ביקור ר"מ הודו בישראל: המעבר לעידן "האינטימיות האסטרטגית"

התקופה שבין ביקורו ההיסטורי של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל ביולי 2017 לבין ביקורו הנוכחי תיזכר כפרק הדרמטי ביותר בתולדות היחסים בין ירושלים לניו דלהי. היה זה עשור שבו הברית הביטחונית הגיחה מהמרתפים החשוכים של עסקאות חשאיות אל אור הזרקורים של שותפות אמיצה, תוך שהודו מתירה את הקשר הגורדי שכרך בין יחסיה עם ירושלים לבין המשוואה הישנה עם רמאללה.

בשיאו של תהליך זה הפכה השותפות לישות גלויה, בלתי מתנצלת וסינרגטית. תמונתם של שני המנהיגים משכשכים רגליהם בחוף אולגה לא היתה רק רגע פוטוגני: היא סימלה את המעבר מקרתנות טכנית וצרה לעבר שותפות אסטרטגית עמוקה - שעליה מנצחים מנהיגים אשר חולקים ביניהם כימיה אישית. חודשים ספורים לאחר מכן, בביקור הגומלין של נתניהו בדלהי, שודרגו היחסים בין המדינות רשמית לדרגת "שותפות אסטרטגית".

תשע שנים מאוחר יותר, ביקורו השני של נרנדרה מודי בישראל נותן משנה תוקף לעידן שאני מכנה "האינטימיות האסטרטגית". כיום, כאשר הודו מבססת את מעמדה כמעצמה עולמית, הבשילה העת להתיק את מרכז הכובד מהזירה הביטחונית בלבד אל עבר שותפות פעילה בתהליכי הפיתוח והצמיחה של תת-היבשת.

בעידן של כאוס גלובלי, בידוד מדיני ונחשול אנטישמיות גואה, הוכיחה הודו כי היא עוגן אסטרטגי יציב, שותפה הראויה לקשב המעמיק והמחויב ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל כאחד.

בעוד שרים ואנשי עסקים ישראלים מצאו עצמם מוחרמים בבירות אירופה לאחר 7 באוקטובר, דלהי פרסה בפניהם את השטיח האדום והוכיחה כי שותפות אמת נמדדת דווקא בעיתות משבר

הודו: שינוי פרדיגמה

אולם ישראל והודו של היום אינן עוד אותן המדינות, וכך גם הדינמיקה ביניהן. ב-2017 ניצב מודי בשיא כהונתו הראשונה, בעיצומו של ביסוס שלטונו, לאחר המהלך הנועז והשנוי במחלוקת של החלפת שטרות הרופי.

היו אלו השנים שבהן הניחה ממשלת ה-BJP את היסודות ל"הודו החדשה": מהפכה דיגיטלית רחבת היקף, רפורמות מס אמיצות והשקעות חסרות תקדים בהון אנושי ובהכשרה מקצועית למיליוני אזרחים. כל זאת התרחש בצל המתיחות הגיאופוליטית הגוברת ו"משבר דוקלם" מול היריבה האסטרטגית, סין.

מאז ועד היום עברה תת-היבשת מטמורפוזה של ממש, מכלכלה מסורתית מבוססת מזומן - למעצמת פינטק שבה מערכת ה-UPI היא הסטנדרט המובן מאליו. אם ב-2017 הודו היתה שחקנית שחמט זהירה אשר מנסה להבטיח את מקומה סביב השולחן, ב-2026 היא כבר "האדריכלית של השולחן", זו המעצבת את כללי המשחק עבורה ועבור סביבתה.

הפרדיגמה המדינית של הודו עברה שינוי דרמטי מ"אי-הזדהות" פסיבית לאסטרטגיה אקטיבית של "ריבוי שותפויות". בעוד ב-2017 הודו עוד תרה אחר הכרה בינלאומית, ב-2026 היא כבר ניצבת בגאון כראש חץ של מדינות "הדרום הגלובלי" וכקוטב מרכזי בעולם רב-קוטבי.

צמיחתה הכלכלית הפכה עבורה לכלי של עוצמה רכה וקשה כאחד, המשלב בין גאווה עמוקה בציוויליזציה ההינדואית לבין דומיננטיות גלובלית נחושה.

בעידן של כאוס גלובלי, בידוד מדיני ונחשול אנטישמיות גואה, הוכיחה הודו כי היא עוגן אסטרטגי יציב, שותפה הראויה לקשב המעמיק והמחויב ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל

ישראל: עוצמה והזדמנות

בעוד הודו תחת הנהגת מודי סללה בבטחה את דרכה אל מרכז הבמה העולמית, ישראל חוותה עשור של טלטלות קיומיות. ב-2017 נהנתה ירושלים מרוח גבית חסרת תקדים מצד ממשל טראמפ שהכיר בה כבירתה הנצחית של ישראל, ציון דרך היסטורי במאבק ללגיטימציה שהחל עוד ב-1949.

