חג החנוכה הראשון שלאחר המלחמה פוגש את ישראל כשהיא אחרת מכפי שהיתה. זוהי מדינה פצועה, חברה שמנסה להתחיל תהליך ארוך ומורכב של תיקון, שיקום ובנייה מחדש מתוך השברים.
כצלמת עיתונות, שתיעדה את זירת הטבח בקיבוץ בארי כבר בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר, ולאורך החודשים והשנים שחלפו מאז, המצלמה שלי הפכה לכלי שדרכו ניסיתי לעבד את המציאות הבלתי נתפסת.
בתוך התיעוד של הכאב והשכול זכיתי לחוות גם רגעים נדירים של ניסים בתוך החושך - רגעים מזוקקים שהחזירו, ולו לרגע, משמעות ותקווה.
אחד מהרגעים החזקים הללו התרחש כחודש בלבד לאחר האסון.
שבתי לבארי וצעדתי לבדי בין ההריסות בשכונת הזיתים, האזור שספג את המכה הקשה ביותר בשל קרבתו לגדר הגבול עם עזה. ההליכה בין שלדי הבתים השרופים והדממה המעיקה היתה חוויה שקשה לתאר במילים; תחושה של הליכה בתוך פצע פתוח. לפתע, מתוך הנוף האפור, הבחנתי בבני משפחת הרן שחזרו לנסות ולהציל כל פריט, ולו הקטן ביותר, ששרד מבית המשפחה שנשרף בידי המחבלים.
בתוך ערימת הריסות, פיח ובוץ, הם מצאו חפץ מתכתי מכוסה שכבות עבות של אבק. רק לאחר שניקו אותו בעדינות ובחרדת קודש התברר שמדובר בחנוכייה של המשפחה.
עבור משפחת הרן, החפץ הזה היה עולם ומלואו. המשפחה שילמה מחיר כבד מנשוא: סב המשפחה נרצח בפתח הממ"ד בניסיון להגן על משפחתו, ושבעה מבני המשפחה נחטפו לעזה.
החנוכייה הזו היתה אחד השרידים היחידים שנותרו מעברם, עדות אילמת לחיים שהיו ואינם. התיעוד שלה הפך לחלק מרכזי מסדרת צילומים שנכללו בספר הצילום הראשון שלי, "7 באוקטובר | עדות". לסדרת הצילומים הזו, שלה קראתי "הרן", יש משמעות מיוחדת עבורי ועבור רבים אחרים, מאחר שהיא הפכה לסמל שמשקף תקווה, ולתזכורת ליכולת האנושית המופלאה לזהות אור גם כששולי החושך עדיין סוגרים עלינו מכל עבר.
בלילה האחרון של חנוכה 2023 סגרנו מעגל ראשון כשחזרתי עם בני משפחת הרן לביתם החרב בקיבוץ בארי, והחנוכייה שהוצאה מההריסות הודלקה מחדש על אדן החלון בביתם. שנה לאחר מכן, בחנוכה 2024, התרחש הנס האמיתי: הדליקו אותה יחד בני המשפחה ששרדו את התופת, לאחר שהוחזרו מהשבי כמה חודשים קודם לכן. עבורי, ההתבוננות ברגע הזה הבהירה מחדש מהו עמוד השדרה של החברה הישראלית: היכולת להתאחד סביב חפץ, זיכרון או סמל, ולבנות ממנו זהות מחודשת, חזקה יותר.
החנוכייה של משפחת הרן מזכירה לנו כי הזיכרון אינו רק פעולה פסיבית של העבר, אלא גם חלק אקטיבי מיכולתנו להתקדם קדימה. בתוך מציאות שבה העייפות, השסעים והפגיעה הנפשית מאיימים לשחוק אותנו, אנחנו נדרשים לשמר את האור הקטן הזה. לא כקלישאה שחוקה, אלא כבחירה יומיומית בחיים.
לקניית הספר "7 באוקטובר | עדות" https://www.chengschimmel.com/he/ או בחנויות הספרים. ההכנסות נתרמות לתוכנית "דרור" של עמותת מכון סאמיט, לשיקום לוחמים ולוחמות המתמודדים עם פוסט־טראומה קשה, במטרה להעניק להם בחזרה את האור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו