כך הופקרנו ל"שלטון הפקידים"

מכל הביטויים המזוהים עם הממשלה הזו - החל ב"כפסע" ועד "על מלא" - אין מילה שמגלמת את ההבטחה הגדולה של ממשלת הימין כמו המילה "משילות".

מה לא הבטיחו לנו? משילות בביטחון, בנגב ובגליל, בתקשורת, בעזה, ביהודה ושומרון, וכמובן - במערכת המשפט. הימין יפסיק לתת לדיפ סטייט וליועמ"שים להשתלט על הגה המדינה, ותחת זאת יובטח לנו שלטון מאת העם ולמען העם.

מכל ההרגלים המגונים של הממשלה הזו - מהתבטאויות מיותרות בתקשורת הזרה ועד לזניחת הפרויקט לשיקום הצפון - אין הרגל שמגלם את המלכוד הגדול של מחנה הימין כמו הכפפתו של כל רעיון המשילות לסדר היום החרדי. את הרפורמה המשפטית החשובה והנצרכת הכפיפו ל"חוק דרעי" ולהבטחה ל"חוק יסוד: לימוד התורה"; את אישור תקציב המדינה כמעט הכפיפו ל"חוק המעונות"; ועכשיו, חמישה משרדי ממשלה נותרו מיותמים בפועל כדי שלא לתפוס את מקומם של השרים החרדים מצד אחד, ולא לפטר את בעלי התפקידים שמינו השרים מצד אחר.

תפקידי השרים חולקו בין יריב לוין לחיים כץ, אך איש לא מעלה על דעתו שכץ יכהן בו־בזמן כשר הבריאות, שר הרווחה, שר התיירות ושר הבינוי והשיכון - וכל זה בזמן שהוא משקיע את זמנו ומרצו בפריימריז לליכוד.

לא זו אף זו - גם מעריציו המושבעים ביותר של יריב לוין יתקשו להסביר איך לא יכזיב בתפקידיו כסגן ראש הממשלה, שר המשפטים, שר העבודה ושר ירושלים ומסורת ישראל. הנה כי כן, בתחומים מרכזיים ביותר בחיינו כאזרחים - בריאות, רווחה, דיור, עבודה - אין, בפועל, ממשלה. אין מדיניות, אין אסטרטגיה, אין מישהו שמתוקף תפקידו כנבחר ציבור מקדיש את מיטב כישוריו, מדי יום, להפוך את ישראל למדינה טובה יותר באחד מהתחומים הללו.

הממשלה צריכה להחליט: אם היא רוצה משילות ורוצה לקבוע מדיניות, היא לא יכולה לקבל מצב שבו שר מתפקד הוא פריבילגיה השמורה לתקופות של שקט פוליטי

מי נשאר? המנכ"ל, היועמ"ש, עובדי המדינה. אלו שבממשלה מקפידים לקרוא להם "פקידים", אלו שבממשלה נשבעו להילחם בכוח העודף שניתן להם כתוצאה מחוסר הסימטריה בין משך תפקידם לבין תפקידו הקצוב של השר. "שלטון הפקידים" הפך מבאג לפיצ'ר, כל עוד הוא משרת את הערך הראשון במעלה - השארת החרדים בממשלה בכל מחיר. במחיר חייהם, משפחותיהם, עסקיהם ועתידם של המילואימניקים - ובמחיר חייהם, משפחותיהם, עסקיהם ועתידם של מי שבמקרה נזקקים לשירות כאזרחים במדינה.

הממשלה צריכה להחליט: אם היא רוצה משילות ורוצה לקבוע מדיניות, היא לא יכולה לקבל מצב שבו שר מתפקד הוא פריבילגיה השמורה לתקופות של שקט פוליטי. אם אפשר להסתדר בלי שר בריאות ובלי שר רווחה, אם דיור זה בדיחה ושירותי דת הם תחביב צדדי, אז בהחלט, עובדי המדינה הם שמנהלים והם שינהלו את חיינו גם בעתיד. אם להודות על האמת, אולי אנחנו אפילו מעדיפים אדם שנמצא 20 שנה במערכת ושזו העבודה שאליה הוא קם בבוקר, על פני עוד שר אקראי שבאן־דן־דינו הפוליטי נוסף לו באופן זמני עוד טייטל שהוא ימהר להשיל ברגע שגולדקנופף יחזור לשולחן.

במשך שנים הסבירו לנו חברי הממשלה שהיועמ"שים עוצרים הכל, ששר צריך לאייש מחדש את כל משרות האמון במשרדו, שבמחלוקת בין השר לפקידות יש לקבל ללא עוררין את מי שמייצג את רצון העם. אך במאמץ להשאיר את הפקידים החרדים על מקומם, הממשלה מגלה דעתה שדווקא אפשר להסתדר עם שרים שהם לא יותר מחותמת גומי, ושרצון העם יכול לחכות.

כשברקע מרחפת דרמת הפצ"רית והיועמ"שית, וכמה חקירות שחיתות של פקידים בכירים עודן בעיצומן, אין לי ספק שבבחירות הבאות תנסו לטעון, שוב, שהפקידים גונבים לנו את המדינה, ושרק אתם תצילו אותה. ובכן, הפעם נזכיר לכם שאולי הפקידים גונבים את המדינה, אבל אתם אלו שהגשתם להם את המפתחות.