זה לא הפאץ': כך נראית האכיפה בצה"ל

יש כאלו שהחיים שלהם ממשיכים כרגיל, בלי השלכות למעשים שלהם. הפצ"רית לשעבר יפעת תומר־ירושלמי, למשל, שיקרה לבג"ץ, ניהלה חקירה מפוברקת כדי לטשטש את ההדלפה, ונתפסה על חם כשהוא תופרת תיק ללוחמים.

התוצאה? פנסיה של עשרות אלפי שקלים בחודש, מענק פרישה של חצי מיליון וצילומי פפראצי של ספורט על גדות הירקון. ב־2023 עשרות טייסים הודיעו שלא יגיעו לאימוני מילואים ופגעו בכשירות חיל האוויר? כולם ממשיכים כרגיל. מאות סרבנים מאחים לנשק התגאו בצבא ש"לא יהיה" רגע לפני מלחמה? אף אחד לא הושעה לצמיתות, ובנט אפילו משלב אותם במפלגה שלו.

אלה ועוד רבים, כמו במשחק מחשב שבו ניתן להיפסל ולהתחיל שוב ושוב מחדש, ממשיכים כרגיל. בלי השלכות.

ויש כאלה שלא. לוחם בחטיבת הנח"ל, למשל. בלי כיפה, שזה עתה חזר משני סבבי לחימה. עטה על הווסט פאץ' עם המילה "משיח". הרמטכ"ל זמיר - אותו רמטכ"ל שבמארס 2025 הכריז "לא אתלוש פאצ'ים לאף אחד, זה תפקיד שרשרת הפיקוד" - ביקר בשא־נור, זיהה את הפאץ', ודאג שהלוחם ייבעט ל־30 ימי מחבוש.

המ"כ קיבל 14 על תנאי, המ"פ חטף נזיפה, והמג"ד? הערה פיקודית. שרשרת ענישה שלמה, שכמוה טרם הופעלה על סרבנות, על עלילות דם או גניבת ציוד. 30 ימי כלא. אהרון חליוה קיבל 30 ימים פחות. אבל "משיח"? אוהו, עצרו הכל. לא "מוות לערבים", לא סמל פוליטי - מושג יהודי. לאומי. מילה שבשמה לוחמים בקצה מוכנים להמשיך 24/7, בניגוד לטבע ממש.

בואו נהיה הוגנים: אחידות בלבוש צבאי היא חשובה. היא קריטית. לוחמים יודעים לקבל פקודות ולשלם מחיר על טעויות, לזה הם מאומנים. לו היתה פקודת "אין פאצ'ים, נקודה" - לא היינו מגיעים עד הלום. אבל נכון לרגע זה אין, ולכן כל חייל מדביק לעצמו את שחשוב לו, ואם תשאלו כמעט כל חייל ממוצע - אין בעיה. פאץ' משיח? למה לא. פאץ' דגל גאווה? שיהיה לבריאות.

הבעיה מתחילה כשחייל עם דגל חב"ד במסע מוענש במקום, וחיילת עם דגל גאווה בטקס סיום קורס עוברת בלי מילה. הבעיה היא לא הפקודה, אלא הבררנות מהמקפצה. מצליחים לדמיין את זמיר בועט לוחם ל־30 יום כלא בגלל פאץ' גאווה? דמיינו את הכותרות. דמיינו את הפרקליטות. דמיינו את בג"ץ ואת כותרות העיתונים. עכשיו תשוו את זה לשקט המוחלט כשמדובר בפאץ' "משיח".

כמובן. הכל פרופורציונלי. הורי הלוחמים כתבו לזמיר בזעזוע על "משטרת הפאצ'ים", שהיא "יריקה בפרצופם של אלפי לוחמים". הכתבים הצבאיים קראו לזה "טירוף הדעת". אבל זה לא טירוף - זו רציונליות קרה: סרבנות, שקרים לבג"ץ, פוליטיזציה וערכי יורים־ובוכים? את אלה המערכת מבינה. זו השפה שבה היא מדברת, וככה היא רוצה את החיילים שלה.

גאווה לאומית, יהדות וערכים שלא דורשים אישור מאף מטכ"ל, ועוד מצד כאלו שאפילו אין להם כיפה על הראש? זאת כבר בעיה שורשית שיש לגדוע ומהר. הרי החישוב פשוט: על סרבן, לפחות בעולם מתוקן, אפשר לשים יד - על מוטיבציה אי אפשר.

זמיר הבטיח פעם "לא אתלוש פאצ'ים". צדק. לא תלש - שלח לכלא.