צום עשרה בטבת החל היום נקבע לזיכרון תחילת המצור שהטיל נבוכדנאצר על ירושלים, דבר שהביא בסופו של דבר לחורבן הבית ולכיליון היישוב היהודי בארץ. רבים מהפרשנים מציינים את ההבחנה הידועה בין צום זה לבין צומות אחרים: גם לו היה עשרה בטבת חל בשבת, הוא היה דוחה את השבת והיתה חובת צום.
מקור הלכה זו הוא דיוק מלשון הפסוק, אבל כבר שנים נוטים לייחס לה גם מסד רעיוני שעיקרו: עשרה בטבת הוא היום שהחל את התהליך, הסימן המקדים, תמרור האזהרה. משמע: אין להקל ראש בתמרורי אזהרה. לפעמים הם הכל.
אבל עיון בדברי ימי הוגים בני זמננו מעלה עוד עניין הקשור בחשיבותו ובעקרוניותו של היום, והוא, למרבה האימה, קשור גם במצבנו בימים אלה ממש.
עשרה בטבת נקבע בשנת תש"ט בידי הרבנות הראשית כ"יום הקדיש הכללי" לזכר קדושי השואה ואלה שמקום קבורתם לא נודע. צריך לומר ביושר שהתקנה הזו לא ממש תפסה. אני בטוח שיש הרבה יהודים טובים שקבעו את היום הזה ליום הקדיש על יקיריהם קורבנות השואה, ובטוח שיש גם רבים אחרים האומרים קדיש ביום זה כדבר התקנה - אבל ברמה הכלל-ישראלית.
החיבור בין עשרה בטבת לזכר השואה לא ממש הצליח, ויש לכך טעמים רבים שכולם קשורים לחלוקה השבטית והקהילתית ולמחלוקות על תקנות ועל נרטיבים ועל עיצוב ההיסטוריה, עניין שיהודים מומחים בו במיוחד.
למרות זאת, צריך לומר שברעיון הבסיסי היה היגיון רב, ומאחוריו מסתתר עולם מלא: הסיבה לבחירת יום זה נובעת כאמור מכך שעשרה בטבת הוא היום שבו החל מלך בבל לתקוף את חומת ירושלים, והתקיימה נבואת המצור הרמוזה ביחזקאל (ד, ג): "וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ..."
חז"ל ראו משמעות עמוקה יותר בנבואה זו - המבטאת את תחילת הסתר הפנים של הקב"ה כלפי ישראל, כלשון התלמוד: "אמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים, שנאמר ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר".
על פי הבנה זו, מהלך "הסתר הפנים" הזה נמשך מאז, והוא יסוד מציאותו ומצבו של העם היהודי כעם נרדף הנאבק על קיומו ועל חייו. שיא המצב הזה הורגש בתקופת השואה והחורבן. כך ראו הרבנים דאז את המצב, ועל כן יצרו בחוכמה את החיבור הזה.
עשרה בטבת הוא, אפוא, היום המציין את שורשי הגורל המורכב של עמנו. מירושלים החרבה של אז, דרך כבשני השואה ועד לרוע ולשנאת ישראל הנצחיים שמרימים את ראשם גם באתחלתא דגאולה בישראל הריבונית. גם מי שאינם צמים ומתענים טוב יעשו אם ייתנו דעתם על הסיפור הגדול שמתחיל ביום זה, ומי ייתן שכבר יסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו