ההפרש בין החובות לנכסים שלנו בחו"ל).

ומה בנוגע לגיוס חוב? גם הפעם, בניגוד לתחזיות, המדינה גייסה אג"ח ממשקיעים זרים בלי בעיה. לפני שנה היה ביקוש עצום להנפקת האג"ח של מדינת ישראל בחו"ל. בהנפקה השתתפו כ-300 גופי השקעה בינלאומיים מ-30 מדינות, והביקוש היה גבוה פי 4.6 מההיצע והגיע ל-23 מיליארדי דולרים. הכלכלה הישראלית מוכיחה שוב ושוב את יכולתה לספוג זעזועים גיאו-פוליטיים בסדרי גודל שיכולים לרסק מדינות.

זה שיעור חשוב עבור אותם 230 כלכלנים בכירים, ובהם שרים לשעבר, שלפני כשנתיים הוציאו מכתב אזהרה שעשה כותרות בכל אמצעי התקשורת הכלכליים, ושקבע שהרפורמה המשפטית תקריס את הכלכלה ואת אמון המשקיעים. במקום לנתח את המציאות לפי ביצועי המשק בפועל והנתונים המאקרו-כלכליים - הם ביססו את מומחיותם בתחום הכלכלה על תחושות בטן ועל אג'נדות אישיות.

אף שהמשק הישראלי מציג נתוני מאקרו טובים יותר משל רוב מדינות העולם - ספרד, איטליה וצרפת, שמתקנאות במצבה הכלכלי של ישראל, נהנות מדירוג אשראי גבוה משלה

כלכלנים שניבאו את קריסת הכלכלה בעקבות הרפורמה המשפטית בחרו להתעלם מהתנודות הגיאו-פוליטיות הסוערות בעולם. דווקא כשהכלכלה העולמית סובלת מאי-ודאות קיצונית, הם ייחסו לישראל תרחיש ייחודי של אובדן אמון, על פי גישה שטחית ופשטנית שמונעת מאג'נדה אישית, ולא מהבנה כלכלית אמיתית של תנאי השוק הגלובלי. חלק מהם אף הפעילו קמפיין שתדלנות להורדת הריבית על חברות הדירוג עצמן, תוך חתירה גלויה לפגיעה באמון הבינלאומי בכלכלה הישראלית. בסופו של התהליך הם רשמו "ניצחון" פירוס, כשאותן חברות השתכנעו לפגוע בתחזית הדירוג.

כך הגענו למצב סוריאליסטי, שבו אף שהמשק הישראלי מציג נתוני מאקרו טובים יותר משל רוב מדינות העולם - אנו עדים לכך שמדינות כספרד, איטליה וצרפת, שמתקנאות במצבה הכלכלי של ישראל, נהנות מדירוג אשראי גבוה משלה, ושמדינות כהונגריה, שסובלת מאינפלציה דו-ספרתית ומחוב חיצוני כבד, נמצאות ברמת דירוג אשראי זהה לזו של ישראל.

לכן, אם כלכלנים באקדמיה ובתעשייה הישראלית מבקשים שיתייחסו לדבריהם ברצינות - עליהם להחזיר את הניתוח הכלכלי לשדה העובדות, לנתונים המאקרו-כלכליים ולמתודולוגיה מקצועית, ולא להמשיך להפוך את הכלכלה הישראלית לקרדום פוליטי לחפור בו באמצעות תחזיות מופשטות מונחות אג'נדה ומשאלות לב אישיות.

הכלכלה הישראלית מפגינה עמידות יוצאת דופן ויכולת התאוששות מעוררת הערכה הודות לחדשנות מתמדת, ליזמות חסרת פשרות, לחוסן חברתי עמוק ולציונות מעשית. הגיע הזמן שגם גורמים רחבים במיליה העסקי והאקדמי יחזרו לנתח את המציאות הכלכלית על פי נתוני אמת, ביצועים, תוצר, השקעות ואמון שווקים, ולא על פי תיאוריות פוליטיות ונרטיבים אידיאולוגיים.

הכותב הוא רואה חשבון, ראש מועצת בית אל ויו"ר ועדת הכספים במרכז השלטון המקומי