באותם ימים עיצבה ישראל מחדש את האינטרסים האסטרטגיים שלה באגן הים התיכון ובאסיה, בעוד הודו החלה להפגין נוכחות צבאית גלויה, בין היתר בהשתתפות הבכורה שלה בתרגיל חיל האוויר הבינלאומי Blue Flag. עם חתימת הסכמי אברהם נדמה היה כי ישראל נמצאת על סף עידן של שלום אזורי חדש, חזון אחרית ימים מדיני, שהתקיים בצל פילוג פנימי מעמיק והולך.

אך אז, עם אירועי 7 באוקטובר וכניסת ישראל למלחמה רב-זירתית, התנפצה האשליה ואיתה הקונספציה כולה. השבר העמוק חלחל לכל רובדי הקיום הישראלי - מאובדן אמון ציבורי חסר תקדים במוסדות השלטון ובצבא, דרך חברה שסועה הנאבקת על זהותה, ועד להסבת המשק ל"כלכלת מלחמה" תחת נטל תקציבי ביטחון שתפחו לממדי ענק.

בזירה הבינלאומית מצאה עצמה ישראל תחת מכבש לחצים חסר תקדים במוסדות ה-ICJ והאו"ם, מול דעת קהל עוינת, לעיתים אף מצד ידידותיה הקרובות ביותר. כל אלו לוו בנחשול אנטישמיות גלובלי המזכיר את התקופות החשוכות ביותר של המאה ה-20.

אך בתוך המערכה הקשה התגלו גם נקודות של עוצמה והזדמנות. ציר הרשע האיראני ושלוחותיו נחלשו משמעותית, בעוד הניסיון המבצעי חסר התקדים שנצבר בשטח, לצד פיתוחים טכנולוגיים שנולדו מתוך דחף ההישרדות הישראלי, הפכו את התעשיות הביטחוניות המקומיות למבוקשות מאי-פעם בעולם.

בזירה המדינית, הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו הפגינו חסינות מפתיעה ואף התרחבו למדינות נוספות דוגמת קזחסטן, כשהם מהווים עוגן של פרגמטיזם ביטחוני וכלכלי אל מול התוקפנות האיראנית. ישראל אמנם נותרה אומה בפוסט-טראומה המתמודדת עם רמת חרדה לאומית גבוהה, אך לצידה צמח חוסן קהילתי ואזרחי איתן שהפך לאחד מעמודי התווך של החברה ביום שאחרי.

בנחיתתו בישראל יפגוש ראש הממשלה נרנדרה מודי מדינה אחרת - חבוטה ומחוספסת יותר, אך כזו המבינה כי סוד ההישרדות היהודי בתקופות החשוכות ביותר טמון ביכולת להישיר מבט אל העתיד

העתיד - במזרח

השנתיים האחרונות חשפו נכוחה את פניה המורכבים של הזירה הבינלאומית שבתוכה ישראל מנווטת, ובראשם את גבולות ההישענות על הסיוע האמריקני. דווקא ברגעי השפל הללו, ניצבה הודו כמשענת אסטרטגית יציבה.

מודי היה מהמנהיגים הראשונים בעולם שגינו באופן חד-משמעי את מתקפת 7 באוקטובר. בשעה שמשלוחי חימוש חיוניים מארה"ב עוכבו, כלי טיס מאוישים מרחוק שיוצרו בהיידראבאד כבר חגו בשמי עזה וסיפקו מודיעין קריטי. בעוד שרים ואנשי עסקים ישראלים מצאו עצמם מוחרמים בבירות אירופה, דלהי פרסה בפניהם את השטיח האדום והוכיחה כי שותפות אמת נמדדת דווקא בעיתות משבר.

ביקור מודי מגיע בנקודת זמן שבה היחסים בין דלהי לירושלים מצויים בשיא היסטורי. רק בשנה האחרונה נחתמו שורה של הסכמים פורצי דרך להגנה על השקעות ולייצור ביטחוני משותף. נתונים שנחשפו לא מכבר מעריכים בכ-8.6 מיליארד דולר את היקף העסקאות שעל הפרק מתחילת השנה. לצד אלו, ניצבת עוצמה רכה בדמות מיליוני הודים שתמכו בישראל ברשתות החברתיות והיוו קו הגנה חיוני באחת החזיתות המאתגרות של המלחמה.

בנחיתתו בישראל פוגש מודי מדינה אחרת - חבוטה ומחוספסת יותר, אך כזו המבינה כי סוד ההישרדות היהודי בתקופות החשוכות ביותר טמון ביכולת להישיר מבט אל העתיד. לאחר שנתיים של מערכה קשה, ישראל הפנימה כי עתידה האסטרטגי שוכן – כעת, יותר מתמיד - במזרח.