מרדנות כרונית: הממשלה הבאה חייבת להחזיר לעצמה את גופי הביטחון

אפשר להבחין בדפוס של מרי ברצף תופעות במשך 15 השנים האחרונות בגופי הביטחון. צה"ל, המוסד, שב"כ והמשטרה חוזרים וכופרים בכפיפותם החיונית למפקדת שלהם, הממשלה.

הממשלה חייבת להיות בעלת הסמכות הבלעדית למנות או לפטר את מפקדיהם, ולאשר, או לא, מינוי בכירים בהם. כפיפותם לנבחרים, האחראיים בפנינו, היא תנאי לקיום דמוקרטיה. להלך אימים על בית המשפט, כך ראה נשיא העליון יצחק עמית את הטענה כי אם ערכאתו נוטלת מהממשלה את שליטתה בגופי הביטחון, אזי עליה, ולא על הממשלה, תוטל האחריות לתוצאות פעולותיהם של אותם גופים. הוא רוצה סמכות ללא אחריות. אבל לנו יש אינטרס שאחריות תוטל על מי שאנחנו בוחרים, ולכן הסמכות חייבת להיות בידיהם.

באמצעות מערכת המשפט ניסו ארגוני הביטחון שלנו, ולעיתים גם הצליחו, לקבוע מי יהיה או לא יהיה המפקד הבא שלהם. ב־2010, בפרשת הרפז־אשכנזי, נחשפה מעורבותו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי בניסיון למנוע את מינויו של יואב גלנט למחליפו.

ב־2015 הצליח פיקוד המשטרה לסכל את מינוי גל הירש למפכ"ל באמצעות חקירות שווא שהופרכו ב־2018, הרבה אחרי הסיכול. תת־ניצב גיא ניר העיד על תכליתן השערורייתית של אותן חקירות. רצח האופי שנעשה להירש נמשך גם אחר כך, לווידוא הריגה מטאפורי. רדיפתו המתמשכת מעבירה מסר למפקדים - הישארו בשורה ה"נכונה".

במהלך 2025, בעיצומה של מלחמת קיום, לחם ראש השב"כ הכושל ביותר בתולדותינו נגד פיטוריו. רונן בר הצליח להיאחז בפיקוד זמן רב בעזרת היועמ"שית גלי בהרב־מיארה. היועצת עצמה נאחזת בתפקידה, בסיוע בג"ץ, לאחר שהממשלה הדיחה אותה מנימוקים תפקודיים ואתיים כבדי משקל. בהרב־מיארה שמה לה למטרה לערער את שליטת הממשלה בשב"כ באמצעות ניסיון למנוע את מינויו של דוד זיני. גם במשטרה היא "מטפלת", למשל באמצעות כפיית קידום של קצינה שמעדותה בבית המשפט עולה שפגעה בזכויות נאשמים, ובחקירות נוספות נגד קצינים "לא נכונים מבחינה פוליטית".

עכשיו נסרק ראש המוסד המיועד, רומן גופמן, במסרקות ברזל בדיון בבג"ץ. ראש המוסד הנוכחי כנראה חבַר ליועמ"שית בניסיון להכפיש את גופמן, כדי למנוע מינוי מפקד מבחוץ. והכל מותר, כשזו המטרה הארגונית הקדושה. גם לכתוב לא־אמת בתצהיר לבג"ץ כאילו התצהיר מוגש לבקשת השופטים.

אפשר לזהות כאן דפוס: רצח אופי מכוער, לעיתים מבוסס־למחצה, לעיתים חסר בסיס; הפיכת הוועדה למינוי בכירים לערכאת מינוי עליונה, תפקיד השמור בדמוקרטיה לפרלמנט או לממשלה; עתירות לבג"ץ של "עותרים חיצוניים" אינטרסנטים, של מפקדים בגופי הביטחון ושל היועמ"שית. התוצאה היא גופי ביטחון שהשליטה בהם לא ברורה, כלומר סכנה ביטחונית.

יש לנו אינטרס חיוני שאנשים שבחרנו הם־הם שיהיו האחראיים העליונים לביטחוננו, לטוב ולרע, ולא מפני שהם חסינים מטעויות או מזדון, שהרי איש אינו חסין, אלא מפני שאותם הסמכנו ושאותם אנחנו יכולים להחליף כרצוננו. היררכיה לא ברורה היא דבר מסוכן.

לא בלתי סביר להניח שראש השב"כ בר רצה למנוע מה שלדעתו יהיה "מיסקלקולציה" של ראש הממשלה הממונה עליו, ואולי לכן לא העיר אותו באותו לילה מר ונמהר. זמן רב לפני 7 באוקטובר רחשה הארץ בשמועות כזב על מלחמה שייזום ראש הממשלה "ממניעים פוליטיים". רצח האופי הזה נמשך לאורך המלחמה, וגם עכשיו. ייתכן שזה מה שהוליך את בר להפקרות חסרת הסמכות באותו לילה, כשנטל לעצמו בעצם את תפקיד ראש הממשלה.

לכן הממשלה הבאה תהיה חייבת להחזיר לעצמה את השליטה בגופי הביטחון. אחרת תתבסס שליטה מתגברת של אלה שהציבור לא בחר בהם, ותיהפך לדיקטטורה הרת אסון. די לנו באליטיזם העיוור ובמרדנות האסונית של 2023.